מכניקה ניוטונית – ספר לימוד אינטראקטיבי

מכניקה ניוטונית

ספר לימוד לסטודנטים · 16 פרקים · 21 סימולציות אינטראקטיביות · מעבדות ומחברת אישית

Who controls whom? · פתיח לספר

איך להשתמש בספר

  • כל פרק פותח בתיאוריה, ממשיך בדוגמאות פתורות ומסתיים בתרגילים. פתרונות התרגילים מרוכזים בנפרד בסוף כל פרק, כדי שתוכלו לנסות לבד לפני שתציצו.
  • ניסוחי השאלות מופיעים במסגרת כחולה, והפתרונות במסגרת ירוקה.
  • הקישורים הכחולים (למשל סעיף 8.3 או דוגמה 9.5) הם הפניות צולבות – לחיצה עליהם מעבירה למקום המתאים. מכל תרגיל יש קישור לפתרונו, ומכל פתרון – חזרה לשאלה.
  • בסוף הספר: דף נוסחאות, מילון מונחים עברית–אנגלית, מפתח עניינים ורשימת הסימולציות.
  • ניווט בספר הדיגיטלי: תוכן העניינים בצד (עם חיפוש ומספרי עמודים), מספר העמוד הנוכחי בסרגל העליון, ובזמן גלילה – בועה ליד פס הגלילה שמראה באיזה פרק וסעיף אתם נמצאים. הכפתור “הסתר פתרונות” מסתיר את כל הפתרונות בבת אחת, לתרגול עצמי.
  • סימולציות: בכל סימולציה – ▶/⏸ הפעלה והשהיה, ↺ התחלה מחדש, מבט 2D/3D, ⛶ מסך מלא ו-Aa לגודל, גופן וצבע הכיתובים. כפתור 🎥 בפינת ההדמיה פותח ניווט מצלמה: סיבוב (גרירה), הזזה (לחצן אמצעי או שתי אצבעות), זום (גלגלת או צביטה), מבטים מוכנים, מעקב אחר הגוף הנע ומבט מתוכו. לחיצה כפולה ממרכזת את המבט על הנקודה שנלחצה.
  • מעבדות: מעבדת הקינמטיקה הווקטורית – מקום, מהירות, תאוצה ופירוק התאוצה, עם תרגול “נחש את הווקטור”; המעבדה הווירטואלית – בונים מערכת מכנית מגופים, משטחים, קפיצים, חוטים וגלגלות; ותרגיל הכיתה “גוף על גוף”.
  • מחברת אישית: לכל עמוד יש דף הערות – בשוליים במסך רחב, או דרך הכפתור 📝 במסך צר. אפשר לכתוב, לצייר, לסמן במרקר ולבחור סוג דף (שורות, משבצות, צירים), ולשמור את כל ההערות לקובץ Excel, Word או PDF.
  • הספר כולל תיקונים והשלמות לעומת מהלכי ההרצאות; כל המספרים בדוגמאות נבדקו מחדש.

מעבדה וירטואלית – בנו ניסוי משלכם

במעבדה הבאה אפשר לבנות מערכת מכנית מאפס – בוחרים גופים ומשטחים מתוך ספרייה (מלבן, עיגול, טבעת, אליפסה, משולש, טרפז, קערה, מדרון, כדור, גליל, חרוט ועוד) או מציירים מצולעים ומשטחים חופשיים בעכבר, לוחצים על כל אובייקט כדי לערוך את מאפייניו, ומחברים קפיצים, חוטים, גלגלות ונקודות עיגון. אפשר גם להוסיף משטחים ולסובב אותם, לקבוע לכל משטח מקדמי חיכוך סטטי וקינטי, להציב גלגלות קבועות ונעות, להוסיף גופים ולקבוע את מסותיהם, מיקומם ומהירותם ההתחלתית, לחבר חוטים דרך הגלגלות, להפעיל על כל גוף כוח וקטורי הנתון כפונקציה של הזמן, המיקום והמהירות, ולשנות את תאוצת הכובד. לאחר מכן מריצים, צופים בתנועה ובכוחות, ובוחרים אילו גדלים להציג בגרפים. נסו לשחזר בעזרת המעבדה דוגמאות מהספר – למשל דוגמה 5.4, דוגמה 6.5 ותרגיל 5.1 – ולהשוות לפתרון האנליטי.

🔬 מעבדה וירטואלית: גופים קשיחים בצורות שונות, התנגשויות, חיכוך, מומנטים וסיבוב, גלגלות עם מסה וחיכוך, כוחות תלויי זמן, אנרגיה ותנע – וכל אפקט ניתן להפעלה או לכיבוי

איך מתחילים: בחרו ב”ניסוי מוכן” (למשל “שולחנות, גלגלת נעה ומשקולת”) ולחצו ▶ – או בנו מערכת משלכם: ▬ מצייר שולחן או מדרון, ▭ ו-◯ מציירים גופים, ◎ מציב גלגלת קבועה, ⊚ מציב גלגלת נעה, ו-🧵 מחבר חוט בגרירה מגוף אל גוף דרך הגלגלות. הסבר מלא – במדריכים הוויזואליים בסוף הספר.

פרק 0 – כלים מתמטיים: טריגונומטריה, קו ישר ווקטורים

פרק זה מרכז את הכלים המתמטיים שבהם נשתמש לאורך כל הקורס. מי ששולט בחומר יכול לעבור עליו במהירות, אך כדאי לוודא שכל הנוסחאות בסעיף 0.7 ו-0.8 מוכרות היטב, כי הן חוזרות בכל הפרקים.

0.1 טריגונומטריה במשולש ישר-זווית

משולש ישר-זווית: a הניצב שמול הזווית \theta, b הניצב שליד הזווית, c היתר.

\[\sin\theta=\frac{a}{c}\;\Rightarrow\; a=c\sin\theta ,\qquad \cos\theta=\frac{b}{c}\;\Rightarrow\; b=c\cos\theta ,\qquad \tan\theta=\frac{a}{b}=\frac{\sin\theta}{\cos\theta}\]

ממשפט פיתגורס \(a^2+b^2=c^2\) ומהצבת \(a=c\sin\theta\), \(b=c\cos\theta\) נקבל את הזהות היסודית:

\[\sin^2\theta+\cos^2\theta=1\]

זהויות שימושיות נוספות: \(\sin(180^\circ-\theta)=\sin\theta\), \(\cos(180^\circ-\theta)=-\cos\theta\), \(\cos(-\theta)=\cos\theta\), \(\sin(-\theta)=-\sin\theta\), \(\sin 2\theta=2\sin\theta\cos\theta\) ו-\(\cos(\alpha\pm\beta)=\cos\alpha\cos\beta\mp\sin\alpha\sin\beta\).

0.2 שיפוע ומשוואת קו ישר

שיפוע של קו ישר הוא היחס בין השינוי באנכי לשינוי באופקי. מכיוון שהשיפוע לאורך קו ישר קבוע, אפשר לחשב אותו בעזרת כל שתי נקודות על הקו:

\[m=\tan\theta=\frac{\Delta y}{\Delta x}=\frac{y_2-y_1}{x_2-x_1}\]

בניית השיפוע בעזרת שתי נקודות על הקו.

כדי לבנות את משוואת הקו, בונים שוב את אותו שיפוע – הפעם בעזרת נקודה ידועה \((x_1,y_1)\) ונקודה כללית \((x,y)\) על הקו: \(m=\dfrac{y-y_1}{x-x_1}\), ומכאן

\[y(x)=m\,(x-x_1)+y_1\]

דוגמה 0.1 – משוואת קו דרך שתי נקודות

מצאו את משוואת הקו הישר העובר דרך הנקודות \((13,8)\) ו-\((5,0)\).

פתרון. השיפוע: \(m=\dfrac{8-0}{13-5}=1\). לפי הנקודה \((5,0)\): \(y=1\cdot(x-5)+0=x-5\). בדיקה לפי הנקודה \((13,8)\): \(y=1\cdot(x-13)+8=x-5\) – אותה משוואה, כצפוי.

דוגמה 0.2 – פונקציה רציפה למקוטעין

גוף נע לאורך ציר \(x\). מיקומו בזמנים \(t=0,3,5,8,10\,\text{s}\) הוא \(x=2,8,5,5,0\,\text{m}\) בהתאמה, ובין הנקודות התנועה במהירות קבועה. רשמו את \(x(t)\) ואת השיפוע (המהירות) בכל קטע.

גרף המיקום כתלות בזמן; השיפוע בכל קטע הוא המהירות באותו קטע.

פתרון. בכל קטע מחשבים שיפוע ומציבים בנוסחת הקו:

\[x(t)=\begin{cases}2t+2, & 0\le t\le 3\\ -\tfrac{3}{2}(t-3)+8, & 3<t\le 5\\ 5, & 5<t\le 8\\ -\tfrac{5}{2}(t-8)+5, & 8<t\le 10\end{cases}\qquad v=\begin{cases}2\\ -1.5\\ 0\\ -2.5\end{cases}\ \text{m/s}\]

0.3 סקלרים ווקטורים

וקטור הוא ישות מתמטית בעלת גודל וכיוון; דוגמאות: מיקום, מהירות, תאוצה וכוח. סקלר הוא גודל שמתואר במספר ממשי יחיד (עם יחידות) – ללא כיוון; דוגמאות: מסה, טמפרטורה, זמן ואנרגיה. גם סקלר יכול להשתנות בזמן; ההבדל הוא שאין לו כיוון.

0.4 הצגה פולרית והצגה קרטזית

הצגה פולרית נותנת את גודל הווקטור ואת הזווית שלו ביחס לכיוון החיובי של ציר \(x\): \(\vec a=(|\vec a|,\theta)\). נהוגות שתי מוסכמות: \(0\le\theta<360^\circ\), או \(-180^\circ<\theta\le180^\circ\) (זווית חיובית מעל ציר \(x\) ושלילית מתחתיו). שתי ההצגות זהות כאשר \(a_y>0\) ונבדלות רק בחצי המישור התחתון; למשל \((5,210^\circ)\equiv(5,-150^\circ)\) ו-\((3,330^\circ)\equiv(3,-30^\circ)\).

אותו וקטור בשתי המוסכמות הפולריות.

הצגה קרטזית נותנת את ההיטלים על הצירים: \(\vec a=(a_x,a_y)\). המעברים בין ההצגות:

\[a_x=|\vec a|\cos\theta,\quad a_y=|\vec a|\sin\theta \qquad\Longleftrightarrow\qquad |\vec a|=\sqrt{a_x^2+a_y^2},\quad \tan\theta=\frac{a_y}{a_x}\]

שימו לב: המחשבון מחזיר \(\arctan\) בתחום \((-90^\circ,90^\circ)\) בלבד. כאשר \(a_x<0\) יש להוסיף \(180^\circ\) לתוצאה. תמיד כדאי לשרטט את הווקטור ולבדוק באיזה רביע הוא נמצא.

דוגמה 0.3 – מעבר בין הצגות

א. מהי ההצגה הקרטזית של \(\vec a=(5,210^\circ)\)? ב. מהי ההצגה הפולרית של \(\vec b=(7,-10)\) ושל \(\vec c=(-15,-5)\)?

פתרון. א. \(\vec a=(5\cos210^\circ,\,5\sin210^\circ)=(-4.33,\,-2.5)\).

ב. \(|\vec b|=\sqrt{49+100}=12.21\), \(\arctan(-10/7)=-55.0^\circ\); הווקטור ברביע הרביעי ולכן \(\vec b=(12.21,\,-55.0^\circ)\equiv(12.21,\,305.0^\circ)\).

\(|\vec c|=\sqrt{225+25}=15.81\), \(\arctan(-5/-15)=18.4^\circ\), אבל \(c_x<0\) – הווקטור ברביע השלישי ולכן \(\theta=18.4^\circ+180^\circ=198.4^\circ\equiv-161.6^\circ\).

0.5 חיבור וחיסור וקטורים

שני וקטורים יוצרים מקבילית: אלכסון אחד הוא הסכום \(\vec a+\vec b\) והאלכסון השני הוא ההפרש \(\vec a-\vec b=\vec a+(-\vec b)\). החיבור חילופי: \(\vec a+\vec b=\vec b+\vec a\). כלל אצבע: וקטור ההפרש \(\vec a-\vec b\) מצביע מראש הווקטור \(\vec b\) אל ראש הווקטור \(\vec a\) – כלומר תמיד אל הווקטור שממנו מחסירים.

כלל המקבילית: הסכום וההפרש הם אלכסוני המקבילית.

ברכיבים החיבור פשוט: \((a_x,a_y)+(b_x,b_y)=(a_x+b_x,\;a_y+b_y)\).

🔬 מעבדת וקטורים: דו-ממד או תלת-ממד, הזנה קרטזית או פולרית/ספרית עם המרה מיידית, גרירת חצים, סכום, זוויות ומכפלות

0.6 וקטורי יחידה והצגה בתלת-ממד

וקטורי היחידה הבסיסיים הם \(\hat x=(1,0,0)\), \(\hat y=(0,1,0)\), \(\hat z=(0,0,1)\), ולכן

\[\vec a=(a_x,a_y,a_z)=a_x\hat x+a_y\hat y+a_z\hat z ,\qquad |\vec a|=\sqrt{a_x^2+a_y^2+a_z^2}\]

פירוק וקטור לרכיבים ווקטורי יחידה במישור.
וקטור בתלת-ממד ורכיביו.

וקטור יחידה בכיוון וקטור כלשהו מתקבל מחלוקה בגודלו: \(\hat a=\vec a/|\vec a|\), וקל לבדוק ש-\(|\hat a|=1\).

0.7 מכפלה סקלרית

\[\vec a\cdot\vec b=|\vec a||\vec b|\cos\theta=a_xb_x+a_yb_y+a_zb_z\]

הנוסחה ברכיבים נובעת מכך ש-\(\hat x\cdot\hat x=\hat y\cdot\hat y=\hat z\cdot\hat z=1\) ומכפלות של וקטורי יחידה שונים מתאפסות. מסקנות: אם הווקטורים מקבילים \(\cos\theta=1\); אם הם אנטי-מקבילים \(\cos\theta=-1\); ואם הם ניצבים – המכפלה הסקלרית מתאפסת. לדוגמה \((2,-3)\cdot(3,2)=6-6=0\). הזווית בין וקטורים:

\[\cos\theta=\frac{\vec a\cdot\vec b}{|\vec a||\vec b|}\]

דוגמה 0.4 – זווית בין וקטורים

מהי הזווית בין \(\vec a=(2,-3,7)\) ל-\(\vec b=(1,5,2)\)?

פתרון. \(\vec a\cdot\vec b=2-15+14=1\), \(|\vec a|=\sqrt{62}\), \(|\vec b|=\sqrt{30}\), ולכן \(\cos\theta=\dfrac{1}{\sqrt{62}\sqrt{30}}=0.0232\) ו-\(\theta=88.67^\circ\).

0.8 מכפלה וקטורית

\[\vec c=\vec a\times\vec b=\begin{vmatrix}\hat x&\hat y&\hat z\\ a_x&a_y&a_z\\ b_x&b_y&b_z\end{vmatrix}=\big(a_yb_z-a_zb_y,\;a_zb_x-a_xb_z,\;a_xb_y-a_yb_x\big)\]

\[|\vec a\times\vec b|=|\vec a||\vec b|\sin\theta\]

הווקטור \(\vec c\) ניצב לשני הווקטורים שמהם נוצר; כיוונו לפי כלל יד ימין, וגודלו שווה לשטח המקבילית ש-\(\vec a\) ו-\(\vec b\) יוצרים. המכפלה הווקטורית אינה חילופית: \(\vec b\times\vec a=-\vec a\times\vec b\). נשתמש בה בפרקים 11 ו-12 לתנע זוויתי ולמומנט כוח.

המכפלה הווקטורית ניצבת למישור של \vec a ו-\vec b.
🔬 פעולות בין וקטורים: מכפלה סקלרית (שלבי החישוב והיטל), מכפלה וקטורית (כלל יד ימין) וזווית במעלות וברדיאנים – בייצוג קרטזי או ספרי

דוגמה 0.5 – וקטור יחידה ניצב לשני וקטורים

מצאו וקטור יחידה הניצב גם ל-\(\vec a=(2,-3,7)\) וגם ל-\(\vec b=(1,5,2)\).

פתרון. \(\vec c=\vec a\times\vec b=\big((-3)(2)-7\cdot5,\;7\cdot1-2\cdot2,\;2\cdot5-(-3)\cdot1\big)=(-41,\,3,\,13)\).

בדיקה: \(\vec a\cdot\vec c=-82-9+91=0\) ו-\(\vec b\cdot\vec c=-41+15+26=0\). הגודל: \(|\vec c|=\sqrt{1859}=43.12\), ובהתאם ל-\(|\vec a||\vec b|\sin88.67^\circ=\sqrt{62}\sqrt{30}\cdot0.99973=43.12\). וקטור היחידה: \(\hat c=(-41,3,13)/43.12\).

0.9 היטלים ושקול כוחות לאורך ציר

השאלה “מהו שקול הכוחות לאורך ציר מסוים?” פירושה: מהו סכום ההיטלים של כל הכוחות על אותו ציר. ההיטל הוא “הצל” שמטיל הווקטור על הציר. שלבי העבודה: (1) בוחרים ציר וכיוון חיובי; (2) מטילים כל כוח על הציר – היטל בכיוון הציר נרשם בחיוב, ונגד הציר בשלילה; (3) מסכמים.

דוגמה 0.6 – שקול כוחות אנכי

על גוף פועלים ארבעה כוחות כבאיור: \(F_1=20\,\text{N}\) כלפי מטה, \(F_2=15\,\text{N}\) בזווית \(\alpha\) מתחת לכיוון השלילי של ציר \(x\), \(F_3=15\,\text{N}\) בזווית \(\alpha\) מהכיוון החיובי של ציר \(y\), ו-\(F_4\) אופקי. מהו שקול הכוחות בכיוון \(y\)?

ארבעה כוחות והיטליהם על הציר האנכי.

פתרון. \(F_1\) כולו נגד הציר: \(-20\). ל-\(F_4\) אין היטל אנכי: \(0\). ל-\(F_2\) היטל נגד הציר: \(-15\sin\alpha\). ל-\(F_3\) היטל עם הציר: \(+15\cos\alpha\). לכן

\[\Sigma F_y=-20+0-15\sin\alpha+15\cos\alpha\ \ [\text{N}]\]

תרגילים לפרק 0

תרגיל 0.1

נתונים \(\vec a=(3,-4,0)\) ו-\(\vec b=(1,2,2)\). חשבו: א. \(|\vec a|\), \(|\vec b|\); ב. \(\vec a+\vec b\), \(\vec a-\vec b\); ג. \(\vec a\cdot\vec b\) והזווית ביניהם; ד. \(\vec a\times\vec b\). ← לפתרון

תרגיל 0.2

מצאו את ההצגה הפולרית (בשתי המוסכמות) של \(\vec d=(-6,\,8)\) ושל \(\vec e=(-2,\,-2\sqrt3)\). ← לפתרון

תרגיל 0.3

עבור אילו ערכים של \(\lambda\) הווקטורים \(\vec p=(\lambda,\,2,\,-1)\) ו-\(\vec q=(\lambda,\,\lambda,\,3)\) ניצבים זה לזה? ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 0

פתרון תרגיל 0.1

א. \(|\vec a|=5\), \(|\vec b|=3\). ב. \(\vec a+\vec b=(4,-2,2)\), \(\vec a-\vec b=(2,-6,-2)\). ג. \(\vec a\cdot\vec b=3-8+0=-5\), \(\cos\theta=-5/15=-1/3\), \(\theta=109.5^\circ\). ד. \(\vec a\times\vec b=\big((-4)(2)-0\cdot2,\;0\cdot1-3\cdot2,\;3\cdot2-(-4)\cdot1\big)=(-8,-6,10)\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 0.2

\(|\vec d|=10\); \(\vec d\) ברביע השני: \(\theta=180^\circ-53.13^\circ=126.87^\circ\) (זהה בשתי המוסכמות). \(|\vec e|=4\); \(\vec e\) ברביע השלישי: \(\theta=240^\circ\equiv-120^\circ\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 0.3

\(\vec p\cdot\vec q=\lambda^2+2\lambda-3=(\lambda+3)(\lambda-1)=0\), ולכן \(\lambda=1\) או \(\lambda=-3\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 1 – קינמטיקה וקטורית

הקינמטיקה עוסקת בתיאור התנועה – היכן נמצא הגוף, באיזו מהירות ובאיזו תאוצה – בלי לשאול מה גורם לתנועה. את השאלה “למה” נפתח בפרק 5.

1.1 השלשה הקינמטית: מיקום, מהירות ותאוצה

נתייחס לגוף כאל גוף נקודתי. את מקומו מתאר וקטור המיקום \(\vec r(t)=\big(x(t),y(t),z(t)\big)\). קצב שינוי המיקום הוא וקטור המהירות הרגעית, וקצב שינוי המהירות הוא וקטור התאוצה:

\[\vec v(t)=\frac{d\vec r}{dt}\equiv\dot{\vec r}=(\dot x,\dot y,\dot z)=(v_x,v_y,v_z),\qquad \vec a(t)=\frac{d\vec v}{dt}\equiv\dot{\vec v}=\ddot{\vec r}=(a_x,a_y,a_z)\]

המיקום והמהירות מתארים את ה”הווה” של הגוף; התאוצה מספרת לאן ובאיזה קצב תשתנה המהירות בעתיד הקרוב.

1.2 מהתאוצה אל המהירות והמיקום – אינטגרציה

אם ידועה התאוצה ונתונים תנאי התחלה, אפשר לשחזר את המהירות ואת המיקום:

\[d\vec v=\vec a\,dt\;\Rightarrow\;\vec v(t)=\vec v(t_0)+\int_{t_0}^{t}\vec a(t')\,dt' ,\qquad \vec r(t)=\vec r(t_0)+\int_{t_0}^{t}\vec v(t')\,dt'\]

משתנה האינטגרציה \(t'\) הוא “משתנה דמה”; הזמן \(t\) מופיע רק בגבול העליון.

1.3 העתק ודרך

העתק \(\Delta\vec r=\vec r(t)-\vec r(t_0)\) הוא וקטור המחבר את נקודת המוצא לנקודת היעד. דרך היא סך המרחק שעבר הגוף לאורך המסלול – גודל סקלרי חיובי:

\[s=\int|d\vec r|=\int_{t_0}^{t}|\vec v(t')|\,dt'=\int_{t_0}^{t}\sqrt{v_x^2+v_y^2+v_z^2}\;dt'\]

גוף שחוזר לנקודת המוצא עבר העתק אפס אך דרך חיובית.

דוגמה 1.1 – שחזור מהירות ומיקום מתאוצה

נתון \(\vec a(t)=\big(-1,\;e^{-2t},\;\cos3t\big)\,\text{m/s}^2\), ובזמן \(t=1\,\text{s}\): \(\vec v(1)=(-1,0,3)\,\text{m/s}\) ו-\(\vec r(1)=(0,2,0)\,\text{m}\). מצאו את \(\vec v(t)\) ואת \(\vec r(t)\).

פתרון.

\[\vec v(t)=(-1,0,3)+\int_1^t\big(-1,e^{-2t'},\cos3t'\big)dt'=\left(-t,\;\frac{e^{-2}-e^{-2t}}{2},\;3+\frac{\sin3t-\sin3}{3}\right)\]

\[\vec r(t)=(0,2,0)+\int_1^t\vec v\,dt'=\left(\frac{1-t^2}{2},\;\;2+\frac{e^{-2}}{2}(t-1)+\frac{e^{-2t}-e^{-2}}{4},\;\;\Big(3-\frac{\sin3}{3}\Big)(t-1)-\frac{\cos3t-\cos3}{9}\right)\]

בדיקה: בהצבת \(t=1\) מתקבל \((0,2,0)\), וגזירה מחזירה את \(\vec v(t)\).

דוגמה 1.2 – חישוב דרך

\(\vec v(t)=\big(5,\cos3t,\sin3t\big)\,\text{m/s}\). מהי הדרך שעבר הגוף בין \(t_1=5\,\text{s}\) ל-\(t_2=17\,\text{s}\)?

פתרון. \(|\vec v|=\sqrt{25+\cos^23t+\sin^23t}=\sqrt{26}\) – קבוע. לכן \(s=\sqrt{26}\,(17-5)=61.19\,\text{m}\). (המסלול הוא בורג – סליל – שצירו בכיוון \(x\).)

1.4 תאוצה משיקית ותאוצה נורמלית

את התאוצה מפרקים לשני רכיבים בעלי משמעות פיזיקלית ברורה:

  • תאוצה משיקית \(\vec a_t\) – מקבילה למהירות, ומשנה את גודל המהירות.
  • תאוצה נורמלית (רדיאלית) \(\vec a_N\) – ניצבת למהירות, ומשנה את כיוון המהירות.
פירוק התאוצה לרכיב משיקי ולרכיב נורמלי.

עם וקטור היחידה בכיוון התנועה \(\hat v=\vec v/|\vec v|\):

\[a_t=\vec a\cdot\hat v=\frac{\vec a\cdot\vec v}{|\vec v|}=\frac{d|\vec v|}{dt},\qquad \vec a_t=\left(\frac{\vec a\cdot\vec v}{|\vec v|^2}\right)\vec v,\qquad \vec a_N=\vec a-\vec a_t,\qquad |\vec a_N|=\sqrt{|\vec a|^2-a_t^2}\]

הרכיב \(a_t\) יכול להיות שלילי (כאשר הזווית בין \(\vec a\) ל-\(\vec v\) גדולה מ-\(90^\circ\)) – אז גודל המהירות קטן. השוויון \(a_t=d|\vec v|/dt\) מתקבל מגזירת \(|\vec v|=\sqrt{v_x^2+v_y^2+v_z^2}\).

דוגמה 1.3 – פירוק התאוצה

\(\vec r(t)=(t^2,\;1-t,\;5)\,\text{m}\). מצאו את גדלי ווקטורי התאוצה המשיקית והנורמלית.

פתרון. \(\vec v=(2t,-1,0)\), \(|\vec v|=\sqrt{4t^2+1}\), \(\vec a=(2,0,0)\).

\[a_t=\frac{4t}{\sqrt{4t^2+1}},\quad \vec a_t=\frac{4t}{4t^2+1}(2t,-1,0),\quad \vec a_N=\vec a-\vec a_t=\left(\frac{2}{4t^2+1},\frac{4t}{4t^2+1},0\right),\quad |\vec a_N|=\frac{2}{\sqrt{4t^2+1}}\]

בדיקה: \(a_t^2+a_N^2=\dfrac{16t^2+4}{4t^2+1}=4=|\vec a|^2\). ✓

1.5 מעבדת קינמטיקה וקטורית

המעבדה הבאה בנויה על סדר ההסברים של סרטון ההוראה על הגדלים הקינמטיים: מהמסלול ווקטור המקום, דרך ההעתק \(\Delta\vec r\) והגבול \(\vec v=d\vec r/dt\), אל ההפרש \(\Delta\vec v\) והתאוצה \(\vec a=d\vec v/dt\), ועד פירוק התאוצה לרכיב משיקי \(\vec a_t\) ולרכיב נורמלי \(\vec a_n\). אפשר להזין את התנועה דרך המקום, המהירות או התאוצה (עם תנאי התחלה), או דרך \(\theta(t)\), \(\omega(t)\), \(\alpha(t)\) על מעגל; לבחור אילו וקטורים להציג; להשוות בין רגעים שונים (העתק מול אורך דרך, \(\Delta\vec v\), מהירות ותאוצה ממוצעות); להשוות בין שתי תנועות; ולתרגל במשחק “נחש את הווקטור”. הכפתור “פיתוח המשוואות הקינמטיות” פותח את הפיתוח המתמטי המלא, עם קישור מכל שלב להמחשה.

🔬 מעבדת קינמטיקה וקטורית: מסלול, מקום, העתק, מהירות, תאוצה, aₜ ו-aₙ, עקמומיות, השוואת רגעים ותנועות, תנועה מעגלית ותרגול "נחש את הווקטור"

תרגילים לפרק 1

תרגיל 1.1

גוף מתחיל ממנוחה בראשית, ותאוצתו \(\vec a(t)=(6t,\;2,\;0)\,\text{m/s}^2\). מצאו את \(\vec v(t)\) ואת \(\vec r(t)\), ואת גודל המהירות ב-\(t=1\,\text{s}\). ← לפתרון

תרגיל 1.2

גוף נע לאורך ציר \(x\) במהירות \(v(t)=4-2t\,\text{m/s}\). מצאו את ההעתק ואת הדרך בין \(t=0\) ל-\(t=4\,\text{s}\). ← לפתרון

תרגיל 1.3

\(\vec r(t)=(3\cos2t,\;3\sin2t,\;4t)\,\text{m}\). הראו שגודל המהירות קבוע, ומצאו את \(a_t\) ואת \(|\vec a_N|\). ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 1

פתרון תרגיל 1.1

\(\vec v=(3t^2,\,2t,\,0)\), \(\vec r=(t^3,\,t^2,\,0)\); \(|\vec v(1)|=\sqrt{9+4}=3.61\,\text{m/s}\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 1.2

ההעתק: \(\int_0^4(4-2t)dt=16-16=0\). הגוף נעצר ב-\(t=2\,\text{s}\) ומחליף כיוון, לכן הדרך: \(\int_0^2(4-2t)dt+\int_2^4(2t-4)dt=4+4=8\,\text{m}\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 1.3

\(\vec v=(-6\sin2t,\,6\cos2t,\,4)\), \(|\vec v|=\sqrt{36+16}=\sqrt{52}\) – קבוע, ולכן \(a_t=0\). \(\vec a=(-12\cos2t,-12\sin2t,0)\), ולכן \(|\vec a_N|=|\vec a|=12\,\text{m/s}^2\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 2 – תנועה מעגלית

2.1 וקטור המיקום ומהירות זוויתית

גוף הנע על מעגל ברדיוס \(r\) סביב הראשית מתואר על ידי הזווית \(\theta(t)\) בלבד (נמדדת ברדיאנים):

\[\vec r(t)=r\big(\cos\theta(t),\;\sin\theta(t)\big)\]

בגזירה משתמשים בכלל השרשרת – הנגזרת הפנימית היא \(\dot\theta(t)\). למשל עבור \(\theta=5t^2\): \(\dfrac{d}{dt}\cos(5t^2)=-10t\sin(5t^2)\). בכלליות:

\[\vec v(t)=r\dot\theta\,\big(-\sin\theta,\;\cos\theta\big),\qquad |\vec v|=r|\dot\theta|\]

\(\omega\equiv\dot\theta=d\theta/dt\ [\text{rad/s}]\) נקראת מהירות זוויתית: \(\omega>0\) כשהסיבוב נגד כיוון השעון ו-\(\omega<0\) עם כיוון השעון. הקשר בין המהירות הקווית לזוויתית: \(v=r\omega\). קל לבדוק ש-\(\vec v\cdot\vec r=0\) – המהירות משיקה למעגל וניצבת לרדיוס.

תנועה מעגלית קצובה (\(\omega\) קבועה): זמן המחזור \(T\) הוא הזמן לסיבוב שלם, \(2\pi r=vT=r\omega T\), ולכן \(\omega=2\pi/T\). בכלליות, הזווית מתקבלת מאינטגרציה:

\[\theta(t)=\theta(t_0)+\int_{t_0}^{t}\omega(t')\,dt'\]

2.2 התאוצה בתנועה מעגלית

גזירת \(\vec v=r\dot\theta(-\sin\theta,\cos\theta)\) לפי כלל המכפלה נותנת שני איברים:

\[\vec a(t)=\underbrace{r\ddot\theta\,(-\sin\theta,\cos\theta)}_{\vec a_t}\;\underbrace{-\;r\dot\theta^2(\cos\theta,\sin\theta)}_{\vec a_N}\]

נגדיר תאוצה זוויתית \(\alpha=\dot\omega=\ddot\theta\ [\text{rad/s}^2]\). אז:

\[a_t=r\alpha ,\qquad |\vec a_N|=\omega^2r=\frac{v^2}{r},\qquad |\vec a|=\sqrt{a_t^2+a_N^2}\]

התאוצה הנורמלית מכוונת תמיד אל מרכז המעגל (תאוצה צנטריפטלית), גם כשגודל המהירות קבוע.

התאוצה המשיקית והנורמלית בתנועה מעגלית.
🔬 תנועה מעגלית עם תאוצה זוויתית: וקטורי מהירות, תאוצה משיקית ותאוצה נורמלית

דוגמה 2.1 – מהירות זוויתית תלויה בזמן

גוף נע נגד כיוון השעון במהירות זוויתית \(\omega(t)=4t^3\ \text{rad/s}\) על מעגל ברדיוס \(R=2\,\text{m}\). ב-\(t=0\) הזווית היא \(\theta_0=1.4\,\text{rad}\). 1. מצאו את \(\theta(t)\), ובפרט ב-\(t=3\,\text{s}\). 2. מהי הזווית הנסרקת בין \(t=3\) ל-\(t=7\,\text{s}\), וכמה סיבובים שלמים בוצעו? 3. מהי הדרך בפרק זמן זה? 4. מצאו את \(v(t)\), את \(\vec r(t)\), ואת וקטורי התאוצה המשיקית והנורמלית.

פתרון. 1. \(\theta(t)=1.4+\int_0^t4t'^3dt'=1.4+t^4\); \(\theta(3)=82.4\,\text{rad}\). 2. \(\Delta\theta=\theta(7)-\theta(3)=2402.4-82.4=2320\,\text{rad}\); מספר הסיבובים \(2320/2\pi=369.2\), כלומר 369 סיבובים שלמים. 3. \(\omega\) חיובית כל הזמן (הגוף לא מחליף כיוון), לכן הדרך היא אורך הקשת: \(s=R\Delta\theta=4640\,\text{m}\). 4. \(v=R\omega=8t^3\,\text{m/s}\); \(\vec r(t)=2\big(\cos(1.4+t^4),\,\sin(1.4+t^4)\big)\); \(\alpha=12t^2\), ולכן \(\vec a_t=24t^2\big(-\sin\theta,\cos\theta\big)\) ו-\(\vec a_N=-32t^6\big(\cos\theta,\sin\theta\big)\), כאשר \(\theta=1.4+t^4\).

דוגמה 2.2 – מציאת רדיוס מנתוני תאוצה

גוף נע על מעגל נגד כיוון השעון, ומיקומו לאורך הקשת \(s(t)=2t^3+t^2\,\text{m}\) (מ-\(\vec r(0)=(R,0)\)). ב-\(t=1\,\text{s}\) גודל התאוצה הכוללת \(|\vec a|=2\sqrt{53}\,\text{m/s}^2\). מצאו את \(R\) ואת וקטורי התאוצה.

פתרון. \(v=\dot s=6t^2+2t\), \(a_t=\dot v=12t+2\). ב-\(t=1\): \(v=8\), \(a_t=14\). \(\;(64/R)^2+14^2=4\cdot53=212\Rightarrow 64/R=4\Rightarrow R=16\,\text{m}\).

\(\theta=s/R=\dfrac{t^3}{8}+\dfrac{t^2}{16}\), \(\omega=\dfrac{3t^2}{8}+\dfrac{t}{8}\), \(\alpha=\dfrac{3t}{4}+\dfrac18\), ולכן \(\vec a_t=16\alpha(-\sin\theta,\cos\theta)\) ו-\(\vec a_N=-16\omega^2(\cos\theta,\sin\theta)\).

אנימציה: תנועה מעגלית מואצת: ככל ש-\omega גדלה, a_N=\omega^2R גדלה

תרגילים לפרק 2

תרגיל 2.1

גלגל ברדיוס \(0.4\,\text{m}\) מתחיל ממנוחה ומאיץ בתאוצה זוויתית קבועה \(\alpha=2\,\text{rad/s}^2\). מצאו ב-\(t=3\,\text{s}\) את \(\omega\), את המהירות של נקודה על השפה, את \(a_t\), את \(a_N\) ואת מספר הסיבובים שבוצעו. ← לפתרון

תרגיל 2.2

לוויין מקיף את כדור הארץ פעם ב-\(90\) דקות ברדיוס \(6.7\times10^6\,\text{m}\). מהי מהירותו ומהי תאוצתו? ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 2

פתרון תרגיל 2.1

\(\omega=\alpha t=6\,\text{rad/s}\); \(v=r\omega=2.4\,\text{m/s}\); \(a_t=r\alpha=0.8\,\text{m/s}^2\); \(a_N=\omega^2r=14.4\,\text{m/s}^2\); \(\Delta\theta=\tfrac12\alpha t^2=9\,\text{rad}\), כלומר \(9/2\pi=1.43\) סיבובים (סיבוב שלם אחד). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 2.2

\(\omega=2\pi/5400=1.164\times10^{-3}\,\text{rad/s}\), \(v=\omega r=7.80\,\text{km/s}\), \(a_N=\omega^2r=9.07\,\text{m/s}^2\) – כמעט \(g\), כצפוי (ראו פרק 11). ↑ חזרה לשאלה

פרק 3 – תנועה יחסית

3.1 מיקום, מהירות ותאוצה יחסיים

כאשר צופה \(B\) מודד את תנועת גוף \(A\), הוא מחשיב את עצמו כנייח. הגדלים היחסיים הם הפרשי הגדלים ה”מוחלטים” (הנמדדים במערכת הייחוס של הקרקע):

\[\vec r_{A,B}=\vec r_A-\vec r_B,\qquad \vec v_{A,B}=\vec v_A-\vec v_B,\qquad \vec a_{A,B}=\vec a_A-\vec a_B\]

הקשרים השני והשלישי מתקבלים מגזירת הראשון לפי הזמן. הסימון \(\vec v_{A,B}\) נקרא “מהירות \(A\) ביחס ל-\(B\)”. שימו לב: \(\vec v_{B,A}=-\vec v_{A,B}\). אם \(B\) נע במהירות קבועה, \(\vec a_{A,B}=\vec a_A\) – שני הצופים מודדים אותה תאוצה (בסיס לחוק הראשון של ניוטון, סעיף 5.1).

וקטור המיקום היחסי מצביע מ-B אל A.

כלל שימושי לבעיות “סירה וזרם” או “מטוס ורוח”: \(\vec v_{\text{גוף,קרקע}}=\vec v_{\text{גוף,תווך}}+\vec v_{\text{תווך,קרקע}}\).

🔬 סירה בנהר: מהירות ביחס למים, מהירות הזרם ומהירות ביחס לחוף
🔬 תנועה יחסית של כמה גופים: הגדרת התנועה דרך r(t), דרך v(t) ומיקום ברגע נתון, או דרך a(t) ומהירות ומיקום ברגעים נתונים – שחזור הגדלים הקינמטיים, מסלולים ומהירויות יחסיות

דוגמה 3.1 – סירה באוקיינוס עם זרם לא ידוע

סירה שטה בקו ישר מנקודת עגינה \(A\) לנקודה \(B\) (המרחק \(AB=500\,\text{km}\)) וחוזרת. ההלוך נמשך שעה אחת והחזור שעתיים. המנוע מקנה לסירה מהירות \(500\,\text{km/h}\) ביחס למים. במים יש זרם קבוע שגודלו וכיוונו לא ידועים. 1. מהי מהירות הסירה ביחס לחוף בהלוך ובחזור? 2. מהי מהירות הזרם ומה כיוונה ביחס לקו \(AB\)?

משולשי המהירויות בהלוך ובחזור.

פתרון. 1. ביחס לחוף הסירה נעה לאורך \(AB\): בהלוך \(500/1=500\,\text{km/h}\) ובחזור \(500/2=250\,\text{km/h}\).

  1. נסמן ב-\(\hat u\) את הכיוון \(A\to B\), וב-\(\vec w\) את הזרם בזווית \(\theta\) ל-\(\hat u\). מהירות הסירה ביחס למים היא \(\vec v_{\text{קרקע}}-\vec w\) וגודלה \(500\):

\[\text{הלוך: } |500\hat u-\vec w|^2=500^2\;\Rightarrow\; w^2=1000\,w\cos\theta\] \[\text{חזור: } |-250\hat u-\vec w|^2=500^2\;\Rightarrow\; w^2+500\,w\cos\theta=187500\]

מהצבת \(w\cos\theta=w^2/1000\): \(1.5\,w^2=187500\), ולכן \(w=353.6\,\text{km/h}\) ו-\(\cos\theta=w/1000=0.354\), כלומר \(\theta=69.3^\circ\) ביחס לכיוון \(A\to B\). בדיקה: \(\vec w=(125,\,330.7)\); בהלוך \(\vec v_{\text{סירה,מים}}=(375,-330.7)\) ובחזור \((-375,-330.7)\) – בשני המקרים גודל \(500\). ✓

תרגילים לפרק 3

תרגיל 3.1

נהר ברוחב \(120\,\text{m}\) זורם במהירות \(3\,\text{m/s}\). שחיין שוחה במהירות \(5\,\text{m/s}\) ביחס למים. א. באיזו זווית ביחס לגדה עליו לשחות כדי להגיע לנקודה שממול? כמה זמן ייקח החצייה? ב. מהו זמן החצייה הקצר ביותר, ולאיזה מרחק במורד הזרם יגיע במקרה זה? ← לפתרון

תרגיל 3.2

גשם יורד אנכית במהירות \(8\,\text{m/s}\). מכונית נוסעת במהירות \(15\,\text{m/s}\). באיזו זווית ביחס לאנך רואה הנהג את טיפות הגשם, ומה מהירותן ביחס אליו? ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 3

פתרון תרגיל 3.1

א. רכיב המהירות נגד הזרם חייב לבטל את הזרם: \(5\cos\varphi=3\), כלומר \(\varphi=53.1^\circ\) ביחס לגדה (במעלה הזרם). רכיב הרוחב \(5\sin\varphi=4\,\text{m/s}\), הזמן \(120/4=30\,\text{s}\). ב. שוחים בניצב לגדה: \(t=120/5=24\,\text{s}\), והסחיפה \(3\cdot24=72\,\text{m}\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 3.2

\(\vec v_{\text{גשם,רכב}}=(0,-8)-(15,0)=(-15,-8)\); הגודל \(17\,\text{m/s}\), והזווית לאנך \(\arctan(15/8)=61.9^\circ\) (הטיפות “באות” מלפנים). ↑ חזרה לשאלה

פרק 4 – תנועה בליסטית (זריקה משופעת)

4.1 משוואות התנועה

ליד פני כדור הארץ ובהזנחת התנגדות האוויר, התאוצה קבועה: \(\vec a=(0,-g)\). בהפעלת האינטגרציה של סעיף 1.2 עם \(\vec v(t_0)=(v_{0x},v_{0y})=(v_0\cos\theta,\;v_0\sin\theta)\) ו-\(\vec r(t_0)=(x_0,y_0)\):

\[\vec v(t)=\big(v_{0x},\;v_{0y}-g(t-t_0)\big)\]

\[\vec r(t)=\Big(x_0+v_{0x}(t-t_0),\;\;y_0+v_{0y}(t-t_0)-\tfrac12 g(t-t_0)^2\Big)\]

התנועה האופקית קצובה והתנועה האנכית שוות-תאוצה – שתי תנועות בלתי-תלויות.

4.2 משוואת המסלול וקשר ללא זמן

מבודדים את הזמן מהמשוואה האופקית, \(t-t_0=\dfrac{x-x_0}{v_0\cos\theta}\), ומציבים במשוואה האנכית – מתקבלת פרבולה:

\[y(x)=y_0+\tan\theta\,(x-x_0)-\frac{g\,(x-x_0)^2}{2v_0^2\cos^2\theta}\]

בדומה, בידוד הזמן מ-\(v_y=v_{0y}-g(t-t_0)\) נותן קשר בין גובה למהירות האנכית (שימושי לחישוב גובה מרבי):

\[y=y_0+\frac{v_y^2-v_{0y}^2}{-2g}\qquad\Rightarrow\qquad h_{\max}=\frac{v_0^2\sin^2\theta}{2g}\]

4.3 טווח, זמן מעוף וזוויות משלימות

דוגמה 4.1 – זוויות משלימות נותנות אותו טווח

גוף נזרק מגובה אפס במהירות \(v_0\) בזווית \(\theta\) ונוחת במרחק \(\Delta x\). הראו שזריקה באותה מהירות בזווית \(90^\circ-\theta\) נותנת את אותו טווח.

פתרון. מציבים \(x_0=y_0=0\) ו-\(y(\Delta x)=0\) במשוואת המסלול: \(\Delta x\left(\tan\theta-\dfrac{g\Delta x}{2v_0^2\cos^2\theta}\right)=0\). הפתרון הלא-טריוויאלי:

\[\Delta x=\frac{2v_0^2\sin\theta\cos\theta}{g}=\frac{v_0^2}{g}\sin2\theta\]

מכיוון ש-\(\sin2\theta_1=\sin(180^\circ-2\theta_1)=\sin\big(2(90^\circ-\theta_1)\big)\), הזווית \(\theta_2=90^\circ-\theta_1\) נותנת אותו טווח. הטווח המרבי מתקבל ב-\(\theta=45^\circ\). זמן המעוף: \(T=2v_0\sin\theta/g\).

מסלולים בזוויות שונות באותה מהירות התחלתית.
🔬 זריקה משופעת: שנו מהירות, זווית, גובה התחלתי, g והתנגדות אוויר

תרגילים לפרק 4

תרגיל 4.1

כדור נזרק אופקית מצוק בגובה \(45\,\text{m}\) במהירות \(12\,\text{m/s}\) (\(g=10\,\text{m/s}^2\)). מתי ובאיזה מרחק מבסיס הצוק יפגע בקרקע? מה מהירותו ברגע הפגיעה (גודל וכיוון)? ← לפתרון

תרגיל 4.2

כדור נבעט במהירות \(25\,\text{m/s}\) בזווית \(37^\circ\) (\(\sin37^\circ\approx0.6\)) לעבר קיר במרחק \(30\,\text{m}\) (\(g=10\,\text{m/s}^2\)). באיזה גובה יפגע בקיר? האם הוא עדיין עולה ברגע הפגיעה? ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 4

פתרון תרגיל 4.1

\(45=\tfrac12\cdot10\,t^2\Rightarrow t=3\,\text{s}\); \(x=12\cdot3=36\,\text{m}\); \(\vec v=(12,-30)\), \(|\vec v|=32.3\,\text{m/s}\) בזווית \(68.2^\circ\) מתחת לאופק. ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 4.2

\(v_{0x}=20\), \(v_{0y}=15\,\text{m/s}\). \(t=30/20=1.5\,\text{s}\); \(y=15\cdot1.5-5\cdot1.5^2=11.25\,\text{m}\); \(v_y=15-15=0\) – הכדור פוגע בדיוק בשיא המסלול. ↑ חזרה לשאלה

פרק 5 – חוקי ניוטון

5.1 החוק הראשון – מערכות אינרציאליות

  • בטבע קיימות מערכות ייחוס אינרציאליות – מערכות הנעות זו ביחס לזו במהירות קבועה בקו ישר.
  • הגורם שמוציא גוף ממצב של מהירות קבועה נקרא כוח.
  • אם שקול הכוחות על גוף מתאפס, \(\vec F_T=\sum_i\vec F_i=0\): גוף שהיה במנוחה יישאר במנוחה, וגוף שנע ימשיך לנוע באותו וקטור מהירות (“נע באינרציה”), \(\vec v=\text{const}\).

5.2 החוק השני – משוואת התנועה

\[\vec F_T=\sum_i\vec F_i=M\vec a\]

החוק השני מקשר בין הסיבה (שקול הכוחות) לתוצאה (התאוצה). המסה \(M\) מבטאת את ההתמדה (אינרציה) – התנגדות הגוף לשינוי מהירותו: לאותו כוח, מסה גדולה יותר מקבלת תאוצה קטנה יותר. משוואה זו נקראת משוואת התנועה; פתרונה (בעזרת סעיף 1.2) נותן את \(\vec v(t)\) ואת \(\vec r(t)\).

5.3 החוק השלישי – פעולה ותגובה

אם גוף 1 מפעיל על גוף 2 כוח \(\vec F_{1,2}\), אזי גוף 2 מפעיל על גוף 1 כוח שווה בגודלו והפוך בכיוונו: \(\vec F_{1,2}=-\vec F_{2,1}\). שני הכוחות פועלים על גופים שונים ולכן אינם מבטלים זה את זה באותה משוואת תנועה. כוחות פעולה-תגובה בין חלקי מערכת נקראים כוחות פנימיים, וסכומם תמיד אפס.

מערכת סגורה היא מערכת שלא פועלים עליה כוחות חיצוניים (או שסכומם אפס). נשתמש במושג זה בפרק 9.

כוחות פנימיים בין ארבעה גופים מתבטלים בזוגות; רק הכוחות החיצוניים משנים את תנועת המערכת.

5.4 שיטת העבודה

  1. מבודדים כל גוף ומשרטטים תרשים כוחות (כל הכוחות הפועלים עליו בלבד).
  2. בוחרים מערכת צירים (לרוב – ציר אחד בכיוון התנועה).
  3. כותבים \(\Sigma F=ma\) לכל ציר ולכל גוף.
  4. מוסיפים משוואות אילוץ (חוט, מדרון, גלגלת) הקושרות בין התאוצות.
  5. פותרים ובודקים יחידות ומקרי קצה.

דוגמה 5.1 – כוח תלוי בזמן

גוף במסה \(m=5\,\text{kg}\) במנוחה בראשית על משטח אופקי חלק. מ-\(t=0\) פועל עליו \(\vec F=3t^2\hat x\,\text{N}\). מצאו את \(\vec a(t)\), \(\vec v(t)\), \(\vec r(t)\).

פתרון. \(\vec a=\vec F/m=0.6t^2\hat x\); \(\vec v=\int_0^t0.6t'^2dt'\,\hat x=0.2t^3\hat x\); \(\vec r=0.05t^4\hat x\).

דוגמה 5.2 – כוח תלוי במהירות (חיכוך צמיג)

גוף במסה \(m=5\,\text{kg}\) נזרק לאורך ציר \(x\) במהירות \(30\,\text{m/s}\) על משטח חלק, ומ-\(t=0\) פועל עליו כוח \(\vec F=-\vec v\) (ביחידות SI). מצאו את \(\vec v(t)\), \(\vec a(t)\) ו-\(\vec r(t)\).

פתרון. כאן הכוח אינו פונקציה מפורשת של הזמן, ולכן מפרידים משתנים:

\[m\frac{dv_x}{dt}=-v_x\;\Rightarrow\;\int_{v_x(0)}^{v_x}\frac{dv_x}{v_x}=-\frac15\int_0^tdt\;\Rightarrow\;v_x=30e^{-t/5}\ \text{m/s}\]

\(v_y=0\) (אין מהירות התחלתית בכיוון \(y\)). \(a_x=-6e^{-t/5}\,\text{m/s}^2\), \(x(t)=150\big(1-e^{-t/5}\big)\,\text{m}\) – הגוף מתקרב אסימפטוטית ל-\(150\,\text{m}\).

דוגמה 5.3 – כדור הנזרק לאגם

כדור במסה \(m\) פוגע במים (\(t=0\), בראשית) במהירות \(\vec V_0=-\tfrac{\sqrt3}{2}V\hat x-V\hat y\). במים פועלים עליו כוח הכובד, כוח התנגדות \(\vec f=-b\vec V\) וכוח עילוי \(\vec F_a=2mg\hat y\). 1. שרטטו את הכוחות ב-\(t=0\). 2. רשמו את משוואות התנועה. 3. מצאו את \(\vec V(t)\). 4. מתי מגיע הכדור לעומק המרבי, ומהו וקטור המיקום שם?

הכוחות על הכדור ברגע הכניסה למים.

פתרון. 2. \(m\dot{\vec V}=-mg\hat y+2mg\hat y-b\vec V\), כלומר \(\dot V_x=-\frac bmV_x\) ו-\(\dot V_y=g-\frac bmV_y\).

  1. בדומה לדוגמה 5.2 (סמנו \(\tau=m/b\)): \[V_x=-\frac{\sqrt3}{2}V\,e^{-t/\tau},\qquad V_y=\frac{mg}{b}-\Big(V+\frac{mg}{b}\Big)e^{-t/\tau}\]
  2. בעומק המרבי \(V_y=0\): \(t^*=\dfrac mb\ln\!\Big(1+\dfrac{bV}{mg}\Big)\). אינטגרציה נוספת נותנת \[x^*=-\frac{\sqrt3}{2}\,\frac{mV^2}{mg+bV},\qquad y^*=\frac{m^2g}{b^2}\ln\!\Big(1+\frac{bV}{mg}\Big)-\frac{mV}{b}\ (<0)\]

5.5 חוטים, גלגלות ומשוואות אילוץ

חוט אידיאלי הוא חסר מסה ואינו מתארך; המתיחות בו זהה לכל אורכו (כשהוא עובר על גלגלת אידיאלית). אורך החוט קבוע, ולכן גזירה פעמיים של אורך החוט נותנת קשר בין התאוצות.

🔬 בונה מערכות גלגלות: הוספה והסרה של משקולות, גלגלות וחוטים, מסות ומקדמי חיכוך – פתרון כללי עם משוואות אילוץ

דוגמה 5.4 – מערכת שלוש מסות עם גלגלת נעה

המסות \(m_1\) ו-\(m_2\) נמצאות על שולחנות אופקיים חלקים, משני צדי פתח. חוט אחד עובר מ-\(m_1\) על גלגלת קבועה, יורד, עובר מתחת לגלגלת נעה שאליה תלויה \(m_3\), עולה על גלגלת קבועה שנייה ומגיע ל-\(m_2\). מצאו את התאוצות ואת המתיחות.

מערכת הגלגלות. x_1,x_2 – מרחקי המסות מהגלגלות, y_3 – עומק הגלגלת הנעה.

פתרון. אורך החוט: \(L=x_1+x_2+2y_3+\text{const}\), ולכן \(\ddot x_1+\ddot x_2+2\ddot y_3=0\). נגדיר תאוצות חיוביות “אל הפתח” ל-\(m_1,m_2\) ו”כלפי מטה” ל-\(m_3\): \(a_1+a_2=2a_3\).

משוואות התנועה: \(T=m_1a_1\), \(T=m_2a_2\), \(m_3g-2T=m_3a_3\). מהצבה:

\[T=\frac{2m_1m_2m_3\,g}{4m_1m_2+m_3(m_1+m_2)},\qquad a_1=\frac{T}{m_1},\quad a_2=\frac{T}{m_2},\quad a_3=\frac{a_1+a_2}{2}\]

בדיקת קצה: עבור \(m_1=m_2=m\) מתקבל \(a_3=\dfrac{m_3g}{m_3+2m}\), ועבור \(m_3\to\infty\): \(a_3\to g\). ✓

🔬 המערכת של דוגמה 5.4: מסות, מקדמי חיכוך בכל שולחן, תאוצת הכובד ומהירויות התחלתיות – תאוצות, מתיחות ומצבי החיכוך

תרגילים לפרק 5

תרגיל 5.1

מכונת אטווד: שתי מסות \(m_1=3\,\text{kg}\) ו-\(m_2=5\,\text{kg}\) תלויות משני צדי גלגלת אידיאלית. מצאו את התאוצה ואת המתיחות (\(g=9.8\)). ← לפתרון

תרגיל 5.2

על גוף במסה \(2\,\text{kg}\) הנמצא במנוחה פועל כוח \(\vec F=(4,\,6t)\,\text{N}\). מצאו את מהירותו ומיקומו כעבור \(2\,\text{s}\) (בהזנחת כובד וחיכוך). ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 5

פתרון תרגיל 5.1

\(a=\dfrac{m_2-m_1}{m_1+m_2}g=2.45\,\text{m/s}^2\); \(T=m_1(g+a)=36.75\,\text{N}\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 5.2

\(\vec a=(2,3t)\), \(\vec v=(2t,1.5t^2)\), \(\vec r=(t^2,0.5t^3)\). ב-\(t=2\): \(\vec v=(4,6)\,\text{m/s}\), \(\vec r=(4,4)\,\text{m}\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 6 – כוחות חיכוך

6.1 מקור החיכוך וסוגיו

החיכוך בין משטחים נובע משני גורמים עיקריים: חספוס המשטחים (בליטות הנתפסות זו בזו) ומשיכה בין-מולקולרית בנקודות המגע. ככל שהכוח הנורמלי \(N\) גדל, שטח המגע האמיתי גדל – ולכן כוח החיכוך פרופורציוני ל-\(N\).

  • חיכוך סטטי \(f_s\) – פועל כל עוד אין תנועה יחסית בין המשטחים. גודלו מסתגל לכוח המניע, עד לערך מרבי \(f_{s,\max}=\mu_sN\).
  • חיכוך קינטי \(f_k=\mu_kN\) – פועל במהלך החלקה, נגד כיוון המהירות היחסית. בדרך כלל \(\mu_k<\mu_s\).
כוח החיכוך כתלות בכוח המושך (עבור M=5\,\text{kg}, \mu_s=0.5, \mu_k=0.2).

דוגמה 6.1 – סטטי או קינטי?

גוף במסה \(M=5\,\text{kg}\) במנוחה על משטח מחוספס, \(\mu_s=0.5\), \(\mu_k=0.2\). מושכים אותו בכוח אופקי \(F\). לכל ערך \(F=0,5,9.8,15,20,24.5,25,50\,\text{N}\) קבעו את סוג החיכוך ואת התאוצה.

פתרון. \(f_{s,\max}=\mu_sMg=24.5\,\text{N}\), \(f_k=\mu_kMg=9.8\,\text{N}\). אם \(F\le24.5\): \(f_s=F\), \(a=0\). אם \(F>24.5\): \(a=(F-9.8)/5\).

\(F\) [N] 0 5 9.8 15 20 24.5 25 50
סוג החיכוך – סטטי סטטי סטטי סטטי סטטי קינטי קינטי
\(f\) [N] 0 5 9.8 15 20 24.5 9.8 9.8
\(a\) [m/s²] 0 0 0 0 0 0 3.04 8.04

דוגמה 6.2 – משקל מדומה במעלית

אדם במסה \(M\) עומד על מאזניים במעלית המאיצה כלפי מעלה בתאוצה \(a\). מה מראים המאזניים?

פתרון. \(N-Mg=Ma\Rightarrow N=M(g+a)\). המאזניים מודדים את \(N\) ומציגים “מסה” \(M_{\text{eff}}=N/g=M(1+a/g)\). בירידה מואצת (\(a<0\)) המסה המדומה קטנה, ובנפילה חופשית (\(a=-g\)) היא אפס.

6.2 מתכון לפתרון בעיות עם חיכוך

  1. קובעים את מגמת התנועה. אם נתונה מהירות – החיכוך נגדה. אם המערכת מתחילה ממנוחה – פותרים קודם ללא חיכוך כדי לגלות לאן “תרצה” לנוע; החיכוך יפעל נגד מגמה זו.
  2. משווים את שקול הכוחות המניעים \(\Sigma F\) (כל הכוחות פרט לחיכוך, בכיוון המגמה) לשקול החיכוכים הסטטיים המרביים:
    • אם \(\Sigma F\le\Sigma f_{s,\max}\) – אין תנועה: \(a=v=0\).
    • אם \(\Sigma F>\Sigma f_{s,\max}\) – יש תנועה: \(\Sigma F-\Sigma f_k=M_Ta\) (כאשר לכל הגופים אותה תאוצה).

דוגמה 6.3 – גוף על לוח: מתי מתחילה ההחלקה?

קובייה \(m=2\,\text{kg}\) מונחת על לוח \(M=8\,\text{kg}\). מקדמי החיכוך בין כל המשטחים: \(\mu_s=0.3\), \(\mu_k=0.2\). על הלוח פועל כוח אופקי \(F(t)=12t^3\,\text{N}\) (\(g=9.8\)). 1. מתי מתחיל הלוח לנוע? 2. מתי מתחילה הקובייה להחליק על הלוח? 3. מהן התאוצות לאחר מכן?

הקובייה והלוח.

פתרון. 1. הלוח (עם הקובייה) זז כאשר \(F=\mu_s(m+M)g=29.4\,\text{N}\): \(t_1=(29.4/12)^{1/3}=1.348\,\text{s}\).

  1. בשלב המשותף: \(F-f_{2,k}=(m+M)a\), כלומר \(a=(12t^3-19.6)/10\). את הקובייה מאיץ רק החיכוך הסטטי מהלוח, שמסוגל לתת לכל היותר \(a_{1,\max}=\mu_sg=2.94\,\text{m/s}^2\). ב-\(t_1\) התאוצה המשותפת היא \((\mu_s-\mu_k)g=0.98<2.94\), ולכן יש שלב של תנועה משותפת. ההחלקה מתחילה כאשר \(a=2.94\): \(12t^3=49\), \(t_2=1.598\,\text{s}\).

  2. לאחר \(t_2\): \(a_m=\mu_kg=1.96\,\text{m/s}^2\), ו-\(a_M=\dfrac{12t^3-\mu_kmg-\mu_k(m+M)g}{M}=\dfrac{12t^3-23.52}{8}\).

הערה: שלב משותף קיים כי \(\mu_s\) (בין המסות) גדול מ-\(\mu_s-\mu_k\) (בין הלוח לרצפה).

התאוצות של הקובייה ושל הלוח כתלות בזמן.
🔬 גוף על גוף: זווית ואורך המשטח, מסות וממדים, מקדמי חיכוך בין הגופים ומול המשטח, וכוחות כפונקציות של הזמן
תרגיל כיתה: גוף על גוף7 שאלות · 100 נקודות

איך זה עובד: לכל שאלה עד 10 ניסיונות. תשובה נכונה לפני תום הניסיונות מקנה את מלוא הניקוד של השאלה; אם כל הניסיונות נוצלו – 0 נקודות לשאלה. לאחר סיום שאלה (פתרון נכון או ניצול הניסיונות) נפתחים הפתרון המלא והסימולציה שלה.

מוסכמות לכל השאלות: ציר x אופקי וחיובי ימינה, ציר y אנכי וחיובי כלפי מעלה; g = 9.8 m/s²; גוף 1 (העליון, מסה m₁) מונח על גוף 2 (התחתון, מסה m₂); הגופים קשיחים ומטופלים כגופים נקודתיים (ללא סיבוב); התנגדות האוויר זניחה; הגוף העליון אינו נופל מהתחתון בפרק הזמן הנדון. μs – מקדם חיכוך סטטי, μk – מקדם חיכוך קינטי, ותמיד μk < μs.

דוגמה 6.4 – מדרון מחוספס

גוף \(m=5\,\text{kg}\) על מדרון (\(\sin\theta=0.6\), \(\mu_k=0.3\)) נמצא \(4\,\text{m}\) מתחתית המדרון ומקבל מהירות \(10\,\text{m/s}\) במורד. מהי מהירותו בתחתית? (השוו לדוגמה 7.4.)

הכוחות על גוף הנע במורד מדרון מחוספס.

פתרון. \(N=mg\cos\theta\); \(ma=mg\sin\theta-\mu_kmg\cos\theta\Rightarrow a=g(0.6-0.3\cdot0.8)=3.528\,\text{m/s}^2\). מהקשר ללא זמן: \(v=\sqrt{v_0^2+2a\Delta x}=\sqrt{100+28.22}=11.32\,\text{m/s}\).

🔬 גוף על מדרון: מסה, זווית, חיכוך סטטי וקינטי, מהירות התחלתית וכוח חיצוני

דוגמה 6.5 – שני מדרונות וגלגלת

גוף \(m_1=2\,\text{kg}\) על מדרון חלק בזווית \(\alpha=30^\circ\) קשור בחוט דרך גלגלת לגוף \(m_2=3\,\text{kg}\) על מדרון מחוספס בזווית \(\beta\) (\(\sin\beta=0.8\)) עם \(\mu_s=0.3\), \(\mu_k=0.2\). המערכת משוחררת ממנוחה. האם תנוע? אם כן – מצאו את התאוצה ואת המתיחות.

שני מדרונות המחוברים בחוט דרך גלגלת.

פתרון. ללא חיכוך: \(m_2g\sin\beta-m_1g\sin\alpha=23.52-9.8=13.72\,\text{N}>0\) – המגמה: \(m_2\) במורד. \(f_{s,\max}=\mu_sm_2g\cos\beta=5.29\,\text{N}<13.72\) – תהיה תנועה, עם \(f_k=\mu_km_2g\cos\beta=3.53\,\text{N}\):

\[a=\frac{m_2g\sin\beta-m_1g\sin\alpha-f_k}{m_1+m_2}=2.04\,\text{m/s}^2,\qquad T=m_1(a+g\sin\alpha)=13.88\,\text{N}\]

תרגילים לפרק 6

תרגיל 6.1

מהי הזווית המרבית של מדרון שעליו גוף יישאר במנוחה, אם \(\mu_s=0.4\)? ואם הגוף כבר מחליק ו-\(\mu_k=0.3\) – באיזו זווית ינוע במהירות קבועה? ← לפתרון

תרגיל 6.2

ארגז \(20\,\text{kg}\) נגרר בחבל בזווית \(30^\circ\) מעל האופק בכוח \(100\,\text{N}\); \(\mu_k=0.25\). מצאו את התאוצה. ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 6

פתרון תרגיל 6.1

מנוחה: \(mg\sin\theta\le\mu_smg\cos\theta\Rightarrow\tan\theta\le0.4\), \(\theta_{\max}=21.8^\circ\). מהירות קבועה: \(\tan\theta=\mu_k=0.3\), \(\theta=16.7^\circ\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 6.2

\(N=mg-F\sin30^\circ=196-50=146\,\text{N}\); \(a=\dfrac{F\cos30^\circ-\mu_kN}{m}=\dfrac{86.6-36.5}{20}=2.51\,\text{m/s}^2\). שימו לב: הרכיב האנכי של החבל מקטין את \(N\) ולכן גם את החיכוך. ↑ חזרה לשאלה

פרק 7 – עבודה ואנרגיה קינטית

לפעמים מעניין אותנו לא מה קורה בכל רגע, אלא מה מצב הגוף בסוף תהליך שבו פעל עליו כוח לאורך מסלול. לשם כך נגדיר עבודה.

7.1 עבודה של כוח

עבור כוח קבוע והעתק ישר: \(W=F\cos\theta\,\Delta x=\vec F\cdot\Delta\vec x\). רק רכיב הכוח בכיוון התנועה מבצע עבודה; כוח הניצב למסלול (למשל כוח נורמלי על משטח קבוע) אינו מבצע עבודה. עבור כוח משתנה ומסלול כללי מחלקים את המסלול להעתקים קטנים \(d\vec l\) וסוכמים:

\[W=\lim_{d\vec l_i\to0}\sum_i\vec F_i\cdot d\vec l_i\equiv\int_{\vec r_i}^{\vec r_f}\vec F\cdot d\vec l=\int F_x\,dx+\int F_y\,dy+\int F_z\,dz\]

יחידת העבודה היא ג’אול: \(1\,\text{J}=1\,\text{N}\cdot\text{m}\).

דוגמה 7.1 – עבודה לאורך שלושה מסלולים

חשבו את העבודה של \(\vec F=(y^2-x^2,\;3xy,\;0)\,\text{N}\) מ-\((0,0)\) ל-\((2,4)\) לאורך: 1. \((0,0)\to(0,4)\to(2,4)\); 2. \((0,0)\to(2,0)\to(2,4)\); 3. הפרבולה \(y=x^2\).

שלושה מסלולים בין אותן שתי נקודות.

פתרון. 1. על \(x=0\): \(F_y=0\) ולכן \(W_1=0\). על \(y=4\): \(W_2=\int_0^2(16-x^2)dx=32-\tfrac83=\tfrac{88}{3}\,\text{J}\). סה”כ \(\mathbf{29.33\,J}\).

  1. על \(y=0\): \(W_1=\int_0^2(-x^2)dx=-\tfrac83\). על \(x=2\): \(F_y=6y\), \(W_2=\int_0^46y\,dy=3y^2\big|_0^4=48\,\text{J}\). סה”כ \(\tfrac{136}{3}=\mathbf{45.33\,J}\).

  2. על \(y=x^2\), \(dy=2x\,dx\) – מעבירים הכל למשתנה \(x\): \[W=\int_0^2\big[(x^4-x^2)+3x\cdot x^2\cdot2x\big]dx=\int_0^2(7x^4-x^2)dx=\tfrac75\cdot32-\tfrac83=\mathbf{42.13\,J}\] (אפשר באותה מידה להעביר הכל למשתנה \(y\) ולקבל אותה תוצאה.) העבודה תלויה במסלול – הכוח אינו משמר (ראו סעיף 8.2).

7.2 משפט עבודה–אנרגיה

נחשב את העבודה של שקול הכוחות, בעזרת \(\vec v\cdot d\vec v=\tfrac12d(v^2)\):

\[W_{\Sigma F}=\int m\frac{d\vec v}{dt}\cdot d\vec l=\int m\frac{d\vec v}{dt}\cdot\vec v\,dt=\int_{v_i}^{v_f}m\,\vec v\cdot d\vec v=\frac{mv_f^2}{2}-\frac{mv_i^2}{2}\]

נגדיר אנרגיה קינטית \(E_k=\tfrac12mv^2\). מתקבל משפט עבודה–אנרגיה:

\[W_{\Sigma F}=E_k^f-E_k^i\]

דוגמה 7.2 – מהירות בסוף המסלול

גוף \(m=5\,\text{kg}\) נע לאורך המסלול הפרבולי של דוגמה 7.1, והכוח שם הוא שקול הכוחות. מהירותו ההתחלתית \(6\,\text{m/s}\). מהי מהירותו בסוף?

פתרון. \(42.13=\tfrac52v_f^2-\tfrac52\cdot36\Rightarrow v_f=7.27\,\text{m/s}\).

דוגמה 7.3 – חרוז על מסילה פרבולית

חרוז \(m=2\,\text{kg}\) נע על מסילה \(y=x^2\) (\(x\ge0\)); מיקומו האנכי \(y=4t^2\). פועלים עליו \(\vec F=(x,y)\), כוח נורמלי, כובד וחיכוך לא ידוע. 1. בטאו את \(\vec r,\vec v,\vec a\) כתלות בזמן. 2. מצאו את \(a_t(t)\). 3. מצאו את עבודת שקול הכוחות מ-\(t=0\). 4. מצאו את עבודת \(\vec F\) כפונקציה של \(x\) ושל \(t\).

פתרון. 1. \(\vec r=(2t,4t^2)\), \(\vec v=(2,8t)\), \(\vec a=(0,8)\). 2. \(a_t=\dfrac{\vec a\cdot\vec v}{|\vec v|}=\dfrac{64t}{\sqrt{4+64t^2}}=\dfrac{32t}{\sqrt{1+16t^2}}\). 3. \(W_{\Sigma F}=\tfrac12\cdot2(4+64t^2)-\tfrac12\cdot2\cdot4=64t^2\,\text{J}\). 4. \(W_F=\int(x\,dx+y\,dy)=\int_0^x(x+2x^3)dx=\tfrac12(x^2+x^4)\); עם \(x=2t\): \(W_F=2t^2+8t^4\,\text{J}\).

דוגמה 7.4 – המדרון מחדש, בשיקולי אנרגיה

פתרו את דוגמה 6.4 בעזרת משפט עבודה–אנרגיה.

פתרון. שקול הכוחות לאורך המדרון קבוע: \(mg(\sin\theta-\mu_k\cos\theta)\), ולכן \(mg(\sin\theta-\mu_k\cos\theta)\Delta x=\tfrac12m(v_f^2-v_i^2)\), ו-\(v_f=\sqrt{v_i^2+2g(\sin\theta-\mu_k\cos\theta)\Delta x}=11.32\,\text{m/s}\) – כמו קודם, בלי לחשב תאוצה וזמן.

תרגילים לפרק 7

תרגיל 7.1

חשבו את העבודה של \(\vec F=(2xy,\;x^2)\) מ-\((0,0)\) ל-\((1,2)\) לאורך הקו הישר ולאורך \(y=2x^2\). מה ניתן להסיק? ← לפתרון

תרגיל 7.2

מכונית \(1200\,\text{kg}\) בולמת ממהירות \(25\,\text{m/s}\) עד עצירה לאורך \(50\,\text{m}\). מהו כוח הבלימה הממוצע ומהו מקדם החיכוך האפקטיבי? ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 7

פתרון תרגיל 7.1

קו ישר \(y=2x\): \(\int_0^1(2x\cdot2x+x^2\cdot2)dx=\int_0^16x^2dx=2\,\text{J}\). פרבולה \(y=2x^2\), \(dy=4x\,dx\): \(\int_0^1(4x^3+4x^3)dx=2\,\text{J}\). העבודה זהה – הכוח משמר (\(\vec F=\nabla(x^2y)\), ראו פרק 8). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 7.2

\(F\cdot50=\tfrac12\cdot1200\cdot625\Rightarrow F=7500\,\text{N}\); \(\mu=F/mg=0.64\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 8 – אנרגיה פוטנציאלית ושימור אנרגיה

8.1 הקדמה מתמטית: אופרטור נבלה

אופרטור הנגזרות (נבלה): \(\nabla=\left(\dfrac{\partial}{\partial x},\dfrac{\partial}{\partial y},\dfrac{\partial}{\partial z}\right)\). הוא פועל בשלוש דרכים:

  • גרדיאנט של פונקציה סקלרית – נותן וקטור: \(\nabla U=\left(\dfrac{\partial U}{\partial x},\dfrac{\partial U}{\partial y},\dfrac{\partial U}{\partial z}\right)\). למשל עבור \(U=xyz\): \(\nabla U=(yz,\,xz,\,xy)\).
  • דיברגנס של פונקציה וקטורית – נותן סקלר: \(\nabla\cdot\vec F=\dfrac{\partial F_x}{\partial x}+\dfrac{\partial F_y}{\partial y}+\dfrac{\partial F_z}{\partial z}\). למשל עבור \(\vec F=(x^2yz,\;x-yz,\;yx^2)\): \(\nabla\cdot\vec F=2xyz-z\).
  • רוטור (קרל) של פונקציה וקטורית – נותן וקטור: \[\nabla\times\vec F=\left(\frac{\partial F_z}{\partial y}-\frac{\partial F_y}{\partial z},\;\frac{\partial F_x}{\partial z}-\frac{\partial F_z}{\partial x},\;\frac{\partial F_y}{\partial x}-\frac{\partial F_x}{\partial y}\right)\] לאותו \(\vec F\): \(\nabla\times\vec F=(x^2+y,\;x^2y-2xy,\;1-x^2z)\).

משמעות הגרדיאנט: השינוי של \(U\) בהעתק קטן הוא \(dU=\nabla U\cdot d\vec l=|\nabla U||d\vec l|\cos\theta\). לכן בכיוון הגרדיאנט \(U\) גדלה הכי מהר, נגד הגרדיאנט היא קטנה הכי מהר, ובניצב לגרדיאנט היא אינה משתנה (קווי גובה).

קווי גובה של U, הגרדיאנט (אדום) והכוח -\nabla U (כחול) – הניצבים לקווי הגובה.
🔬 מעבדת האופרטור נבלה: גרדיאנט, נגזרת מכוונת, דיברגנס (שטף), רוטור (סירקולציה וגלגל כפות), לפלסיאן וזהויות – לכל שדה סקלרי או וקטורי שתקלידו

בסימולציה הבאה מחשבים את אותם אופרטורים על גאומטריה שאתם מגדירים: עקומה או ציר (פרמטרית), משטח (גרף \(z=h(x,y)\) – למשל בית או מפה טופוגרפית – או ספירה) ונפח (תיבה או כדור). על כל אחד מהם מוצגים השדה והאופרטור שבחרתם, ומחושבים אינטגרל קווי, שטף ואינטגרל נפחי – כולל בדיקה של משפט הגרדיאנט, משפט סטוקס ומשפט גאוס.

🔬 אופרטור נבלה על עקומות, משטחים ונפחים: הגדירו פונקציה וגאומטריה וראו גרדיאנט, דיברגנס, רוטור ולפלסיאן עליהן, עם אינטגרלים ומשפטי סטוקס וגאוס

8.2 כוח משמר

ארבעת המשפטים הבאים שקולים – אם אחד מתקיים, כולם מתקיימים:

  1. קיימת פונקציה סקלרית \(U(x,y,z)\) – האנרגיה הפוטנציאלית – כך ש-\(\vec F=-\nabla U\).
  2. העבודה של \(\vec F\) בין שתי נקודות אינה תלויה במסלול.
  3. העבודה של \(\vec F\) לאורך כל מסלול סגור היא אפס.
  4. \(\nabla\times\vec F=0\) (בתחום “פשוט”, ללא חורים).

הוכחת המעבר 1⇒2⇒3: מכיוון ש-\(dU=\nabla U\cdot d\vec l\),

\[W_{\text{משמר}}=\int_i^f\vec F\cdot d\vec l=-\int_i^fdU=-(U_f-U_i)=-\Delta U\]

התוצאה תלויה רק בנקודות הקצה; במסלול סגור \(U_f=U_i\) ולכן \(W=0\). המעבר 1⇒4 נובע מכך שהרוטור של גרדיאנט מתאפס תמיד (בזכות שוויון הנגזרות המעורבות). היתרון המעשי: במקום לחשב אינטגרל, מציבים את \(U\) בנקודות הקצה.

דוגמה 8.1 – עבודה מאנרגיה פוטנציאלית

\(U=xyz\) (ב-J). מהו הכוח, ומה עבודתו בין \((1,-2,3)\) ל-\((-4,1,-1)\)?

פתרון. \(\vec F=-(yz,xz,xy)\); \(U_i=-6\), \(U_f=4\), \(W=-(4-(-6))=-10\,\text{J}\).

שתי אנרגיות פוטנציאליות יסודיות:

  • כובד (ליד פני הארץ): \(U=mgz\;\Rightarrow\;\vec F=-\nabla U=-mg\hat z\).
  • קפיץ: \(U=\tfrac12k\Delta l^2\;\Rightarrow\;\vec F=-k\,\Delta\vec l\) (חוק הוק). בשני ממדים \(U=\tfrac k2(\Delta x^2+\Delta y^2)\).

דוגמה 8.2 – בדיקה אם כוח משמר ובניית הפוטנציאל

בדקו אם הכוחות \(\vec F_1=(-25x^2y,\;5\sqrt y,\;0)\) ו-\(\vec F_2=(x^2+y^2,\;2xy,\;0)\) משמרים. לכוח המשמר מצאו אנרגיה פוטנציאלית.

פתרון. \(\nabla\times\vec F_1=\big(0,0,\;0-(-25x^2)\big)=(0,0,25x^2)\neq0\) – לא משמר. \(\nabla\times\vec F_2=(0,0,\;2y-2y)=0\) – משמר.

בניית \(U\): מ-\(-\partial U/\partial x=x^2+y^2\) נקבל \(U=-\tfrac{x^3}{3}-xy^2+\varphi(y,z)\). מ-\(-\partial U/\partial y=2xy\): \(2xy-\partial\varphi/\partial y=2xy\), כלומר \(\varphi=\varphi(z)\); ומ-\(-\partial U/\partial z=0\): \(\varphi=\text{const}\). לכן \[U(x,y)=-\frac{x^3}{3}-xy^2+C\] בדיקה: \(-\nabla U=(x^2+y^2,\;2xy,\;0)\). ✓

8.3 שימור אנרגיה מכנית

נפצל את עבודת שקול הכוחות לעבודת הכוחות המשמרים ולעבודת הכוחות הלא-משמרים: \(W_{\Sigma F}=-\Delta U+W_{\text{nc}}=E_k^f-E_k^i\). נגדיר אנרגיה מכנית \(E_T=E_k+U\) ונקבל:

\[E_T^i+W_{\text{nc}}=E_T^f\]

רק עבודה של כוחות לא משמרים (חיכוך, מנוע, כוח חיצוני כלשהו) משנה את האנרגיה המכנית. כאשר \(W_{\text{nc}}=0\) – האנרגיה המכנית נשמרת.

דוגמה 8.3 – מסה בין שני קפיצים

מסה \(m\) על שולחן אופקי חלק, באמצע בין שני קירות שמרחקם \(2l\), מחוברת לכל קיר בקפיץ (קבוע \(k\), אורך רפוי \(l\)). מושכים אותה מרחק \(l\) בניצב לקפיצים ומשחררים ממנוחה. 1. מהי עבודת הקפיצים עד מעבר בנקודת שיווי המשקל? 2. מהי המהירות שם? 3. מהו הכוח ברגע השחרור?

מצב השחרור: כל קפיץ מתוח לאורך \sqrt2\,l.

פתרון. אורך כל קפיץ \(\sqrt2\,l\), ההתארכות \(\Delta l=(\sqrt2-1)l\). 1. \(U_i=2\cdot\tfrac12k\Delta l^2=k\Delta l^2\), \(U_f=0\), ולכן \(W=-\Delta U=kl^2(\sqrt2-1)^2\). 2. \(k\Delta l^2=\tfrac12mv^2\Rightarrow v=\sqrt{2k/m}\,(\sqrt2-1)\,l\). 3. הרכיבים האופקיים מתבטלים; כל קפיץ תורם \(k\Delta l\cos45^\circ\) בכיוון שיווי המשקל: \(F=2k(\sqrt2-1)l/\sqrt2=\sqrt2(\sqrt2-1)kl\).

דוגמה 8.4 – חרוז על חוט פרבולי עם קפיץ וכוח לא משמר

חרוז \(m=6\,\text{kg}\) מחליק על חוט חלק בצורת \(y=0.81x^2\) (במישור אנכי). הוא מחובר לקפיץ (\(k=20\,\text{N/m}\)) שקצהו השני מקובע בנקודה \((-2,0)\), ואורכו הרפוי \(3.24\,\text{m}\). בנוסף פועל עליו הכוח הלא-משמר \(\vec F_1=(-25x^2y,\;5\sqrt y,\;0)\,\text{N}\) של דוגמה 8.2. החרוז יוצא מ-\(x_A=-2\,\text{m}\) במהירות \(3\,\text{m/s}\). מהי מהירותו בתחתית (\(x=0\))?

פתרון. ב-\(A\): \(y_A=3.24\,\text{m}\), מרחק מהעוגן \(3.24\) – הקפיץ רפוי. בתחתית: מרחק \(2\,\text{m}\), \(\Delta l_f=1.24\,\text{m}\).

\[W_{\text{nc}}=\int_{-2}^{0}(-25x^2)(0.81x^2)dx+\int_{3.24}^{0}5\sqrt y\,dy=-129.6-19.44=-149.04\,\text{J}\] \(E_T^i=\tfrac12\cdot6\cdot9+6\cdot9.8\cdot3.24+0=217.51\,\text{J}\); \(E_T^f=3v_f^2+\tfrac12\cdot20\cdot1.24^2=3v_f^2+15.38\). \(217.51-149.04=3v_f^2+15.38\Rightarrow v_f=4.21\,\text{m/s}\).

8.4 מעגל אנכי (לופ)

בראש מעגל אנכי ברדיוס \(R\) (מסילה מבפנים) פועלים כלפי מטה \(mg\) ו-\(N\), ושניהם יחד יוצרים את התאוצה הרדיאלית: \(N+mg=mv^2/R\). המסילה רק “דוחפת” (\(N\ge0\)), ולכן התנאי להשלמת הלופ: \(v_{\text{top}}\ge\sqrt{gR}\). משימור אנרגיה בין התחתית לראש: \(v_{\text{bottom}}^2=v_{\text{top}}^2+4gR\ge5gR\).

גוף משוחרר מגובה H על מסילה חלקה ונכנס ללופ.

דוגמה 8.5 – גובה שחרור מינימלי

  1. מאיזה גובה מינימלי \(H\) יש לשחרר כדור קטן על מסילה חלקה כדי שישלים לופ ברדיוס \(R\)? 2. מהו הכוח הנורמלי בנקודה \(A\) (תחתית הלופ) מיד לפני ומיד אחרי הכניסה ללופ? 3. מחברים בראש הלופ חצי-מעגל משיק ברדיוס \(R/2\). מהו \(N\) בראש מיד לפני ומיד אחרי המעבר? 4. באיזו מהירות יוצא הכדור מהמעגל הקטן (בגובה \(R\))?

פתרון. 1. \(mgH=\tfrac12m(5gR)\Rightarrow H=\tfrac52R\). 2. לפני (קטע ישר): \(N=mg\). אחרי (תחילת המעגל): \(N-mg=mv^2/R=5mg\Rightarrow N=6mg\) – קפיצה בכוח הנורמלי. 3. בראש \(v^2=gR\): על המעגל הגדול \(N=mgR/R-mg=0\); על הקטן (\(r=R/2\)): \(N=mgR/(R/2)-mg=mg\). 4. \(mg\tfrac52R=mgR+\tfrac12mv^2\Rightarrow v=\sqrt{3gR}\).

🔬 לופ אנכי: גובה שחרור, רדיוס ומסה – כוח נורמלי ונקודת הניתוק

דוגמה 8.6 – ניתוק מהמסילה

גוף נזרק במהירות \(v_0=2\sqrt{gR}\) מתחתית מסילה מעגלית חלקה (בצדה הפנימי). היכן יתנתק מהמסילה?

פתרון. \(\sqrt{2gR}<v_0<\sqrt{5gR}\) – הגוף עולה מעל גובה \(R\) אך לא ישלים את הלופ, ולכן יתנתק. בזווית \(\theta\) מהתחתית, הרכיב הרדיאלי: \(N-mg\cos\theta=mv^2/R\). בניתוק \(N=0\): \(v^2=-gR\cos\theta\). משימור אנרגיה, \(\tfrac12v_0^2=gR(1-\cos\theta)+\tfrac12v^2\): \[2gR=gR-gR\cos\theta-\tfrac12gR\cos\theta\Rightarrow\cos\theta=-\tfrac23,\quad\theta=131.8^\circ,\quad h=R(1-\cos\theta)=\tfrac53R\]

נקודת הניתוק ומסלול הזריקה שאחריה.
אנימציה: כוח נורמלי לאורך הלופ כאשר H=\tfrac52R: בראש N=0, בתחתית N=6mg

8.5 תנודה סימטרית סביב נקודת שיווי משקל

נקודת שיווי משקל (נש”מ) – נקודה שבה שקול הכוחות מתאפס. כאשר על גוף פועלים קפיץ וכוח קבוע (למשל כובד), הכוח הקבוע רק מזיז את נש”מ ממצב הרפיון: \(-k\Delta x_{eq}+\Sigma F_{\text{קבועים}}=0\). אם מודדים את המיקום \(y\) מנש”מ החדשה, משוואת האנרגיה מצטמצמת – הכובד והאיברים הקבועים מתבטלים:

\[\frac{mv_i^2}{2}+mgy_i+\frac{k(y_i-y_0)^2}{2}=\frac{mv_f^2}{2}+mgy_f+\frac{k(y_f-y_0)^2}{2}\quad\Longrightarrow\quad\frac{mv_i^2}{2}+\frac{ky_i^2}{2}=\frac{mv_f^2}{2}+\frac{ky_f^2}{2}\]

(בפתיחת הסוגריים, \(-ky\,y_0\) מתבטל מול \(mgy\) כי \(ky_0=mg\).) התנועה סימטרית סביב נש”מ – אותה אמפליטודה מעליה ומתחתיה. נשוב לכך בפרק 10.

קפיץ אנכי: מצב רפוי, נקודת שיווי משקל ותנודה סימטרית סביבה.

דוגמה 8.7 – קפיץ אנכי

מסה \(m=0.5\,\text{kg}\) תלויה מהתקרה בקפיץ \(k=100\,\text{N/m}\) שאורכו הטבעי \(l_0=2\,\text{m}\). מושכים אותה \(0.3\,\text{m}\) מתחת לנש”מ ומקנים לה \(4\,\text{m/s}\) כלפי מעלה. 1. מהו המרחק המרבי מהתקרה? 2. מהי המהירות המרבית?

פתרון. \(y_0=mg/k=0.049\,\text{m}\). ביחס לנש”מ: \(\tfrac12\cdot0.5\cdot16+\tfrac12\cdot100\cdot0.09=8.5\,\text{J}=\tfrac12\cdot100\,C^2\Rightarrow C=0.412\,\text{m}\). 1. \(y_{\max}=l_0+y_0+C=2.461\,\text{m}\). 2. בנש”מ: \(8.5=\tfrac12\cdot0.5\,v^2\Rightarrow v_{\max}=5.83\,\text{m/s}\).

(פתרון “רגיל” עם כובד ומדידה מהרפיון נותן משוואה ריבועית \(50y^2+4.9y-8.38=0\) ואותה תוצאה – הדרך דרך נש”מ קצרה יותר.)

דוגמה 8.8 – קפיץ על מדרון עם כוח אופקי

גוף \(m\) על מדרון חלק (\(\sin\alpha=0.6\)) מחובר לקפיץ שקצהו העליון מקובע בראש המדרון (אורך רפוי \(l_0\), \(k=F_0/l_0\)). ציר \(x\) לאורך המדרון, במורד, מנקודת העיגון. על הגוף פועל כוח אופקי קבוע \(F_0=mg\) המכוון אל המדרון. בהתחלה הקפיץ מתוח ב-\(0.2l_0\) והגוף במנוחה. 1. סביב איזו נקודה \(x_c\) מתבצעת התנודה? 2. מהי האמפליטודה? 3. מהו זמן המחזור? 4. מהו \(x(t)\)? 5. עבור \(l_0=1\,\text{m}\) – מתי בפעם השנייה יעבור הגוף ב-\(x=0.6l_0\)?

הגוף, הקפיץ והכוח האופקי על המדרון.

פתרון. 1. בנש”מ: \(mg\sin\alpha-F_0\cos\alpha-k(x_c-l_0)=0\Rightarrow x_c=l_0+\dfrac{0.6mg-0.8mg}{mg/l_0}=0.8l_0\). 2. השחרור ממנוחה ב-\(1.2l_0\), ולכן \(C=1.2l_0-0.8l_0=0.4l_0\). 3. \(\omega=\sqrt{k/m}=\sqrt{g/l_0}\), \(T=2\pi\sqrt{l_0/g}\) (לא תלוי באמפליטודה). 4. \(x(t)=0.8l_0+0.4l_0\cos\!\big(\sqrt{g/l_0}\,t\big)\). 5. \(\cos(\omega t)=-\tfrac12\Rightarrow\omega t=\tfrac{2\pi}{3}\) (פעם ראשונה), \(\tfrac{4\pi}{3}\) (פעם שנייה): \(t_2=\tfrac{4\pi}{3}\sqrt{l_0/g}=1.34\,\text{s}\).

8.6 הספק

הספק הוא קצב ביצוע העבודה: \[P=\frac{dW}{dt}=\vec F\cdot\vec v\qquad[\text{W}=\text{J/s}]\]

דוגמה 8.9 – הספק של כוח תלוי זמן

כוח שקול \(F=5t^2\,\text{N}\) פועל על גוף \(5\,\text{kg}\) שהיה במנוחה. מהו ההספק?

פתרון. \(a=t^2\), \(v=t^3/3\), \(P=Fv=\tfrac53t^5\,\text{W}\). בדיקה: \(\int_0^tP\,dt=\tfrac{5}{18}t^6=\tfrac12\cdot5\cdot\big(t^3/3\big)^2=E_k\). ✓

תרגילים לפרק 8

תרגיל 8.1

גוף \(2\,\text{kg}\) משוחרר ממנוחה מגובה \(5\,\text{m}\) על מסילה, ובסופה פוגע בקפיץ אופקי (\(k=800\,\text{N/m}\)) על משטח חלק. מהו הכיווץ המרבי? ואם בקטע אופקי באורך \(3\,\text{m}\) לפני הקפיץ \(\mu_k=0.2\)? ← לפתרון

תרגיל 8.2

האם \(\vec F=(y\cos x,\;\sin x+2y,\;0)\) משמר? אם כן, מצאו את \(U\) ואת העבודה מ-\((0,0)\) ל-\((\pi/2,\,1)\). ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 8

פתרון תרגיל 8.1

ללא חיכוך: \(mgh=\tfrac12kx^2\Rightarrow x=\sqrt{2\cdot2\cdot9.8\cdot5/800}=0.495\,\text{m}\). עם חיכוך: \(98-0.2\cdot2\cdot9.8\cdot3=86.24=400x^2\Rightarrow x=0.464\,\text{m}\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 8.2

\(\partial F_y/\partial x=\cos x=\partial F_x/\partial y\) – משמר. \(U=-y\sin x-y^2\), \(W=-(U_f-U_i)=-(-1-1-0)=2\,\text{J}\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 9 – מתקף, תנע ומרכז מסה

9.1 תנע ושימור תנע

בהתנגשות בין שני גופים פועלים כוחות פעולה-תגובה \(\vec F_{1,2}=-\vec F_{2,1}\). מכאן \(m_1\,d\vec v_1/dt=-m_2\,d\vec v_2/dt\), ובאינטגרציה על משך ההתנגשות (\(\vec v\) – לפני, \(\vec u\) – אחרי):

\[m_1\vec v_1+m_2\vec v_2=m_1\vec u_1+m_2\vec u_2\]

הגודל \(\vec p=m\vec v\) נקרא תנע (כמות תנועה). במערכת סגורה התנע הכולל נשמר: \(\sum_j\vec p_j^{\,i}=\sum_j\vec p_j^{\,f}\). האנרגיה הקינטית, לעומת זאת, בדרך כלל אינה נשמרת – חלקה מתבזבז על עיוות וחום.

9.2 סוגי התנגשויות

סוג מצב אחרי תנע אנרגיה קינטית
אלסטית הגופים נפרדים נשמר נשמרת
לא-אלסטית הגופים נפרדים נשמר \(E_k^i=E_k^f+|\Delta E|\)
פלסטית הגופים נדבקים: \(\sum m_i\vec v_i=(\sum m_i)\vec u\) נשמר הפסד מרבי
פיצוץ הגוף מתפרק לחלקים נשמר גדלה: \(E_k^i+|\Delta E|=E_k^f\)

התנגשות אלסטית חזיתית בין שני גופים. נכתוב את שני חוקי השימור בצורה \(m_1(v_1-u_1)=m_2(u_2-v_2)\) ו-\(m_1(v_1^2-u_1^2)=m_2(u_2^2-v_2^2)\). חלוקת המשוואה השנייה בראשונה (כאשר יש התנגשות, \(u_2\neq v_2\)) נותנת קשר ליניארי:

\[v_1+u_1=v_2+u_2\qquad\Longleftrightarrow\qquad u_2-u_1=-(v_2-v_1)\]

כלומר המהירות היחסית מתהפכת בהתנגשות אלסטית. (הגרסה הווקטורית תקפה כשכל המהירויות על אותו ישר.)

🔬 התנגשויות במישור: מסות, גודל וכיוון מהירויות, פרמטר פגיעה ומקדם השבה – כולל דיאגרמת תנע לפני ואחרי

דוגמה 9.1 – התנגשות אלסטית בגוף נייח

\(m_1\) נע במהירות \(v\hat x\) ומתנגש אלסטית חזיתית ב-\(m_2\) הנייח. מצאו את \(u_1,u_2\), ובחנו את המקרים \(m_1=m_2\), \(m_1>m_2\), \(m_1\gg m_2\), \(m_1<m_2\), \(m_1\ll m_2\).

פתרון. \(u_1+v=u_2\) ו-\(m_1v=m_1u_1+m_2u_2\) נותנים \[u_1=\frac{m_1-m_2}{m_1+m_2}v,\qquad u_2=\frac{2m_1}{m_1+m_2}v\] * \(m_1=m_2\): \(u_1=0\), \(u_2=v\) – החלפת מהירויות (כמו בעריסת ניוטון). * \(m_1>m_2\): \(0<u_1<v\), \(u_2>v\); ובגבול \(m_1\gg m_2\): \(u_1\approx v\), \(u_2\approx2v\). * \(m_1<m_2\): \(u_1<0\) (נרתע), \(0<u_2<v\); ובגבול \(m_1\ll m_2\): \(u_1\approx-v\), \(u_2\approx0\) (כדור מקיר).

מהירויות אחרי התנגשות אלסטית כתלות ביחס המסות.
אנימציה: התנגשות אלסטית חזיתית עבור יחסי מסות 1:1, 3:1, 1:3

9.3 מתקף

מהחוק השני: \(\vec F\,dt=m\,d\vec v\), ובאינטגרציה:

\[\vec J=\int_{t_1}^{t_2}\vec F\,dt=\Delta\vec p,\qquad \vec F_{av}=\frac{\vec J}{\Delta t}\]

המתקף הוא השטח מתחת לגרף הכוח כתלות בזמן, והכוח הממוצע הוא הכוח הקבוע שהיה נותן אותו מתקף באותו זמן.

המתקף כשטח, והכוח הממוצע.

דוגמה 9.2 – התנגשות אלסטית בדו-ממד

גוף \(m_1=5\,\text{kg}\) נע במהירות \((2,0)\,\text{m/s}\) ופוגע אלסטית במשולש \(m_2=8\,\text{kg}\) נייח. אחרי ההתנגשות \(m_1\) נע בכיוון \(\hat y\). 1. מצאו את שתי המהירויות. 2. מהו המתקף על המשולש? 3. אם ההתנגשות נמשכה \(3\,\text{ms}\) – מהו הכוח הממוצע על \(m_1\)?

פתרון. תנע: \(x\): \(10=8u_{2x}\Rightarrow u_{2x}=1.25\); \(y\): \(0=5u_{1y}+8u_{2y}\Rightarrow u_{2y}=-\tfrac58u_{1y}\). אנרגיה: \(20=5u_{1y}^2+8\big(1.5625+u_{2y}^2\big)\Rightarrow8.125u_{1y}^2=7.5\Rightarrow u_{1y}=0.961\).

  1. \(\vec u_1=(0,\,0.961)\), \(\vec u_2=(1.25,\,-0.60)\,\text{m/s}\).
  2. \(\vec J_2=m_2\vec u_2=(10,\,-4.8)\,\text{N·s}\). 3. \(\vec J_1=-\vec J_2\), \(\vec F_{av}=(-3333,\,1600)\,\text{N}\), \(|\vec F_{av}|=3697\,\text{N}\).

דוגמה 9.3 – ירי מתותח על קפיץ

תותח \(m_1=m\) טעון בקליע \(m_2=0.1m\) ומחובר לקפיץ \(k\) שקצהו בקיר; הקפיץ רפוי. בירי פועל על הקליע כוח קבוע \(F=mv/\varepsilon\) במשך זמן קצר מאוד \(\varepsilon\). 1. מהו המתקף? 2. מהן המהירויות מיד אחרי הירי? 3. הראו שההעתק בזמן הירי זניח. 4. מהו הכיווץ המרבי של הקפיץ?

התותח, הקליע והקפיץ.

פתרון. 1. \(J=\int_0^\varepsilon\dfrac{mv}{\varepsilon}dt=mv\). 2. על הקליע \(+mv\hat x\) ועל התותח \(-mv\hat x\): \(\vec v_2=10v\hat x\), \(\vec v_1=-v\hat x\). 3. תאוצת הקליע \(a=mv/(m_2\varepsilon)\), ההעתק \(\tfrac12a\varepsilon^2=\dfrac{mv\varepsilon}{2m_2}\to0\) כאשר \(\varepsilon\to0\); גם לתותח. 4. \(\tfrac12mv^2=\tfrac12kx^2\Rightarrow x_{\max}=v\sqrt{m/k}\).

דוגמה 9.4 – עגלה עם קפיץ פוגעת בעגלה נייחת

עגלה \(m_1\) נעה במהירות \(v_0\); בחזיתה קפיץ (\(k\), אורך טבעי \(l_0\)) הנצמד לעגלה \(m_2\) הנייחת. 1. מהי המהירות המשותפת? 2. מהו הכיווץ המרבי? 3. מהם המרחקים המינימלי והמרבי בין העגלות לאחר מכן?

פתרון. 1. בכיווץ מרבי שתי העגלות נעות יחד: \(u=\dfrac{m_1v_0}{m_1+m_2}\). 2. \(\tfrac12m_1v_0^2=\tfrac12(m_1+m_2)u^2+\tfrac12kx^2\Rightarrow x=v_0\sqrt{\dfrac{m_1m_2}{k(m_1+m_2)}}\). 3. התנודה סימטרית: \(l_{\min}=l_0-x\), \(l_{\max}=l_0+x\).

דוגמה 9.5 – פיצוץ בגובה השיא

גוף \(m=1\,\text{kg}\) נזרק במהירות \(30\,\text{m/s}\) בזווית \(\theta\) (\(\sin\theta=0.8\)). בשיא הוא מתפוצץ לחלקים \(\tfrac23m\) (מאחור) ו-\(\tfrac13m\) (מלפנים) העפים אופקית, ואנרגיית החלקים גדולה פי 3 מזו של הגוף לפני הפיצוץ. 1. מהן מהירויות החלקים? 2. מה המרחק ביניהם על הקרקע? 3. מהן מהירויותיהם בפגיעה? 4. החלק הקל פוגע במשטח אלסטי ונרתע ללא איבוד אנרגיה: מהו המתקף? 5. אם ההתנגשות נמשכה \(3\,\text{ms}\) – מהו הכוח הנורמלי הממוצע?

מסלול הגוף ומסלולי החלקים אחרי הפיצוץ.

פתרון. בשיא \(v=v_0\cos\theta=18\,\text{m/s}\) (אופקית). 1. תנע: \(18=\tfrac23u_1+\tfrac13u_2\Rightarrow u_2=54-2u_1\). אנרגיה: \(3\cdot\tfrac12\cdot18^2=\tfrac13u_1^2+\tfrac16u_2^2\Rightarrow2916=2u_1^2+u_2^2\). הצבה: \(6u_1(u_1-36)=0\). הפתרון \(u_1=36\), \(u_2=-18\) פירושו שהחלק הקל (שנמצא מלפנים) נע אחורה דרך הכבד – לא אפשרי. לכן \(u_1=0\), \(u_2=54\,\text{m/s}\). 2. גובה השיא \(h=\dfrac{(v_0\sin\theta)^2}{2g}=\dfrac{24^2}{19.6}=29.39\,\text{m}\); זמן הנפילה \(t=24/9.8=2.45\,\text{s}\). החלק הכבד נופל אנכית, הקל עובר \(54\cdot2.45=132.2\,\text{m}\) – זה המרחק ביניהם. 3. \(\vec v_1=(0,-24)\), \(\vec v_2=(54,-24)\,\text{m/s}\). 4. \(\vec J=\tfrac13\big[(54,24)-(54,-24)\big]=(0,\,16)\,\text{N·s}\). 5. \(N_{av}\approx J/\Delta t=5333\,\text{N}\) (תוספת \(mg\approx3.3\,\text{N}\) זניחה – ראו דוגמה 9.6).

דוגמה 9.6 – הכוח הנורמלי בזמנים קצרים

כדור \(m\) נופל מגובה \(h\) וקופץ אלסטית מהרצפה; ההתנגשות נמשכת \(\Delta t\). מהו הכוח הנורמלי הממוצע?

פתרון. \(\int_0^{\Delta t}(N-mg)dt=\Delta p=2m\sqrt{2gh}\Rightarrow N_{av}=m\Big(\dfrac{2\sqrt{2gh}}{\Delta t}+g\Big)\). עבור \(h=1\,\text{m}\), \(\Delta t=3\,\text{ms}\): \(N_{av}=m(2951.5+9.8)\) – הכובד זניח לעומת האיבר הדינמי. לכן בהתנגשויות קצרות מותר להזניח כוחות “רגילים” ולהניח שימור תנע.

דוגמה 9.7 – פיצוץ כוכב

כוכב \(M=49m\) במנוחה מתפרק לחלקים \(48m\) ו-\(m\). ביניהם פועל כוח פנימי \(F(t)=F_0(1+t^2/c)\) עד רגע הניתוק \(t_c\), וידוע שהכוח הממוצע בפרק זמן זה הוא \(4F_0\). החלק הקטן נפלט בזווית \(\alpha=10^\circ\) לציר הרדיאלי. 1. מצאו את \(t_c\). 2. מצאו את מהירויות החלקים מיד אחרי הניתוק ואת כיוון שארית הכוכב.

פתרון. 1. \(J=F_0\big(t_c+\tfrac{t_c^3}{3c}\big)=4F_0t_c\Rightarrow t_c=3\sqrt c\). 2. \(J=4F_0t_c=12F_0\sqrt c\). החלק הקטן: \(u=J/m=12F_0\sqrt c/m\). השארית: \(U=J/48m=F_0\sqrt c/(4m)\), בכיוון מנוגד (התנע הכולל אפס), כלומר בזווית \(\beta=\alpha=10^\circ\) לציר הרדיאלי, בצד השני.

9.4 מרכז מסה

מרכז המסה של מערכת הוא נקודה שבה ניתן לחשוב שכל המסה מרוכזת, והיא נושאת את כל התנע של המערכת:

\[\vec R_{cm}=\frac{\sum_im_i\vec r_i}{\sum_im_i},\qquad \vec V_{cm}=\frac{\sum_im_i\vec v_i}{M},\qquad \vec A_{cm}=\frac{\sum_im_i\vec a_i}{M},\qquad \vec P=M\vec V_{cm}\]

מרכז המסה של שלוש מסות נקודתיות.

לדוגמה, עבור \(2\,\text{kg}\) ב-\((-1,2)\), \(1\,\text{kg}\) ב-\((0,-2)\) ו-\(3\,\text{kg}\) ב-\((2,-1)\): \(x_{cm}=\dfrac{-2+0+6}{6}=\dfrac23\), \(y_{cm}=\dfrac{4-2-3}{6}=-\dfrac16\).

תנועת מרכז המסה. לכל חלקיק: \(\vec F_i+\sum_{j\neq i}\vec f_{j,i}=m_i\vec a_i\). בסכימה על כל החלקיקים הכוחות הפנימיים מתבטלים בזוגות (חוק שלישי), ולכן

\[\sum_i\vec F_i^{\,\text{ext}}=M\vec A_{cm}\]

רק כוחות חיצוניים מאיצים את מרכז המסה. אם שקולם אפס – \(\vec V_{cm}\) קבועה (שימור תנע).

דוגמה 9.8 – כלי רכב על מדרון: הכוח על המשטח

מדרון \(m_1=5\,\text{kg}\) (\(\sin\theta=0.6\)) נח על משטח המודד כוח. עליו אופניים \(m_2=1\,\text{kg}\) המאיצים במעלה בתאוצה \(5\,\text{m/s}^2\) ומכונית \(m_3=3\,\text{kg}\) המאיצה במורד בתאוצה \(3\,\text{m/s}^2\); \(\mu_k=0.2\) בין הגלגלים למדרון. מהו הכוח שהמדרון מפעיל על המשטח?

המדרון, האופניים והמכונית.

פתרון. נתייחס לכל השלושה כמערכת אחת; כוחות החיכוך בין הגלגלים למדרון פנימיים – הנתון \(\mu_k\) מיותר! \(\vec a_2=(-4,3)\), \(\vec a_3=(2.4,-1.8)\) (המדרון יורד ימינה), \(\vec a_1=0\). \[(0,-9\cdot9.8)+\vec F=1\cdot(-4,3)+3\cdot(2.4,-1.8)=(3.2,-2.4)\Rightarrow\vec F=(3.2,\;85.8)\,\text{N}\] \(\vec F\) הוא הכוח של המשטח על המערכת. לפי החוק השלישי, הכוח על המשטח: \((-3.2,\;-85.8)\,\text{N}\) – כלפי מטה, עם רכיב אופקי קטן.

דוגמה 9.9 – שתי מסות וקפיץ

\(m_1=2\,\text{kg}\) ו-\(m_2=3\,\text{kg}\) על שולחן חלק מחוברות בקפיץ \(k=100\,\text{N/m}\) שאורכו הרפוי \(l_0=1\,\text{m}\); \(m_1\) בראשית. ב-\(t=0\): \(v_1=3\,\text{m/s}\), \(v_2=1\,\text{m/s}\) (שתיהן ב-\(+\hat x\)). 1. האם המערכת סגורה? 2. מצאו את \(V_{cm}\) ואת \(X_{cm}(t)\). 3. מהי ההתארכות המרבית? 4. הראו ש-\(r=x_2-x_1-l_0\) מקיים \(\ddot r+\dfrac{k(m_1+m_2)}{m_1m_2}r=0\). 5. כמה זמן עובר בין כיווץ מרבי להתארכות מרבית?

שתי מסות מחוברות בקפיץ.

פתרון. 1. כן – שקול הכוחות החיצוניים אפס (כובד ונורמל מתבטלים). 2. \(V_{cm}=\dfrac{2\cdot3+3\cdot1}{5}=1.8\,\text{m/s}\); \(X_{cm}(0)=\dfrac{3\cdot1}{5}=0.6\); \(X_{cm}(t)=0.6+1.8t\,\text{m}\). 3. בקיצון המסות נעות יחד ב-\(V_{cm}\): \(10.5=\tfrac12\cdot5\cdot1.8^2+50x^2=8.1+50x^2\Rightarrow x_{\max}=0.219\,\text{m}\). 4. \(m_1\ddot x_1=k r\), \(m_2\ddot x_2=-kr\); חיסור: \(\ddot r=-kr\big(\tfrac1{m_1}+\tfrac1{m_2}\big)\). ✓ 5. \(\omega_0=\sqrt{k(m_1+m_2)/(m_1m_2)}=9.13\,\text{rad/s}\); חצי מחזור: \(\pi/\omega_0=0.344\,\text{s}\).

🔬 שתי מסות וקפיץ: מרכז המסה נע במהירות קבועה, והמסות מתנודדות סביבו

דוגמה 9.10 – ליצנים מתותח

שני ליצנים, כל אחד במסה \(m\), נורים יחד מתותח \(M\) (על רצפה חלקה) בזווית \(\alpha\) ובמהירות \(v_0\) ביחס לקרקע. בשיא הם דוחפים זה את זה אופקית ונוחתים באותו רגע; אחד נוחת ב-\(x_1\). 1. היכן נוחת השני? 2. מהי מהירות הרתיעה של התותח? 3. מהו המתקף שהרצפה מפעילה על התותח בזמן הירי?

פתרון. 1. הדחיפה פנימית – מרכז המסה ממשיך במסלול המקורי ונוחת ב-\(x_{cm}=\dfrac{v_0^2\sin2\alpha}{g}\). מכיוון שהמסות שוות ונוחתות יחד: \(x_2=2x_{cm}-x_1\). 2. תנע אופקי (הרצפה חלקה): \(MV=2mv_0\cos\alpha\Rightarrow V=\dfrac{2mv_0\cos\alpha}{M}\) (אחורה). 3. בכיוון האנכי הרצפה “בולעת” את התנע של הליצנים (בהזנחת מתקף הכובד בזמן הירי הקצר): \(\vec J=(0,\;2mv_0\sin\alpha)\).

תרגילים לפרק 9

תרגיל 9.1

מטוטלת בליסטית: קליע \(10\,\text{g}\) ננעץ בגוש עץ \(2\,\text{kg}\) התלוי בחוט, והגוש מתרומם \(8\,\text{cm}\). מהי מהירות הקליע? איזה חלק מהאנרגיה אבד? ← לפתרון

תרגיל 9.2

כדור \(0.2\,\text{kg}\) פוגע בקיר במהירות \(10\,\text{m/s}\) בזווית \(60^\circ\) לנורמל וניתז אלסטית. מהו המתקף? אם המגע נמשך \(5\,\text{ms}\) – מהו הכוח הממוצע? ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 9

פתרון תרגיל 9.1

אחרי ההתנגשות: \(u=\sqrt{2gh}=1.252\,\text{m/s}\); לפני: \(v=\dfrac{2.01}{0.01}u=251.7\,\text{m/s}\). החלק שנשמר \(\dfrac{m}{m+M}=0.5\%\) – כמעט כל האנרגיה (99.5%) אבדה. ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 9.2

הרכיב הנורמלי מתהפך: \(J=2mv\cos60^\circ=2\,\text{N·s}\) בכיוון הנורמל (החוצה מהקיר); \(F_{av}=400\,\text{N}\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 10 – תנועה הרמונית פשוטה

10.1 משוואת התנועה ופתרונה

גוף \(m\) על קפיץ \(k\) (משטח חלק, ראשית בנקודת הרפיון): \(-kx=m\ddot x\), כלומר

\[\ddot x+\omega^2x=0,\qquad \omega=\sqrt{\frac km}\ [\text{rad/s}]\]

הפתרון הכללי (בדקו בהצבה):

\[x(t)=A\cos\omega t+B\sin\omega t,\qquad v(t)=\omega(-A\sin\omega t+B\cos\omega t),\qquad a(t)=-\omega^2x(t)\]

הקבועים נקבעים מתנאי ההתחלה: \(A=x(0)\), \(B=v(0)/\omega\). זמן המחזור מוגדר על ידי \(x(t+T)=x(t)\), ולכן \(\omega T=2\pi\):

\[T=\frac{2\pi}{\omega}=2\pi\sqrt{\frac mk},\qquad f=\frac1T\]

זמן המחזור אינו תלוי באמפליטודה.

10.2 ההצגה המצומצמת: אמפליטודה ופאזה

נכפיל ונחלק ב-\(C=\sqrt{A^2+B^2}\). מכיוון ש-\(\big(\tfrac AC\big)^2+\big(\tfrac BC\big)^2=1\), אפשר לבחור \(\tfrac AC=\cos\varphi\), \(\tfrac BC=-\sin\varphi\), ובעזרת \(\cos(\alpha+\beta)=\cos\alpha\cos\beta-\sin\alpha\sin\beta\):

\[x(t)=C\cos(\omega t+\varphi),\qquad v=-C\omega\sin(\omega t+\varphi),\qquad a=-C\omega^2\cos(\omega t+\varphi)\]

\(C\) – אמפליטודה (המרחק המרבי מנש”מ), \(\varphi\) – פאזה התחלתית, \(\tan\varphi=-B/A\). כמו בסעיף 0.4, את הרביע של \(\varphi\) קובעים לפי הסימנים של \(C\cos\varphi=x(0)\) ו-\(C\sin\varphi=-v(0)/\omega\). המהירות המרבית \(C\omega\) (בנש”מ) והתאוצה המרבית \(C\omega^2\) (בקצוות).

🔬 מסה על קפיץ: מסה, קבוע קפיץ, כוח קבוע, ריסון ותנאי התחלה – גרפים של x, v ואנרגיות

דוגמה 10.1 – תנאי התחלה, אמפליטודה ופאזה

גוף \(m=4\,\text{kg}\) על משטח חלק מחובר לקפיץ \(k=100\,\text{N/m}\). הקפיץ מכווץ ב-\(0.2\,\text{m}\) והגוף מקבל מהירות \(2\,\text{m/s}\) ב-\(+\hat x\) (הראשית ברפיון). 1. מצאו את \(x(t)\) בשתי ההצגות. 2. מתי בפעם השנייה יגיע הגוף ל-\(x=-0.4\,\text{m}\)?

פתרון. \(\omega=5\,\text{rad/s}\). 1. \(A=-0.2\), \(B=2/5=0.4\): \(x=-0.2\cos5t+0.4\sin5t\); \(v=\sin5t+2\cos5t\); \(a=5\cos5t-10\sin5t\).

הצגה מצומצמת: \(C\cos\varphi=-0.2\), \(C\sin\varphi=-0.4\) – שניהם שליליים, רביע שלישי: \(\tan\varphi=2\), \(\varphi=\pi+1.107=4.249\,\text{rad}\), \(C=\sqrt{0.2}=0.447\,\text{m}\). כלומר \(x=0.447\cos(5t+4.249)\).

  1. \(\cos(5t+4.249)=-0.4/0.447=-0.894\Rightarrow5t+4.249=\pm2.678+2\pi n\), ומכאן \(t=\dfrac{\pm2.678-4.249+2\pi n}{5}\). הפתרונות החיוביים הקטנים: \(t=0.942\,\text{s}\) (\(+\), \(n=1\)) ו-\(t=1.128\,\text{s}\) (\(-\), \(n=2\)). הפעם השנייה: \(t=1.128\,\text{s}\). (הגוף עולה ל-\(+0.447\), חוזר, עובר ב-\(-0.4\) בדרך ל-\(-0.447\) ושוב בחזרה.)
x(t) ו-v(t) של דוגמה 10.1; המעברים ב-x=-0.4\,\text{m} מסומנים.
אנימציה: מסה על קפיץ ועקומת x(t) של דוגמה 10.1

10.3 קפיץ וכוח קבוע

אם בנוסף לקפיץ פועל כוח קבוע \(F_0\hat x\): \(\ddot x+\dfrac km\Big(x-\dfrac{F_0}{k}\Big)=0\). עם \(X=x-x_0\), \(x_0=F_0/k\), מקבלים שוב \(\ddot X+\omega^2X=0\) – אותה תנועה הרמונית, סביב נש”מ החדשה, עם אותו \(\omega\). שיטת העבודה (ראו גם סעיף 8.5):

  1. מוצאים את נש”מ ובוחרים בה את הראשית.
  2. מתעלמים מהכוחות הקבועים (הם רק הזיזו את נש”מ).
  3. פותרים \(X(t)=C\cos(\omega t+\varphi)\) ביחס לנש”מ.
  4. אם צריך מיקום ביחס לנקודה אחרת – מוסיפים את מרחק נש”מ ממנה: \(x=x_0+X\).

דוגמה 10.2 – קפיץ אנכי: מיקום כתלות בזמן

עבור המערכת של דוגמה 8.7, מצאו את מיקום הגוף ביחס לתקרה כתלות בזמן (ציר \(y\) כלפי מעלה).

פתרון. \(\omega=\sqrt{200}=14.14\,\text{rad/s}\). ביחס לנש”מ: \(Y(0)=-0.3\), \(\dot Y(0)=4\Rightarrow B=4/14.14=0.283\). נש”מ נמצאת \(l_0+y_0=2.049\,\text{m}\) מתחת לתקרה: \[y(t)=-2.049-0.3\cos(14.14t)+0.283\sin(14.14t)\ \text{m}\] האמפליטודה \(\sqrt{0.3^2+0.283^2}=0.412\,\text{m}\) – כמו בדוגמה 8.7. ✓

דוגמה 10.3 – קפיץ על מדרון

גוף \(m\) על מדרון חלק (\(\sin\alpha=0.6\)) מחובר לקפיץ (\(l_0\), \(k=mg/l_0\)) שקצהו העליון מקובע בראש המדרון; \(x\) נמדד במורד מנקודת העיגון. בהתחלה הקפיץ מכווץ ב-\(0.2l_0\) והגוף במנוחה. מצאו את מרכז התנודה, האמפליטודה ו-\(x(t)\).

פתרון. נש”מ: \(mg\sin\alpha-k(x_c-l_0)=0\Rightarrow x_c=l_0+0.6l_0=1.6l_0\). השחרור ממנוחה ב-\(0.8l_0\), ולכן \(C=1.6l_0-0.8l_0=\mathbf{0.8l_0}\). \(x(t)=1.6l_0-0.8l_0\cos\!\big(\sqrt{g/l_0}\,t\big)\). (השוו לדוגמה 8.8, שבה הכוח האופקי הזיז את נש”מ ל-\(0.8l_0\).)

10.4 המטוטלת המתמטית

מסה \(m\) על חוט באורך \(L\). רכיב הכובד המשיקי מחזיר את המטוטלת: \(-mg\sin\theta=ma_t=mL\ddot\theta\). בזוויות קטנות (\(\theta\ll1\,\text{rad}\)) \(\sin\theta\approx\theta\), ומתקבלת משוואת תנודה הרמונית:

\[\ddot\theta+\frac gL\theta=0\qquad\Rightarrow\qquad\omega=\sqrt{\frac gL},\qquad T=2\pi\sqrt{\frac Lg}\]

\(\theta(t)=C\cos(\omega t+\varphi)\), וההעתק לאורך הקשת \(x=L\theta\). זמן המחזור אינו תלוי במסה ובאמפליטודה (כל עוד היא קטנה).

המטוטלת המתמטית והכוחות עליה.
🔬 מטוטלת: אורך, זווית התחלתית, g, מסה וריסון – השוואה בין הפתרון המדויק לקירוב הזוויות הקטנות

דוגמה 10.4 – מטוטלת בליסטית

גוף \(m_1=10\,\text{kg}\) תלוי בחוט \(L=2\,\text{m}\). גוף \(m_2=2\,\text{kg}\) במהירות אופקית \(6\,\text{m/s}\) פוגע בו ונצמד. 1. בדקו שהזווית המרבית קטנה. 2. מהו ההעתק האופקי המרבי? 3. רשמו את \(x(t)\).

פתרון. תנע: \(u=\dfrac{2\cdot6}{12}=1\,\text{m/s}\). אנרגיה: \(h=u^2/2g=0.051\,\text{m}\); \(\cos\theta_{\max}=1-h/L\Rightarrow\theta_{\max}=12.97^\circ=0.226\,\text{rad}\) – קטנה (\(\sin\theta\approx\theta\) בשגיאה של פחות מ-1%). 2. \(x_{\max}\approx L\theta_{\max}=0.452\,\text{m}\). 3. \(\omega=\sqrt{g/L}=2.21\,\text{rad/s}\), \(x(0)=0\), \(v(0)=1\): \(x(t)=\dfrac{1}{2.21}\sin(2.21t)=0.452\sin(2.21t)\,\text{m}\).

אנימציה: מטוטלת ב-\theta_0=40^\circ: הפתרון המדויק (כתום) מפגר אחרי קירוב הזוויות הקטנות (כחול)

תרגילים לפרק 10

תרגיל 10.1

גוף \(0.5\,\text{kg}\) על קפיץ מבצע \(10\) תנודות ב-\(4\,\text{s}\), והמהירות המרבית שלו \(1.5\,\text{m/s}\). מצאו את \(k\), את האמפליטודה ואת האנרגיה הכוללת. ← לפתרון

תרגיל 10.2

מה צריך להיות אורך מטוטלת שזמן מחזורה \(2\,\text{s}\) על פני כדור הארץ? מה יהיה זמן מחזורה על הירח (\(g_M=1.62\,\text{m/s}^2\))? ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 10

פתרון תרגיל 10.1

\(T=0.4\,\text{s}\), \(\omega=15.71\,\text{rad/s}\), \(k=m\omega^2=123.4\,\text{N/m}\), \(C=v_{\max}/\omega=0.0955\,\text{m}\), \(E=\tfrac12mv_{\max}^2=0.5625\,\text{J}\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 10.2

\(L=g(T/2\pi)^2=0.993\,\text{m}\); על הירח \(T=2\pi\sqrt{0.993/1.62}=4.92\,\text{s}\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 11 – גרביטציה ותנע זוויתי

11.1 חוק הכבידה של ניוטון

בין כל שתי מסות פועל כוח משיכה לאורך הקו המחבר את מרכזיהן:

\[\vec F_{1,2}=-\frac{Gm_1m_2}{r^2}\hat r,\qquad G=6.67\times10^{-11}\,\frac{\text{N·m}^2}{\text{kg}^2}\]

ליד פני כוכב (\(r\approx R\)) הכוח על \(m\) הוא \(mg\), עם \(g=GM/R^2\); עבור כדור הארץ (\(M_E=5.97\times10^{24}\,\text{kg}\), \(R_E=6.37\times10^6\,\text{m}\)) \(g=9.81\,\text{m/s}^2\). במרחק \(r\) מהמרכז: \(g(r)=GM/r^2\).

מהירות לוויין (מסלול מעגלי): כוח הכבידה הוא הכוח הרדיאלי: \(\dfrac{GMm}{r^2}=\dfrac{mv^2}{r}\Rightarrow v_c=\sqrt{\dfrac{GM}{r}}\).

11.2 אנרגיה פוטנציאלית כבידתית ומהירות מילוט

הכוח רדיאלי, ולכן רק הרכיב הרדיאלי של \(d\vec l\) תורם לעבודה: \(W=-\int_{r_i}^{r_f}\dfrac{GMm}{r^2}dr=-\Big(-\dfrac{GMm}{r_f}+\dfrac{GMm}{r_i}\Big)\). הכוח משמר, ו(עם בחירת אפס באינסוף):

\[U(r)=-\frac{GMm}{r}\]

ליד פני הכוכב, עבור \(h\ll R\): \(\Delta U=GMm\Big(\dfrac1R-\dfrac1{R+h}\Big)\approx\dfrac{GM}{R^2}mh=mgh\) – הביטוי המוכר מפרק 8.

שימור אנרגיה (ללא כוחות לא משמרים): \(\dfrac{mv_i^2}{2}-\dfrac{GMm}{r_i}=\dfrac{mv_f^2}{2}-\dfrac{GMm}{r_f}\).

מהירות מילוט – המהירות המינימלית הדרושה כדי להגיע לאינסוף ולעצור שם (\(E_T=0\)): \(v_{esc}=\sqrt{\dfrac{2GM}{r}}=\sqrt2\,v_c\). אם \(v>v_{esc}\), הגוף מגיע לאינסוף עם מהירות שיורית \(v_\infty=\sqrt{v^2-2GM/r}\).

11.3 סוגי מסלולים

אנרגיה כוללת סוג המסלול
\(E_T>0\) פתוח – היפרבולה; מהירות שיורית באינסוף
\(E_T=0\) פתוח – פרבולה; עוצר באינסוף
\(E_T<0\) סגור: רדיאלי (\(\vec v\parallel\vec r\)), מעגלי, או אליפטי (או חלק מאליפסה אם פוגע בכוכב)

תנאים למסלול מעגלי ברדיוס \(r\): (1) \(\vec v\perp\vec r\); (2) \(v=\sqrt{GM/r}\) – שקול ל-\(E_T=-\dfrac{GMm}{2r}\). כל מקרה סגור אחר (שאינו רדיאלי) – אליפסה שהכוכב באחד ממוקדיה. בנקודות הקרובה והרחוקה ביותר המהירות ניצבת לרדיוס. אליפסה יכולה להיות “חיצונית” (\(v>v_c\) בנקודת הניצבות) או “פנימית” (\(v<v_c\)) למעגל.

מסלולים היוצאים מאותה נקודה P בניצב לרדיוס, במהירויות שונות.
🔬 כבידה בין שני גופים: מסות ורדיוסים, גודל וכיוון המהירות ההתחלתית, סוג המסלול, זיהוי התנגשות והקפאת מצבים להשוואה

11.4 תנע זוויתי ומומנט כוח

תנע זוויתי של גוף ביחס לנקודה: \(\vec L=\vec r\times\vec p\). רק רכיב התנע הניצב לרדיוס תורם:

\[|\vec L|=r\,p_\perp=rmv\sin\theta\]

רכיבי התנע ביחס לוקטור המיקום.

גזירה לפי הזמן (\(\vec v\times m\vec v=0\)):

\[\frac{d\vec L}{dt}=\vec r\times\vec F\equiv\vec\tau,\qquad|\vec\tau|=rF\sin\theta=rF_\perp\]

\(\vec\tau\) נקרא מומנט כוח. התנע הזוויתי נשמר כאשר \(\vec\tau=0\): (1) שקול הכוחות אפס; (2) הכוח מרכזי – מקביל לרדיוס-וקטור (כמו הכבידה); (3) הכוח מופעל על ציר הסיבוב (\(\vec r=0\)). לכן בתנועה סביב כוכב: \(r_imv_{\perp,i}=r_fmv_{\perp,f}\).

דוגמה 11.1 – גוף על שולחן וחוט דרך חור

גוף \(m=1\,\text{kg}\) על שולחן חלק קשור בחוט העובר דרך חור במרכז. בהתחלה \(r_0=1\,\text{m}\) והוא מקבל \(v_0=2\,\text{m/s}\) בניצב לחוט, ובו בזמן מושכים את החוט. 1. האם \(L\) נשמר? 2. מה המהירות ב-\(r_1=0.8\,\text{m}\), אם היא יוצרת זווית \(36.87^\circ\) עם החוט? 3. מהי מהירות ההתקרבות לחור כאשר \(v_2=10\,\text{m/s}\) ו-\(r_2=0.6\,\text{m}\)? 4. ב-\(r_3=0.4\,\text{m}\) מהירות ההתקרבות \(1\,\text{m/s}\) – מהי המהירות הכוללת?

פתרון. 1. כן – כוח המתיחות מרכזי (מכוון לחור). \(L=r_0mv_0=2\,\text{kg·m}^2/\text{s}\). 2. \(2=0.8\cdot v_1\sin36.87^\circ\Rightarrow v_1=4.17\,\text{m/s}\). 3. \(v_\perp=L/(mr_2)=3.33\), \(v_r=\sqrt{100-11.1}=9.43\,\text{m/s}\). 4. \(v_\perp=2/0.4=5\), \(v_3=\sqrt{25+1}=5.10\,\text{m/s}\).

דוגמה 11.2 – טיל שמתפרק לשלושה חלקים

טיל משוגר בכיוון לא אנכי ומתפרק בגובה רב לשלושה חלקים שווים \(m\): \(A\) במהירות \(v\) אופקית אחורה, \(C\) במהירות \(4v\) אופקית קדימה, ו-\(B\) במהירות \(4v\) אנכית למעלה. בטאו בעזרת \(v,m,M_E,G\): 1. את מהירות הטיל לפני ההתפרקות. 2. \(C\) נע במסלול מעגלי – מה רדיוסו \(r\)? 3. \(B\) עולה אנכית – מהו המרחק המרבי ממרכז הארץ? 4. \(A\) במסלול לא מעגלי מגיע ל-\(r_H=\tfrac45r\) – מה מהירותו שם ומה כיוונה?

מהירויות החלקים אחרי ההתפרקות ומהירות הטיל לפניה.

פתרון. 1. \(3m\vec u=m(4v-v,\;4v)\Rightarrow\vec u=\big(v,\;\tfrac43v\big)\). 2. \(\dfrac{m(4v)^2}{r}=\dfrac{GM_Em}{r^2}\Rightarrow r=\dfrac{GM_E}{16v^2}\). 3. \(-\dfrac{GM_E}{r_{\max}}=8v^2-\dfrac{GM_E}{r}=8v^2-16v^2\Rightarrow r_{\max}=\dfrac{GM_E}{8v^2}=2r\). 4. אנרגיה: \(\tfrac12v^2-16v^2=\tfrac12v_H^2-20v^2\Rightarrow v_H=3v\). תנע זוויתי: \(rv=\tfrac45r\cdot3v\sin\theta\Rightarrow\sin\theta=\tfrac5{12}\), \(\theta=24.6^\circ\) בין המהירות לרדיוס: רכיב משיקי \(1.25v\) ורכיב רדיאלי (פנימה) \(2.73v\).

דוגמה 11.3 – לוויין עם מנוע רדיאלי

לוויין \(m\) סביב כוכב \(M\) (רדיוס \(R\)). מנוע מפעיל עליו כוח רדיאלי החוצה \(F(r)\), ומסלולו זהה למסלול סביב כוכב שמסתו \(M/2\) ללא מנוע. בנקודה \(a\) (\(r_a=5R\)) מהירותו \(v_a\) שווה בגודלה למהירות הדרושה למסלול מעגלי שם ללא המנוע, והיא יוצרת זווית \(\alpha=30^\circ\) עם הרדיוס. 1. מצאו את \(F(r)\) וקבעו אם המסלול פתוח. 2. מצאו את \(r_b\) ו-\(v_b\) בנקודה הקרובה ביותר. 3. ב-\(b\) המנוע נכבה – מה צורת המסלול מעתה?

הלוויין בנקודה a והמסלול אל b.

פתרון. 1. \(\dfrac{GMm}{r^2}-F=\dfrac{G(M/2)m}{r^2}\Rightarrow F(r)=\dfrac{GMm}{2r^2}\). \(v_a=\sqrt{GM/5R}\); במודל “\(M/2\)”: \(E=m\Big[\tfrac12\dfrac{GM}{5R}-\dfrac{GM/2}{5R}\Big]=0\) – מסלול פתוח (פרבולי). 2. \(E=0\): \(v_b^2=GM/r_b\). תנע זוויתי (הכוח השקול מרכזי): \(r_bv_b=r_av_a\sin30^\circ\). מכאן \(r_b=\dfrac{(r_av_a/2)^2}{GM}=\dfrac54R\) ו-\(v_b=2\sqrt{\dfrac{GM}{5R}}\). 3. ללא מנוע: \(E=m\Big[\tfrac12\dfrac{4GM}{5R}-\dfrac{4GM}{5R}\Big]=-\dfrac{2GMm}{5R}<0\) – סגור. המהירות המעגלית ב-\(r_b\) היא \(\sqrt{GM/(5R/4)}=2\sqrt{GM/5R}=v_b\), והמהירות ניצבת לרדיוס – מסלול מעגלי.

דוגמה 11.4 – מנוע עם כוח מרכזי מעריכי

לוויין \(m\) במסלול מעגלי \(r_A=3R\) במהירות \(v_0\) סביב כוכב (מסתו לא נתונה). ב-\(A\) מופעל כוח מרכזי \(\vec F_s=-\dfrac{5mv_0^2}{R}e^{-r/R}\hat r\), ומופסק ב-\(r_B=2R\). 1. מהי עבודת \(\vec F_s\)? 2. האם הוא משמר? 3. מצאו את \(v_B\) ואת הזווית \(\beta\) בין \(\vec v_B\) לרדיוס. 4. מה צורת המסלול מ-\(B\)?

פתרון. 1. \(W_s=\int_{3R}^{2R}F_s\,dr=5mv_0^2\big[e^{-r/R}\big]_{3R}^{2R}=5(e^{-2}-e^{-3})mv_0^2=0.428\,mv_0^2>0\) (הכוח פנימה והלוויין מתקרב). 2. כוח מרכזי – משמר, \(U_s=-5mv_0^2e^{-r/R}\). 3. \(GM=3Rv_0^2\), ולכן \(W_g=GMm\big(\tfrac1{2R}-\tfrac1{3R}\big)=\tfrac12mv_0^2\). \(\tfrac12mv_B^2=\tfrac12mv_0^2+0.428mv_0^2+\tfrac12mv_0^2\Rightarrow v_B=1.69v_0\). תנע זוויתי: \(1.69v_0\cdot2R\sin\beta=3Rv_0\Rightarrow\sin\beta=0.888\), \(\beta=62.6^\circ\) (הפתרון \(117.4^\circ\) נפסל – הלוויין מתקרב). 4. \(E=\tfrac12m(2.855v_0^2)-\dfrac{3Rv_0^2m}{2R}=-0.072mv_0^2<0\) – סגור, ו-\(\beta\neq90^\circ\), לכן אליפסה (לא מעגל).

דוגמה 11.5 – פיצוץ לוויין

לוויין \(2m\) במסלול מעגלי \(r=5R_E\) (עם כיוון השעון) מתפוצץ לשני חלקים שווים. חלק 1 ניתז קדימה בזווית \(\theta_1\) מעל המשיק (\(\sin\theta_1=0.6\)), וחלק 2 ניתז אחורה בזווית \(\theta_2\) מתחת למשיק (\(\sin\theta_2=0.8\)). 1. מהי מהירות הלוויין לפני? 2. מהן מהירויות החלקים? 3. סגור או פתוח? 4. מהם רכיבי מהירות חלק 2 בגובה \(2R_E\) מעל פני הארץ?

כיווני החלקים ביחס למשיק.

פתרון. 1. \(v=\sqrt{GM/5R_E}\). 2. רדיאלי: \(u_1\sin\theta_1=u_2\sin\theta_2\Rightarrow u_2=\tfrac34u_1\). משיקי: \(2v=u_1\cos\theta_1-u_2\cos\theta_2=0.8u_1-0.45u_1\Rightarrow u_1=5.71v\), \(u_2=4.29v\). 3. \(v_{esc}=\sqrt2v=1.41v\) – שני החלקים בורחים (מסלולים פתוחים). 4. \(r=3R_E\). משיקי (תנע זוויתי): \(v_t=\tfrac53u_2\cos\theta_2=4.29v=1.92\sqrt{GM/R_E}\). כולל (אנרגיה): \(v^2_{3R}=u_2^2+2GM\big(\tfrac1{3R_E}-\tfrac1{5R_E}\big)\Rightarrow v_{3R}=1.98\sqrt{GM/R_E}\). רדיאלי: \(v_r=\sqrt{v_{3R}^2-v_t^2}=0.51\sqrt{GM/R_E}\).

דוגמה 11.6 – מנועים המגבירים את מהירות ההקפה

לוויין \(m\) במסלול מעגלי \(5R_E\). כדי שיקיף מהר יותר באותו רדיוס, מנועיו דוחפים אותו פנימה (\(-\hat r\)) בכוח הגדול פי 4 מכוח הכבידה שם. 1. מהי עבודת המנועים בהקפה? 2. מהי מהירותו? כשהדלק נגמר הוא עוזב את המעגל. 3. מהם רכיבי המהירות בגובה \(6R_E\) מעל הפנים? 4. האם המסלול סגור?

פתרון. 1. אפס – הכוח ניצב למסלול. 2. \(5\dfrac{GMm}{25R_E^2}=\dfrac{mv^2}{5R_E}\Rightarrow v=\sqrt{GM/R_E}\). 3. \(r=7R_E\). \(E=-\dfrac{GMm}{5R_E}+\dfrac{GMm}{2R_E}=\dfrac{3GMm}{10R_E}\); \(v_7^2=2\big(\tfrac3{10}+\tfrac17\big)\dfrac{GM}{R_E}=\dfrac{31}{35}\dfrac{GM}{R_E}\), \(v_7=0.941\sqrt{GM/R_E}\). משיקי: \(v_t=\tfrac57\sqrt{GM/R_E}=0.714\sqrt{GM/R_E}\). רדיאלי: \(\sqrt{\tfrac{31}{35}-\tfrac{25}{49}}=\mathbf{0.613}\sqrt{GM/R_E}\). 4. \(E>0\) – פתוח; האנרגיה הקינטית באינסוף \(\dfrac{3GMm}{10R_E}\).

11.5 חוקי קפלר

  1. החוק הראשון: כוכבי הלכת נעים באליפסות (או מעגלים) שהשמש באחד ממוקדיהן.
  2. החוק השני: הרדיוס-וקטור מכסה שטחים שווים בזמנים שווים. הוכחה: בזמן \(dt\) הרדיוס מכסה משולש שטחו \(dA=\tfrac12|\vec r\times d\vec r|\), ולכן \(\dfrac{dA}{dt}=\dfrac{|\vec L|}{2m}=\text{const}\) – זהו שימור התנע הזוויתי.
  3. החוק השלישי: עבור מסלולים מעגליים, \(T=\dfrac{2\pi r}{v}\) ו-\(v=\sqrt{GM/r}\) נותנים \[T^2=\frac{4\pi^2}{GM}\,r^3\qquad\Rightarrow\qquad\frac{T_1^2}{T_2^2}=\frac{r_1^3}{r_2^3}\] (באליפסה מחליפים את \(r\) בחצי הציר הארוך.)
החוק השני של קפלר: השטחים הצבועים נסרקים בזמנים שווים.
אנימציה: שטחים שווים בזמנים שווים: ליד הכוכב הלוויין מהיר יותר

דוגמה 11.7 – כוכב כפול

שתי מסות \(m\) ו-\(M\) במרחק \(d\) מסתובבות זו סביב זו (תמיד על ישר אחד העובר במרכז המשותף). 1. האם התנע הקווי נשמר? 2. הראו ש-\(r_1/r_2=M/m\). 3. הראו ש-\(T=2\pi\sqrt{d^3/G(M+m)}\). 4. איזה מרחק עוברת \(m\) בזמן מחזור, בעיני צופה היושב על \(M\)?

כוכב כפול סביב מרכז המסה המשותף.

פתרון. 1. כן – רק כוחות פנימיים. 2. לשתיהן אותה \(\omega\): \(\dfrac{GMm}{d^2}=m\omega^2r_1=M\omega^2r_2\Rightarrow mr_1=Mr_2\) (כלומר המרכז הוא מרכז המסה). 3. חלוקה במסה וחיבור: \(\dfrac{G(M+m)}{d^2}=\omega^2(r_1+r_2)=\omega^2d\), ועם \(\omega=2\pi/T\) מתקבל הדרוש. 4. בעיני הצופה על \(M\), המסה \(m\) נעה במעגל ברדיוס \(d\): \(2\pi d\).

תרגילים לפרק 11

תרגיל 11.1

מצאו את רדיוס המסלול ואת הגובה של לוויין גיאוסטציונרי (\(T=24\,\text{h}\)). ← לפתרון

תרגיל 11.2

גוף משוגר אנכית מפני כדור הארץ במהירות \(8\,\text{km/s}\). לאיזה גובה יגיע? (הזניחו את סיבוב הארץ והאוויר.) ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 11

פתרון תרגיל 11.1

\(r=\big(GMT^2/4\pi^2\big)^{1/3}=4.22\times10^7\,\text{m}\); גובה \(\approx35{,}800\,\text{km}\). ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 11.2

\(\tfrac12v^2-\dfrac{GM}{R}=-\dfrac{GM}{r}\Rightarrow r=\dfrac{R}{1-\frac{v^2R}{2GM}}\). עם \(GM/R=gR=6.25\times10^7\,\text{m}^2/\text{s}^2\): \(\frac{v^2R}{2GM}=0.512\), ולכן \(r=2.05R=1.31\times10^7\,\text{m}\) – גובה של כ-\(6{,}700\,\text{km}\). (הנוסחה \(v^2/2g\) הייתה נותנת רק \(3{,}260\,\text{km}\) – הכבידה נחלשת עם הגובה.) ↑ חזרה לשאלה

פרק 12 – גוף קשיח

גוף קשיח הוא מערכת חלקיקים שהמרחקים ביניהם קבועים. תנועתו הכללית היא צירוף של תנועת מרכז המסה וסיבוב סביבו.

12.1 סיבוב סביב ציר קבוע

כל נקודה בגוף נעה על מעגל סביב הציר, ולכל הנקודות אותן \(\theta\), \(\omega=\dot\theta\) ו-\(\alpha=\dot\omega\). נקודה במרחק \(r\) מהציר: \(v=r\omega\), \(a_t=r\alpha\), \(a_N=\omega^2r\) – בדיוק כמו בפרק 2.

נקודה בגוף קשיח המסתובב סביב ציר קבוע.

12.2 אנרגיה קינטית סיבובית ומומנט התמד

\[E_{k,rot}=\sum_i\frac{m_i(\omega r_i)^2}{2}=\frac12\Big(\sum_im_ir_i^2\Big)\omega^2=\frac12I\omega^2,\qquad I=\sum_im_ir_i^2=\int r^2dm\]

\(I\) – מומנט ההתמד – הוא ה”מסה” של תנועה סיבובית: הוא תלוי במסה ובפיזורה ביחס לציר.

גוף (מסה \(M\)) ציר \(I\)
טבעת / קליפה גלילית דקה, רדיוס \(R\) ציר הסימטריה \(MR^2\)
דסקה / גליל מלא ציר הסימטריה \(\tfrac12MR^2\)
כדור מלא דרך המרכז \(\tfrac25MR^2\)
קליפה כדורית דקה דרך המרכז \(\tfrac23MR^2\)
מוט דק באורך \(L\) ניצב, דרך המרכז \(\tfrac1{12}ML^2\)
מוט דק באורך \(L\) ניצב, דרך הקצה \(\tfrac13ML^2\)

משפט שטיינר (הצירים המקבילים): אם \(I_{cm}\) הוא מומנט ההתמד סביב ציר דרך מרכז המסה, אז סביב ציר מקביל במרחק \(d\): \[I=I_{cm}+Md^2\] לדוגמה: מוט סביב קצהו – \(\tfrac1{12}ML^2+M(L/2)^2=\tfrac13ML^2\).

12.3 משפט קניג – פירוק האנרגיה הקינטית

נכתוב את מהירות כל חלקיק כסכום מהירות מרכז המסה ומהירות ביחס אליו: \(\vec v_i=\vec V_{cm}+\vec v_i'\). אז

\[E_k=\sum\frac{m_i}{2}\big(v_i'^2+2\vec v_i'\cdot\vec V_{cm}+V_{cm}^2\big)=\sum\frac{m_iv_i'^2}{2}+\vec V_{cm}\cdot\sum m_i\vec v_i'+\frac{MV_{cm}^2}{2}\]

האיבר האמצעי מתאפס, כי \(\sum m_i\vec v_i'=M\vec V_{cm}-M\vec V_{cm}=0\) (התנע ביחס למרכז המסה הוא אפס). בגוף קשיח \(v_i'=\omega r_i'\), ולכן:

\[E_k=\frac12MV_{cm}^2+\frac12I_{cm}\omega^2\]

באופן דומה התנע הזוויתי מתפרק: \(\vec L=\vec R_{cm}\times M\vec V_{cm}+\vec L'_{cm}\) – “תנע זוויתי מסלולי” של מרכז המסה ועוד “ספין” סביבו.

12.4 מומנט כוח ותאוצה זוויתית

עבור סיבוב סביב ציר קבוע (או סביב מרכז המסה), החוק השני בגרסה הסיבובית:

\[\Sigma\tau=I\alpha,\qquad L=I\omega,\qquad \tau=rF_\perp\]

ההקבלה: \(F\leftrightarrow\tau\), \(m\leftrightarrow I\), \(a\leftrightarrow\alpha\), \(p\leftrightarrow L\), \(\tfrac12mv^2\leftrightarrow\tfrac12I\omega^2\), \(P=Fv\leftrightarrow P=\tau\omega\). אם אין מומנט חיצוני – \(I\omega\) נשמר (רקדנית מקרבת ידיים ומסתובבת מהר יותר).

דוגמה 12.1 – מכונת אטווד עם גלגלת מסיבית

\(m_1\) ו-\(m_2>m_1\) תלויות משני צדי גלגלת – דסקה במסה \(M\) ורדיוס \(R\); החוט אינו מחליק. מצאו את התאוצה ואת המתיחויות.

מכונת אטווד עם גלגלת בעלת מסה.

פתרון. \(m_2g-T_2=m_2a\), \(T_1-m_1g=m_1a\), ולגלגלת \((T_2-T_1)R=I\alpha=\tfrac12MR^2\cdot\dfrac aR\). חיבור: \[a=\frac{(m_2-m_1)g}{m_1+m_2+\tfrac12M}\] המתיחויות שונות משני הצדדים – ההפרש ביניהן הוא שמסובב את הגלגלת. עבור \(M=0\) חוזרים לתרגיל 5.1.

12.5 גלגול ללא החלקה

בגלגול ללא החלקה נקודת המגע עם הקרקע נחה רגעית. לכן:

\[V_{cm}=R\omega,\qquad A_{cm}=R\alpha\]

נקודת הראש נעה ב-\(2V_{cm}\), ונקודה על השפה משרטטת ציקלואידה. החיכוך בנקודת המגע הוא סטטי ואינו מבצע עבודה (הנקודה אינה זזה), ולכן האנרגיה המכנית נשמרת בגלגול טהור.

פרופיל המהירויות בגלגול: נקודת המגע במנוחה, הראש ב-2V_{cm}.
אנימציה: גלגול ללא החלקה: נקודה על השפה משרטטת ציקלואידה

דוגמה 12.2 – גלגול במורד מדרון

גוף עגול (מסה \(M\), רדיוס \(R\), \(I_{cm}=\beta MR^2\)) מתגלגל ללא החלקה ממנוחה במורד מדרון בזווית \(\theta\). 1. מצאו את התאוצה. 2. מהי המהירות לאחר ירידה בגובה \(h\)? 3. מהו מקדם החיכוך הסטטי המינימלי? 4. השוו בין טבעת, דסקה וכדור.

הכוחות על גוף המתגלגל במורד מדרון.

פתרון. 1. \(Mg\sin\theta-f_s=MA\); מומנט סביב המרכז: \(f_sR=I\alpha=\beta MR^2\,A/R\), כלומר \(f_s=\beta MA\). מכאן \[A=\frac{g\sin\theta}{1+\beta}\] 2. אנרגיה: \(Mgh=\tfrac12MV^2+\tfrac12\beta MR^2(V/R)^2\Rightarrow V=\sqrt{\dfrac{2gh}{1+\beta}}\). 3. \(f_s=\dfrac{\beta}{1+\beta}Mg\sin\theta\le\mu_sMg\cos\theta\Rightarrow\mu_s\ge\dfrac{\beta}{1+\beta}\tan\theta\). 4. כדור (\(\beta=\tfrac25\)): \(A=0.714g\sin\theta\) – מגיע ראשון; דסקה (\(\beta=\tfrac12\)): \(0.667g\sin\theta\); טבעת (\(\beta=1\)): \(0.5g\sin\theta\) – אחרונה. התוצאה אינה תלויה במסה וברדיוס – רק בצורה!

🔬 מירוץ גלגול: השוואה בין כמה גופים, מקדמי חיכוך לכל גוף, שיפוע, מהירות וסיבוב התחלתיים ועקבות – גלגול טהור מול החלקה

תרגילים לפרק 12

תרגיל 12.1

מוט אחיד באורך \(L\) צמוד בקצהו לציר אופקי ומשוחרר ממנוחה במצב אופקי. מהי המהירות הזוויתית כשהוא עובר במצב אנכי? מהי מהירות קצהו? ← לפתרון

תרגיל 12.2

דסקה \(2\,\text{kg}\) ברדיוס \(0.1\,\text{m}\) מתגלגלת ללא החלקה במהירות \(3\,\text{m/s}\). מהי האנרגיה הקינטית הכוללת, ואיזה חלק ממנה סיבובי? ← לפתרון

תרגיל 12.3

מטוטלת פיזיקלית: מוט אחיד באורך \(L\) מתנודד סביב קצהו. הראו שבזוויות קטנות \(T=2\pi\sqrt{\dfrac{2L}{3g}}\). ← לפתרון

פתרונות התרגילים לפרק 12

פתרון תרגיל 12.1

מרכז המסה יורד \(L/2\): \(Mg\tfrac L2=\tfrac12\cdot\tfrac13ML^2\omega^2\Rightarrow\omega=\sqrt{3g/L}\); מהירות הקצה \(L\omega=\sqrt{3gL}\) – גדולה מ-\(\sqrt{2gL}\) של גוף בנפילה חופשית מאותו גובה. ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 12.2

\(E_k=\tfrac12MV^2(1+\beta)=\tfrac12\cdot2\cdot9\cdot1.5=13.5\,\text{J}\); החלק הסיבובי \(\beta/(1+\beta)=1/3\), כלומר \(4.5\,\text{J}\). (הרדיוס אינו נדרש.) ↑ חזרה לשאלה

פתרון תרגיל 12.3

\(\tau=-Mg\tfrac L2\sin\theta\approx-Mg\tfrac L2\theta=\tfrac13ML^2\ddot\theta\Rightarrow\ddot\theta+\dfrac{3g}{2L}\theta=0\), ומכאן \(T=2\pi\sqrt{2L/3g}\). ↑ חזרה לשאלה

פרק 13 – כוחות מדומים במערכות ייחוס מואצות

איך כותבים את החוק השני של ניוטון במערכת ייחוס מואצת – מעלית, קרון, משאית בולמת, דיסקה וקרוסלה מסתובבות? הפרק מפתח מחוקי ניוטון את הכוח המדומה \(-m\vec A\), את הכבידה האפקטיבית והמשקל הנראה, ובמערכת מסתובבת את הכוח הצנטריפוגלי, את כוח קוריאוליס ואת כוח אוילר. בפרק 22 דוגמאות ועשרה תרגילים בתנועה מעגלית, עם סימולציה אינטראקטיבית לכל אחד. את הפתרונות פותחים בבחנים: עונים נכון – והפתרון נפתח. הפרק הבא, פרק 14, מרחיב את הדיון בכוח קוריאוליס.

📝 בחנים ותרגול מקרא החצים: ━ כוח ממשי · ╍ כוח מדומה · ━ תנועת מערכת הייחוס

כניסה למצב מרצה

13.0 פתיחה

בחירת מערכת הייחוס היא חלק מפתרון הבעיה. אותה תנועה יכולה להיראות מסובכת לצופה העומד על הקרקע ופשוטה לצופה הנמצא בתוך הקרונית, המעלית או המתקן המסתובב. מחיר המעבר למערכת מואצת הוא הוספת איברים למשוואת התנועה, שאנו מכנים כוחות מדומים. הרווח הוא לעיתים מסילה קבועה, נקודת תלייה נייחת, אילוץ פשוט או גוף הנמצא בשיווי משקל.

פרק זה מפתח את הרעיון מחוקי ניוטון, ומיישם אותו בעשרים ושתיים דוגמאות פתורות ובעשרה תרגילים בתנועה מעגלית. כל פתרון בנוי באותם שמונה שלבים: הנתונים, ניתוח פיזיקלי ראשוני, בחירת מערכת הייחוס, מודל הכוחות, פיתוח מתמטי, התוצאה, בדיקות סבירות ודיון במשמעות הפיזיקלית. לכל דוגמה ותרגיל מצורפת סימולציה אינטראקטיבית בגרסת ה-HTML של הספר. הבדיקה מול מערכת אינרציאלית מראה כי בחירת המערכת משנה את דרך החישוב ולא את התחזית המדידה.

איור פתיחה. אותה קרונית מתוארת באמצעות כוחות האינטראקציה ותוספת הכוח המדומה במערכת הנעה עמה.

מוסכמות. בכל החישובים המספריים נשתמש ב-g=10 m/s2g = 10\,\mathrm{m/s^2}. בדוגמה העוסקת בכדור הארץ, gg הוא ערך מקומי אפקטיבי בקירוב זה. נזניח התנגדות אוויר אלא אם נאמר אחרת. קרקע שאינה מסתובבת נחשבת מערכת אינרציאלית במסגרת הדוגמאות המקומיות הראשונות. חוטים וגלגלות אידאליים הם חסרי מסה, וחוט מתוח אינו נמתח.

קריאת התרשימים. חץ רציף בצבע ירוק כחול מסמן כוח אינטראקציה או גודל קינמטי שזוהה במפורש. חץ כתום מקווקו מסמן כוח מדומה, ובמקום שבו נכתב כך גם כבידה אפקטיבית. חץ סגול מסמן תאוצה או סיבוב של המערכת. זיהוי הכוח נשען גם על הסמל והכיתוב, כך שהאיורים ניתנים לקריאה בהדפסה בשחור ולבן. אורכי החצים והמידות הגאומטריות הם סכמטיים, אלא אם מצוין אחרת. בתרשימי מבט מלמעלה הכובד והנורמל האנכי מתקזזים ואינם מוצגים.

כיצד להשתמש בסימולציות. בגרסת ה-HTML מופיעה בסוף כל דוגמה ותרגיל סימולציה. אפשר להריץ, לעצור, לגלול בזמן קדימה ואחורה, לשנות פרמטרים בזמן אמת, להגדיר תאוצה או מהירות זוויתית כפונקציה של הזמן, לעבור בין תצוגת המערכת המואצת לתצוגה האינרציאלית, ולכבות את כוח קוריאוליס כדי לראות מה היה קורה בלעדיו. בסימולציות של מערכות מסתובבות אפשר לבחור תצוגה מפוצלת, שמציגה את שתי המערכות זו לצד זו; כשהמתקן מצויר בחתך, התצוגה האינרציאלית היא תלת-ממדית ובה רואים אותו מסתובב בפועל. מצולע הכוחות (ראש לזנב) מראה בכל רגע את מאזן הכוחות: במערכת המסתובבת הוא נסגר כשהגוף נח ביחס למתקן, ובמערכת האינרציאלית השקול שלו הוא m·a. בגרסת ה-HTML השאלות מאורגנות גם בשבעה בחנים של ארבע או חמש שאלות. לכל שאלה יש שדות להזנת תשובה ובדיקה מיידית, עד עשרה ניסיונות, והפתרון המלא והסימולציה נפתחים לאחר הגשת תשובה ראשונה או לאחר הגשת הבוחן כולו. גרסת Word זו כוללת את כל הפתרונות, ומיועדת למרצה. בגרסת ה-Word מופיעה במקומן הפניה לסימולציה.

13.1 חלק א: יסודות פיזיקליים

מערכת ייחוס אינרציאלית ומערכת מואצת

מערכת ייחוס קובעת את הראשית, כיווני הצירים והשעון שבעזרתם מתארים מיקום ותנועה. במכניקה הניוטונית, מערכת אינרציאלית היא מערכת שבה גוף חופשי, שאינו נתון לכוח שקול, נע במהירות קבועה בקו ישר. מערכת הנעה במהירות קבועה ביחס אליה ואינה מסובבת את ציריה היא גם אינרציאלית. מהירות גדולה כשלעצמה אינה מחייבת כוח מדומה. תאוצה של הראשית או סיבוב של הצירים הם הגורמים הרלוונטיים.

כדי להמחיש זאת, נניח שחפץ מונח על משטח כמעט חסר חיכוך בתוך קרונית. כאשר הקרונית מתחילה להאיץ ימינה, החפץ עשוי לנוע שמאלה ביחס אליה. צופה על הקרקע מסביר זאת בכך שהקרונית מתקדמת מתחת לחפץ, בעוד שהחפץ שומר בקירוב על מהירותו. צופה בתוך הקרונית מודד לחפץ תאוצה שמאלה. כדי לכתוב גם עבורו משוואה בצורת החוק השני של ניוטון יש להוסיף איבר המתאר את תאוצת המערכת.

אין כאן שתי תנועות פיזיקליות שונות. יש אירוע אחד ושני תיאורים שלו. כאשר מבצעים נכון את מעבר הקואורדינטות, שניהם מנבאים את אותה פגיעה ברצפה, את אותה התארכות קפיץ ואת אותה קריאת מאזניים.

גזירת הכוח המדומה במערכת שאינה מסתובבת

נסמן את מיקום ראשית הקרונית ביחס לקרקע ב-R(t)\mathbf{R}(t), את מיקום הגוף ביחס לקרקע ב-r(t)\mathbf{r}(t), ואת מיקומו בקרונית ב-r′(t)\mathbf{r}'(t). הצירים נשארים מקבילים ולכן

r=R+r′.\mathbf{r} = \mathbf{R} + \mathbf{r}'.

גזירה פעמיים לפי הזמן נותנת

a=A+a′,A=R¨.\mathbf{a} = \mathbf{A} + \mathbf{a}',\quad\quad\mathbf{A} = \ddot{\mathbf{R}}.

במערכת הקרקע חל החוק השני עם כוחות האינטראקציה בלבד. הצבה והעברת אגף נותנות

∑F=m(A+a′),ma′=∑F−mA.\sum\mathbf{F} = m\left( \mathbf{A} + \mathbf{a}' \right),\quad\quad m\mathbf{a}' = \sum\mathbf{F} - m\mathbf{A}.

מכאן ההגדרה

Ftr=−mA.\mathbf{F}_{\mathrm{tr}} = - m\mathbf{A}.

זהו הכוח המדומה של התאוצה הקווית. כיוונו הפוך לתאוצת ראשית המערכת, לא בהכרח הפוך למהירותה. למשל, מעלית הנעה למעלה ומאטה מאיצה כלפי מטה, ולכן הכוח המדומה במערכת המעלית פונה למעלה. הגזירה תקפה גם כאשר A\mathbf{A} משתנה בזמן, כל עוד המערכת אינה מסתובבת. תאוצת הגוף היחסית a′\mathbf{a}' יכולה להיות אפס או שונה מאפס; אין להניח שיווי משקל רק משום שבחרנו מערכת מואצת.

מדוע הכוח נקרא מדומה

כוח רגיל, כגון מתיחות, חיכוך או כוח חשמלי, מזוהה עם אינטראקציה בין הגוף לבין גוף אחר או שדה. הכוח המדומה נוצר משינוי התיאור הקינמטי. אין גוף נוסף המפעיל על החפץ את −mA- m\mathbf{A}, ולכן אין לחפש לו זוג פעולה ותגובה בין שני גופים. החוק השלישי ממשיך לחול על כוחות האינטראקציה במודל הניוטוני המתאים, אך הכוח המדומה אינו איבר נוסף בזוג כזה.

המונח מדומה אינו אומר שתחושת הלחץ במושב או הנטייה של מטוטלת אינן מדידות. המושב מפעיל כוח ממשי, החוט נמתח, והמאזניים מציגים קריאה. הכוח המדומה מאפשר לתאר את התוצאות האלה באמצעות מערכת הצירים המואצת. חיישן כוח המחובר למושב מודד את כוח המגע עם הגוף; הוא אינו מזהה אינטראקציה נוספת שמקורה בגוף נסתר [1, 2].

בדומה לכך, אין להוסיף כוח צנטריפטלי ככוח חדש לדיאגרמת כוחות. המילה צנטריפטלי מתארת את כיוון הכוח השקול הדרוש לתנועה מעגלית. חיכוך, מתיחות או נורמל עשויים לספק אותו. במערכת המסתובבת אפשר להוסיף כוח צנטריפוגלי מדומה, אך אין לצרף אותו לדיאגרמת הקרקע ואז לדרוש שוב תאוצה צנטריפטלית באותה משוואה.

מה בדיוק מפשט את הפתרון

כאשר בוחרים מערכת הצמודה למתקן, הקירות, הצירים, הגלגלות והמסילות קבועים בה. תנאי כמו גוף במנוחה על הקרונית הופך ל-a′=0\mathbf{a}' = 0. במקום לחשב את תאוצת הגוף בקרקע ולאכוף תנועה משותפת עם המתקן, פותרים מאזן כוחות פשוט. במטוטלת נקודת התלייה קבועה, ובמערכת גלגלות האילוץ בין אורכי החוטים אינו כולל עוד את תנועת המעלית.

גם אם הגוף אינו נח במערכת המואצת, לעיתים נשארת משוואה מוכרת. קפיץ בקרונית מאיצה מתואר כמתנד סביב נקודת שיווי משקל מוזזת. נוזל שנרגע ביחס למכל מציית למשוואת הידרוסטטיקה בשדה אפקטיבי. חרוז בצינור מסתובב מתואר באמצעות קואורדינטה רדיאלית אחת, בזמן שתגובת דופן הצינור מתקבלת ממשוואת הכיוון המשיקי.

היתרון אינו מובטח. בבעיית מאזניים פשוטה שתי המערכות נותנות משוואה אחת, והיתרון של מערכת המעלית הוא בעיקר מושגי. מערכת מסתובבת יכולה גם להוסיף איברים שאינם נחוצים לפתרון קצר מן הקרקע. הבחירה הטובה היא זו שמפשטת את האילוצים ואת המשתנים המבוקשים. בפרק זה נציין במפורש מתי מדובר בקיצור חישובי משמעותי ומתי בעיקר בארגון ברור של הפיזיקה.

כבידה אפקטיבית ומשקל נראה

במערכת מאיצה שאינה מסתובבת אפשר לאחד את הכובד ואת הכוח המדומה לשדה אפקטיבי:

geff=g−A,ma′=∑Fother+mgeff.\mathbf{g}_{\mathrm{eff}} = \mathbf{g} - \mathbf{A},\quad\quad m\mathbf{a}' = \sum\mathbf{F}_{\mathrm{other}} + m\mathbf{g}_{\mathrm{eff}}.

הסימון ∑Fother\sum\mathbf{F}_{\mathrm{other}} כולל את כוחות האינטראקציה פרט לכובד. האיחוד הוא דרך חישוב; שדה המשיכה של כדור הארץ עצמו לא השתנה משום שהקרונית האיצה. אם xx ימינה ו-zz למעלה, בקרונית בעלת תאוצה אופקית AA נקבל

geff=−Ax^−gz^,geff=g2+A2.\mathbf{g}_{\mathrm{eff}} = - A\widehat{\mathbf{x}} - g\widehat{\mathbf{z}},\quad\quad g_{\mathrm{eff}} = \sqrt{g^{2} + A^{2}}.

לכן מטוטלת במנוחה מצביעה במורד השדה האפקטיבי, ופני נוזל במנוחה ניצבים לו. במעלית המאיצה מעלה התאוצה האפקטיבית כלפי מטה גדלה. בנפילה חופשית מתקיים בקירוב מקומי A=g\mathbf{A} = \mathbf{g}, ולכן geff=0\mathbf{g}_{\mathrm{eff}} = 0. מצב זה מסביר חוסר משקל נראה, אף שכוח המשיכה עצמו לא נעלם. ההסבר מניח שדה כבידה אחיד באזור המתקן; הפרשי כבידה בין נקודות מרוחקות מחייבים טיפול נוסף.

משקל נראה הוא כוח התמיכה הנמדד, לדוגמה NN במאזניים. הוא אינו חייב להיות שווה ל-mgmg. אם חישוב המאזניים נותן N<0N < 0 עבור מגע שאינו יכול למשוך, יש לפרש זאת כאובדן מגע ולשנות את המודל, ולא לקבל נורמל שלילי כקריאה פיזיקלית.

כוחות מדומים במערכת מסתובבת

כאשר צירי המערכת מסתובבים, גם כיוון וקטורי היחידה משתנה בזמן. אם Ω(t)\mathbf{\Omega}(t) היא המהירות הזוויתית של המערכת ו-α=Ω˙\mathbf{\alpha} = \dot{\mathbf{\Omega}}, קשר התאוצות הכללי הוא [1, 2]

a=A+a′+2Ω×v′+α×r′+Ω×(Ω×r′).\mathbf{a} = \mathbf{A} + \mathbf{a}' + 2\mathbf{\Omega} \times \mathbf{v}' + \mathbf{\alpha} \times \mathbf{r}' + \mathbf{\Omega} \times \left( \mathbf{\Omega} \times \mathbf{r}' \right).

כל הווקטורים במשוואה נכתבים באותו בסיס ברגע הנתון. A\mathbf{A} היא תאוצת הראשית ביחס למערכת אינרציאלית; v′\mathbf{v}' ו-a′\mathbf{a}' הם הנגזרות היחסיות כפי שנמדדות במערכת המסתובבת. לכן

ma′=∑F+Ftr+Fcf+FCor+FE.m\mathbf{a}' = \sum\mathbf{F} + \mathbf{F}_{\mathrm{tr}} + \mathbf{F}_{\mathrm{cf}} + \mathbf{F}_{\mathrm{Cor}} + \mathbf{F}_{E}.

את ארבעת האיברים נוח להגדיר בנפרד:

Ftr=−mA,Fcf=−mΩ×(Ω×r′),\mathbf{F}_{\mathrm{tr}} = - m\mathbf{A},\quad\quad\mathbf{F}_{\mathrm{cf}} = - m\mathbf{\Omega} \times \left( \mathbf{\Omega} \times \mathbf{r}' \right),

FCor=−2mΩ×v′,FE=−mα×r′.\mathbf{F}_{\mathrm{Cor}} = - 2m\mathbf{\Omega} \times \mathbf{v}',\quad\quad\mathbf{F}_{E} = - m\mathbf{\alpha} \times \mathbf{r}'.

הכוח הצנטריפוגלי פונה הרחק מציר הסיבוב. גודלו mΩ2r⊥m\Omega^{2}r_{\bot}, כאשר r⊥r_{\bot} הוא המרחק המאונך מהציר. הוא קיים גם בגוף הנח ביחס למתקן. במרחב תלת ממדי אין לזהות אוטומטית את הכיוון הזה עם הכיוון מן הראשית אל הגוף.

כוח קוריאוליס תלוי במהירות היחסית. גוף הנח ביחס לדיסקה אינו חווה איבר קוריאוליס, גם אם מהירותו בקרקע גדולה. חרוז הנע החוצה על דיסקה המסתובבת נגד כיוון השעון חווה כוח קוריאוליס בכיוון המשיקי ההפוך לסיבוב. תגובת הדופן עשויה לאזן אותו. כוח קוריאוליס מאונך למהירות היחסית ולכן אינו מבצע עבודה ביחס להעתק היחסי:

FCor⋅v′=0.\mathbf{F}_{\mathrm{Cor}} \cdot \mathbf{v}' = 0.

כוח אוילר מופיע כאשר וקטור המהירות הזוויתית משתנה. בסיבוב סביב ציר קבוע עם גידול במהירות הזוויתית, הוא פונה נגד התאוצה המשיקית של המתקן. גם שינוי בכיוון ציר הסיבוב יכול לתת α≠0\mathbf{\alpha} \neq 0. כוח אוילר יכול להופיע כאשר הגוף נח במערכת המסתובבת, ולכן אין לבלבל בינו לבין קוריאוליס.

גזירת קשר התאוצות במערכת מסתובבת

הנוסחה הכללית לעיל אינה צריכה להתקבל כנתון. נגזור אותה עבור מערכת שראשיתה קבועה (A=0\mathbf{A}=0), ואחר כך נוסיף את תאוצת הראשית. נסמן ב-e^1′,e^2′,e^3′\hat{\mathbf{e}}'_1,\hat{\mathbf{e}}'_2,\hat{\mathbf{e}}'_3 את וקטורי היחידה של המערכת המסתובבת. וקטור יחידה כזה אינו משנה את אורכו אלא רק את כיוונו, ולכן קצהו נע במעגל:

de^i′dt=Ω×e^i′.\frac{d\hat{\mathbf{e}}'_i}{dt}=\mathbf{\Omega}\times\hat{\mathbf{e}}'_i .

וקטור כלשהו Q=Qi′e^i′\mathbf{Q}=Q'_i\hat{\mathbf{e}}'_i משתנה בזמן משתי סיבות: רכיביו משתנים, וגם הבסיס עצמו מסתובב. מכאן כלל הגזירה, שהוא לב הנושא:

(dQdt)in=(dQdt)rot+Ω×Q.\left(\frac{d\mathbf{Q}}{dt}\right)_{\mathrm{in}}=\left(\frac{d\mathbf{Q}}{dt}\right)_{\mathrm{rot}}+\mathbf{\Omega}\times\mathbf{Q}.

החלה אחת על וקטור המקום נותנת את קשר המהירויות, v=v′+Ω×r′\mathbf{v}=\mathbf{v}'+\mathbf{\Omega}\times\mathbf{r}'. החלה שנייה על המהירות, תוך זכירה ש-Ω\mathbf{\Omega} עצמה יכולה להשתנות, נותנת

a=(ddt)rot ⁣(v′+Ω×r′)+Ω×(v′+Ω×r′)=a′+Ω˙×r′+2Ω×v′+Ω×(Ω×r′).\mathbf{a}=\left(\frac{d}{dt}\right)_{\mathrm{rot}}\!\left(\mathbf{v}'+\mathbf{\Omega}\times\mathbf{r}'\right)+\mathbf{\Omega}\times\left(\mathbf{v}'+\mathbf{\Omega}\times\mathbf{r}'\right) =\mathbf{a}'+\dot{\mathbf{\Omega}}\times\mathbf{r}'+2\mathbf{\Omega}\times\mathbf{v}'+\mathbf{\Omega}\times(\mathbf{\Omega}\times\mathbf{r}').

הגורם 2 שלפני איבר קוריאוליס נובע מכך שהמהירות היחסית מופיעה פעמיים: פעם בגזירת Ω×r′\mathbf{\Omega}\times\mathbf{r}', ופעם בסיבוב הבסיס של v′\mathbf{v}' עצמה. אם גם הראשית מואצת, מוסיפים את A\mathbf{A} ומקבלים את הנוסחה המלאה. העברת כל האיברים פרט ל-ma′m\mathbf{a}' לאגף הכוחות נותנת בדיוק את ארבעת הכוחות המדומים.

בדיקה בקואורדינטות קוטביות. בתנועה מישורית סביב ציר קבוע אפשר לבדוק את התוצאה בכלים מוכרים. אם הזווית במעבדה היא ϕ=ϕ′+∫Ω dt\phi=\phi'+\int\Omega\,dt, אז רכיבי התאוצה הם ar=r¨−rϕ˙2a_r=\ddot r-r\dot\phi^2 ו-aϕ=rϕ¨+2r˙ϕ˙a_\phi=r\ddot\phi+2\dot r\dot\phi. הצבת ϕ˙=ϕ˙′+Ω\dot\phi=\dot\phi'+\Omega ופתיחת הסוגריים מפרידה את האיברים בדיוק לפי הנוסחה: −rΩ2-r\Omega^2 הוא האיבר הצנטריפטלי, −2rΩϕ˙′-2r\Omega\dot\phi' ו-2Ωr˙2\Omega\dot r הם איברי קוריאוליס, ו-rΩ˙r\dot\Omega הוא איבר אוילר.

אינטואיציה לכוח קוריאוליס

ילד היושב במרכז קרוסלה המסתובבת נגד כיוון השעון גולש דסקית על פני משטח חלק ישר אל חברו שבשפה. ביחס לקרקע אין על הדסקית כוח אופקי, ולכן היא נעה בקו ישר. בזמן שהיא חוצה את הקרוסלה, החבר מתקדם עם הסיבוב, והדסקית מגיעה לשפה מאחוריו. לעיני הילדים שעל הקרוסלה המסלול מתעקם ימינה. כדי לכתוב עבורם את החוק השני יש להוסיף כוח הניצב למהירות היחסית ומסיט אותה ימינה: זהו כוח קוריאוליס. הניתוח הכמותי מופיע בתרגיל 13.9 בחלק ג.

איור י1 אותו מסלול בשתי מערכות: ישר במערכת האינרציאלית, מתעקם במערכת הקרוסלה. כוח קוריוליס מסיט את הדסקית ימינה ביחס לכיוון תנועתה, כאשר הסיבוב נגד כיוון השעון.

הכלל הכללי: במערכת המסתובבת נגד כיוון השעון (במבט מכיוון Ω\mathbf{\Omega}), כוח קוריאוליס מסיט כל מהירות יחסית ימינה, ובמערכת המסתובבת עם כיוון השעון שמאלה. גודלו אינו תלוי במיקום הגוף, אלא רק במהירות היחסית ובזווית בינה לבין ציר הסיבוב.

טבלת סיכום: מתי מופיע כל כוח מדומה

כוח ביטוי תלוי ב מופיע גם בגוף הנח במערכת? עבודה יחסית
תאוצה קווית −mA-m\mathbf{A} תאוצת הראשית כן יכולה להיות שונה מאפס
צנטריפוגלי −mΩ×(Ω×r′)-m\mathbf{\Omega}\times(\mathbf{\Omega}\times\mathbf{r}') Ω2\Omega^2 ומרחק מן הציר כן יכולה להיות שונה מאפס
קוריאוליס −2mΩ×v′-2m\mathbf{\Omega}\times\mathbf{v}' Ω\Omega ומהירות יחסית לא תמיד אפס
אוילר −mΩ˙×r′-m\dot{\mathbf{\Omega}}\times\mathbf{r}' תאוצה זוויתית כן יכולה להיות שונה מאפס

שתי שאלות מכריעות כמעט תמיד אילו שורות רלוונטיות: האם המערכת מסתובבת, והאם הגוף נע ביחס אליה. במערכת מתרגמת רק השורה הראשונה קיימת. במערכת מסתובבת בקצב קבוע ועם ראשית קבועה, גוף הנח בה חווה רק את הכוח הצנטריפוגלי.

טעויות נפוצות בעבודה עם כוחות מדומים

ערבוב מערכות באותה משוואה. כוח מדומה מופיע רק במשוואה הנכתבת במערכת המואצת, ובה התאוצה היא היחסית. צירוף כוח צנטריפוגלי למשוואת הקרקע, ואחר כך דרישה לתאוצה צנטריפטלית, סופר את אותה השפעה פעמיים.

הצבת מהירות הקרקע בכוח קוריאוליס. הכוח תלוי במהירות היחסית בלבד. גוף הנח על הקרוסלה אינו חווה קוריאוליס, גם אם מהירותו ביחס לקרקע גדולה.

חיפוש זוג פעולה ותגובה לכוח מדומה. לכוח מדומה אין מקור; החוק השלישי חל רק על כוחות האינטראקציה.

קביעת כיוון הכוח המדומה לפי המהירות. הכוח המדומה הקווי הפוך לתאוצת המערכת. מעלית שעולה ומאטה יוצרת כוח מדומה כלפי מעלה.

הנחת שיווי משקל רק משום שבחרנו מערכת מואצת. בחירת מערכת אינה מבטיחה מנוחה יחסית; יש לבדוק את תנאי ההתחלה ואת יציבות המצב.

הנחת שימור אנרגיה במערכת הקרקע. כאשר מנוע מכריח מתקן להסתובב, הוא עשוי להעביר אנרגיה לגוף דרך דופן נעה. אנרגיה אפקטיבית במערכת המסתובבת יכולה להישמר גם כשהאנרגיה ביחס לקרקע משתנה.

אנרגיה במערכת מואצת

אנרגיה קינטית תלויה במהירות, ולכן תלויה במערכת הייחוס. אם A\mathbf{A} קבועה בזמן והכוחות הרגילים משמרים, אפשר להוסיף לכוח המדומה הקווי פוטנציאל

Utr=mA⋅r′,−∇Utr=−mA.U_{\mathrm{tr}} = m\mathbf{A} \cdot \mathbf{r}',\quad\quad - \nabla U_{\mathrm{tr}} = - m\mathbf{A}.

בסיבוב קבוע סביב ציר קבוע יש לכוח הצנטריפוגלי פוטנציאל

Ucf=−12mΩ2r⊥2.U_{\mathrm{cf}} = - \frac{1}{2}m\Omega^{2}r_{\bot}^{2}.

כאשר האילוצים קבועים במערכת המואצת ואינם מבצעים עבודה יחסית, והפוטנציאל הכולל אינו תלוי בזמן בקואורדינטות המערכת שנבחרה, נשמרת האנרגיה האפקטיבית 12mv′2+U+Utr+Ucf\frac{1}{2}mv'^{2} + U + U_{\mathrm{tr}} + U_{\mathrm{cf}}. כוח קוריאוליס אינו משנה אותה ישירות משום שעבודתו היחסית אפס. אם התאוצה או הסיבוב משתנים בזמן, הפוטנציאל עשוי להיות תלוי בזמן וכוח אוילר עשוי לבצע עבודה. אין להסיק שימור אנרגיה רק משום שהכנסנו את כל האיברים למשוואה.

גם כאשר אנרגיה אפקטיבית נשמרת במערכת המסתובבת, האנרגיה המכנית בקרקע אינה בהכרח נשמרת. מנוע המכריח מסילה להסתובב במהירות קבועה יכול להעביר אנרגיה לגוף דרך דופן נעה. דוגמה 13.20 מציגה במפורש את ההבדל הזה ואת מאזן ההספק.

דרך עבודה מסודרת

ראשית מזהים את המערכת ואת תאוצתה, ואחר כך קובעים צירים וכיוונים חיוביים. מציירים את כל כוחות האינטראקציה על הגוף הנבחר. רק אז מוסיפים את הכוחות המדומים המתאימים לתנועת המערכת. במערכת מתרגמת אין להוסיף צנטריפוגלי או קוריאוליס; במערכת מסתובבת אין להשמיט קוריאוליס כאשר קיימת מהירות יחסית שאינה מקבילה לציר.

כותבים את החוק השני עם התאוצה היחסית, מוסיפים אילוצים כגון אורך חוט, שיווי משקל יחסי או תנועה בתוך צינור, ופותרים. לאחר מכן בודקים יחידות, סימן, גבול של תאוצה או סיבוב אפס, ותנאים כגון N≥0N \geq 0, חוט מתוח ו-∣fs∣≤μsN\left| f_{s} \right| \leq \mu_{s}N. רק על סף ההחלקה מותר להציב ∣fs∣=μsN\left| f_{s} \right| = \mu_{s}N ללא הצדקה נוספת.

לבסוף רצוי לבדוק לפחות רכיב אחד מול המערכת האינרציאלית. בבחינה או בהוראה אין הכרח לפתור כל בעיה פעמיים במלואה. די לעיתים להחזיר את תאוצת המערכת למשוואה או לזהות את הכוח שמספק את התאוצה הצנטריפטלית, כדי לוודא שלא נספר איבר פעמיים.

סיבוב כדור הארץ ומשמעותו של g

במעבדה הקשורה לכדור הארץ, הכבידה המקומית הנמדדת כוללת את השפעת הסיבוב הקבוע על גוף במנוחה. כאשר משתמשים ב-gg המקומי האפקטיבי אין להוסיף שוב את התרומה הצנטריפוגלית הקבועה באותה נקודה. כוח קוריאוליס תלוי בתנועה היחסית למעבדה, ולכן אינו מסביר כשלעצמו הבדל בקריאת משקל של גוף נייח בין קווי רוחב. התלות האמיתית בקו הרוחב קשורה בין השאר לסיבוב ולצורת כדור הארץ [2].

בדוגמה 13.19 נחשב סטייה מזרחה של גוף הנופל ממגדל. נשמור את התיקון המוביל בסדר ראשון ב-Ω\Omega, נשתמש בכבידה מקומית קבועה, ונזניח שינויי שדה על פני גובה המגדל. זהו מודל לימודי מדויק ביחס להנחותיו, ולא חיזוי ניסויי הכולל רוח, גרר, גאומטריית כדור הארץ וכל התיקונים הגאודטיים.

13.2 חלק ב: דוגמאות פתורות

מפת הדוגמאות

הסדר מתקדם בקירוב משיווי משקל יחסי אל תנועה יחסית, תנודות ויציבות; דוגמאות 13.11 ו-12 חוזרות לרמה בינונית כדי לבסס את מושג המסלול היחסי לפני המעבר לאילוצים מורכבים. הדוגמאות האחרונות משלבות כמה כוחות מדומים ומחייבות הבחנה בין אנרגיה ומהירות בשתי מערכות.

1 מאזניים במעלית עולה ומאטה. כיוון התאוצה לעומת כיוון המהירות

2 קפיץ בקרונית מאיצה. שיווי משקל מוזז

3 מטוטלת ברכבת. כבידה אפקטיבית ונטיית חוט

4 ארגז על משאית. חיכוך סטטי כתנאי לקיום מנוחה

5 גוף הצמוד לקיר אנכי. התאוצה יוצרת נורמל וחיכוך

6 גוף על מדרון מאיץ. ביטול הרכיב לאורך המדרון

7 נוזל במכל מאיץ. פני נוזל ולחץ בשדה אפקטיבי

8 בלון בקרונית. כוח ציפה בכבידה אפקטיבית

9 הפעלת תאוצה על קפיץ. תנודות סביב שיווי משקל חדש

10 מכונת אטווד במעלית. אילוץ חוט במערכת נעה

11 שחרור גוף בקרונית. מסלול יחסי וזמן נפילה

12 תנודות מטוטלת ברכב. הפרעה סביב אנך אפקטיבי

13 גלגלת ומדרון בקרונית. אילוצים ותגובות בכיוונים שונים

14 גוף על דיסקה מסתובבת. כוח צנטריפוגלי וחיכוך

15 נוזל במכל מסתובב. פוטנציאל אפקטיבי ופני פרבולואיד

16 חרוז על חישוק מסתובב. שיווי משקל ויציבות

17 חרוז הנע החוצה על דיסקה. קוריאוליס ותגובת הדופן

18 דיסקה בעלת תאוצה זוויתית. כוח אוילר בגוף הנח במתקן

19 נפילה ממגדל. קירוב מסדר ראשון בכוח קוריאוליס

20 קפיץ בצינור מסתובב. תנודות יציבות ואנרגיה בשתי מערכות

21 מעלית שתאוצתה משתנה בזמן. קריאה קוואזי-סטטית ומד תאוצה

22 ארגז במשאית בולמת. חיכוך קינטי וסוף השלב המואץ

דוגמה 13.1: מה מראים המאזניים במעלית שמאטה

רמת קושי: בסיסית.

השאלה

אדם שמסתו 60 קילוגרם עומד על מאזני כוח במעלית. ברגע הנבדק המעלית נעה כלפי מעלה, אך מהירותה קטנה בתאוצה שגודלה 2 מטר לשנייה בריבוע. האדם נשאר במנוחה ביחס לרצפת המעלית. מהי קריאת המאזניים בניוטון? מה יציג מכשיר שמכויל להציג מסה באמצעות חלוקת הכוח ב-gg? הסבירו מדוע כיוון המהירות אינו קובע את הקריאה.

איור 1א. המעלית עולה אך מאטה: המהירות פונה מעלה והתאוצה מטה. קריאת המאזניים נקבעת על ידי התאוצה, ולא על ידי כיוון המהירות.

דוגמה 13.2: קפיץ בתוך עגלה בתאוצה קבועה

רמת קושי: בסיסית.

השאלה

עגלה נעה על מסילה אופקית בתאוצה קבועה של 3 מטר לשנייה בריבוע ימינה. על רצפתה החלקה נמצא גוף שמסתו 2 קילוגרם. הגוף מחובר לקפיץ אופקי שקבועו 200 ניוטון למטר ושקצהו האחר מחובר לדופן האחורית, הנמצאת משמאל. הקפיץ מסוגל לפעול גם בדחיסה. הגוף נמצא במנוחה ביחס לעגלה. מצאו את שינוי אורך הקפיץ ואת כוחו, וציינו אם הקפיץ מתוח או דחוס.

איור 2א. הקפיץ מחובר לדופן האחורית של העגלה, משמאל לגוף. הקו המקווקו מציין את מיקום הגוף כשהקפיץ באורכו הטבעי; התאוצה של העגלה פונה ימינה.

דוגמה 13.3: מטוטלת הנוטה לאחור ברכבת מואצת

רמת קושי: בסיסית עד בינונית.

השאלה

בתוך קרון המואץ ימינה בתאוצה קבועה של 5 מטר לשנייה בריבוע תלוי כדור שמסתו 0.20 קילוגרם על חוט שאורכו 0.80 מטר. הכדור הוצב במנוחה ביחס לקרון בזווית המתאימה. מצאו את זווית החוט ביחס לאנך, את המתיחות ואת ההעתק האופקי של הכדור מנקודת התלייה. הסבירו לאיזה צד נוטה החוט.

איור 3א. הכדור נח ביחס לקרון המואץ ימינה, והחוט נוטה לאחור. הזווית נמדדת מן האנך, והקו המקווקו מבדיל בין האנך לבין כיוון החוט.

דוגמה 13.4: ארגז שאינו מחליק על משאית מואצת

רמת קושי: בינונית.

השאלה

ארגז שמסתו 5 קילוגרם מונח על רצפה אופקית של משאית. מקדם החיכוך הסטטי בין הארגז לרצפה הוא 0.40. המשאית מואצת ימינה, והארגז אמור להישאר באותו מקום ביחס לרצפה. מהי התאוצה המרבית שמאפשרת זאת? מהו כוח החיכוך כאשר תאוצת המשאית היא 3 מטר לשנייה בריבוע, ולאיזה כיוון הוא פועל?

איור 4א. הארגז אמור להישאר במיקום קבוע על רצפת המשאית בזמן שהיא מאיצה ימינה. החיכוך הסטטי בין הארגז לרצפה מספק את התאוצה הדרושה לו.

דוגמה 13.5: תאוצה אופקית המונעת נפילה לאורך קיר

רמת קושי: בינונית.

השאלה

דופן אנכית של עגלה נמצאת משמאל לגוף שמסתו 1.5 קילוגרם. הגוף צמוד לפניה הימניים של הדופן, ואינו נתמך מלמטה. מקדם החיכוך הסטטי בין הגוף לדופן הוא 0.50. העגלה מואצת ימינה. מהי התאוצה המזערית שבה הגוף יכול להישאר במנוחה ביחס לדופן? מהו הכוח הנורמלי בתאוצה זו?

איור 5א. הקיר נמצא משמאל לגוף ודוחף אותו ימינה עם העגלה. אין תמיכה מלמטה; מניעת הנפילה נשענת על חיכוך עם הדופן האנכית.

דוגמה 13.6: משטח משופע שעליו הגוף נשאר קבוע

רמת קושי: בינונית.

השאלה

על עגלה מותקן משטח חלק העולה ימינה בזווית 30 מעלות לאופק. גוף שמסתו 2 קילוגרם מונח עליו. אפשר להאיץ את העגלה אופקית לכל אחד משני הכיוונים. מצאו את התאוצה הדרושה לכך שהגוף יישאר קבוע ביחס למשטח, ואת הכוח הנורמלי הפועל עליו. יש לקבוע במפורש את כיוון התאוצה ולא להסתפק בגודלה.

איור 6א. המשטח החלק עולה ימינה. יש למצוא את תאוצת העגלה שתאפשר לגוף להישאר באותה נקודה על המשטח, תוך הבחנה בין כיוון התאוצה לכיוון הכוח המדומה.

דוגמה 13.7: פני מים במכל מואץ

רמת קושי: בינונית.

השאלה

מכל מלבני פתוח, שאורכו האופקי 1.0 מטר וגובה דפנותיו 1.0 מטר, מכיל מים בעומק התחלתי אחיד של 0.60 מטר. צפיפות המים היא 1000 קילוגרם למטר מעוקב. לאחר תהליך מעבר, המכל והמים נעים בתאוצה קבועה של 4 מטר לשנייה בריבוע ימינה והמים נחים ביחס למכל. מצאו את צורת פני המים, את העומקים בשתי הדפנות ואת לחץ המים מעל הלחץ האטמוספרי במרכז התחתית. בדקו שלא מתרחשים גלישה או חשיפת התחתית.

איור 7א. מכל המואץ ימינה לאחר דעיכת תנודות המים. הקו המקווקו מסמן את העומק הממוצע המקורי, והמשטח המשופע ממחיש את צורת פני המים בשיווי המשקל היחסי.

דוגמה 13.8: מדוע בלון הליום נוטה קדימה

רמת קושי: בינונית עד מתקדמת.

השאלה

בתוך תא סגור של עגלה, המואצת ימינה בתאוצה של 2 מטר לשנייה בריבוע, נמצא בלון הליום שנפחו 0.003 מטר מעוקב. מסת הבלון הכוללת, לרבות הגז והמעטפת, היא 0.0015 קילוגרם. צפיפות האוויר בתא היא בקירוב 1.2 קילוגרם למטר מעוקב. הבלון קשור בחוט קל לנקודה ברצפה, והוא והאוויר נחים ביחס לעגלה. מצאו את כיוון נטיית החוט, את זוויתו ביחס לאנך ואת המתיחות.

איור 8א. הבלון והאוויר נחים ביחס לתא המואץ. הבלון קשור לרצפה ונוטה קדימה, מפני שמפל הלחץ באוויר משתנה יחד עם תאוצת העגלה.

דוגמה 13.9: תנודות קפיץ לאחר תחילת תאוצה

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

גוף שמסתו 2 קילוגרם מחובר לקפיץ אופקי שקבועו 200 ניוטון למטר בתוך עגלה בעלת רצפה חלקה. הקפיץ מעוגן בדופן האחורית שמשמאל ומסוגל להידחס. בתחילה העגלה נעה במהירות קבועה, הקפיץ באורכו הטבעי והגוף נח ביחס לעגלה. בזמן t=0t = 0 מתחילה העגלה להאיץ ימינה בתאוצה קבועה של 3 מטר לשנייה בריבוע. מצאו את תנועת הגוף ביחס לעגלה, את הדחיסה המרבית ואת זמן המחזור. הסבירו כיצד אפשר להשתמש באנרגיה במערכת המואצת.

איור 9א. ברגע תחילת התאוצה הקפיץ באורכו הטבעי והמהירות היחסית אפס. פונקציית המדרגה באיור מציינת תאוצה אפס לפני הרגע ההתחלתי ותאוצה קבועה אחריו, ללא קפיצה במהירות.

דוגמה 13.10: מכונת אטווד בתוך מעלית מואצת

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

גלגלת אידאלית קבועה לתקרת מעלית. חוט קל עובר עליה ונושא שתי מסות, 3 קילוגרם ו-2 קילוגרם. המעלית מואצת כלפי מעלה בתאוצה קבועה של 2 מטר לשנייה בריבוע. המסות חופשיות לנוע אנכית ביחס למעלית, והחוט מתוח. מצאו את התאוצה היחסית של כל מסה, את מתיחות החוט ואת התאוצות ביחס לקרקע. דונו גם בגבול שבו המעלית בנפילה חופשית.

איור 10א. הגלגלת מחוברת לתקרת המעלית המואצת מעלה. שתי המסות יכולות לנוע יחסית למעלית, בעוד מיקום הגלגלת ואורך החוט קבועים במערכת זו.

דוגמה 13.11: גוף משתחרר מתקרת קרון מואץ

רמת קושי: בינונית.

השאלה

קרון מאיץ ימינה בתאוצה קבועה A=2 m/s2A = 2\,\mathrm{m/s^2}. ברגע מסוים משתחרר גוף קטן מתקרת הקרון, מגובה h=5 mh = 5\,\mathrm{m} מעל הרצפה. לפני השחרור הגוף נח ביחס לקרון. מצאו את זמן הנפילה, את ההעתק האופקי ביחס לנקודה שעל הרצפה שנמצאה מתחת לגוף ברגע השחרור, ואת מסלול הגוף כפי שהוא נראה לנוסע בקרון. הסבירו כיצד אפשר לקבל אותה תוצאה מצופה אינרציאלי.

איור 11א. הגוף משתחרר ממנוחה ביחס לקרון. הקו האנכי המקווקו מציין את הנקודה שהייתה מתחתיו ברגע השחרור, אך אינו קובע את מקום הפגיעה בקרון הממשיך להאיץ.

דוגמה 13.12: תנודות מטוטלת סביב שיווי משקל בקרון מואץ

רמת קושי: בינונית.

השאלה

מטוטלת שאורכה ℓ=0.80 m\ell = 0.80\,\mathrm{m} ומסתה m=0.20 kgm = 0.20\,\mathrm{kg} תלויה בקרון המאיץ ימינה בתאוצה קבועה A=6.0 m/s2A = 6.0\,\mathrm{m/s^2}. תחילה מציבים אותה בשיווי משקל יחסי. לאחר מכן מסיטים אותה בזווית קטנה ביחס לכיוון שיווי המשקל ומשחררים. מצאו את זווית שיווי המשקל, את המתיחות במצב זה ואת זמן המחזור של תנודות קטנות. השוו למטוטלת באותו אורך בקרון שאינו מאיץ.

איור 12א. זווית שיווי המשקל נמדדת מן האנך, ואילו התנודה הקטנה נמדדת סביב החוט הנטוי. יש להבחין בין הנטייה הקבועה של המטוטלת לבין הסטייה הקטנה המשתנה בזמן.

דוגמה 13.13: שתי מסות ומישור משופע בתוך קרון מואץ

רמת קושי: בינונית עד מתקדמת.

השאלה

בקרון המאיץ ימינה בתאוצה A=2.0 m/s2A = 2.0\,\mathrm{m/s^2} מותקן מישור חלק העולה ימינה בזווית θ=30∘\theta = 30^{\circ}. מסה m1=2.0 kgm_{1} = 2.0\,\mathrm{kg} על המישור מחוברת בחוט העובר בגלגלת קבועה בראש המישור למסה m2=3.0 kgm_{2} = 3.0\,\mathrm{kg}. המסה השנייה נעה בתוך מוביל אנכי חלק המחובר לקרון, ולכן היא נשארת מתחת לגלגלת ביחס לקרון. מצאו את התאוצה היחסית, את המתיחות, את כוח המוביל ואת תאוצת הקרון שבה מתחלף כיוון התאוצה היחסית.

איור 13א. המסה שעל המישור קשורה למסה הנעה במוביל אנכי המחובר לקרון. המוביל שומר את המסה השנייה מתחת לגלגלת ומאפשר לנסח את אילוץ החוט במערכת הקרון.

דוגמה 13.14: גוש הנשאר במקומו על דיסקה מסתובבת

רמת קושי: בסיסית במערכת מסתובבת.

השאלה

גוש שמסתו m=0.40 kgm = 0.40\,\mathrm{kg} מונח על דיסקה אופקית, במרחק r=0.50 mr = 0.50\,\mathrm{m} מצירה. הדיסקה מסתובבת במהירות זוויתית קבועה Ω=3.0 rad/s\Omega = 3.0\,\mathrm{rad/s} ומקדם החיכוך הסטטי הוא μs=0.60\mu_{s} = 0.60. האם הגוש יכול להישאר במקומו ביחס לדיסקה? אם כן, מצאו את החיכוך הפועל עליו ואת המהירות הזוויתית המרבית שבה אין החלקה.

איור 14א. מבט מלמעלה על גוש הנמצא ברדיוס קבוע בדיסקה מסתובבת. מנוחה ביחס לדיסקה פירושה תנועה מעגלית ביחס לקרקע, ולכן נדרש כוח ממשי המופנה פנימה.

דוגמה 13.15: פני הנוזל במכל גלילי מסתובב

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

מכל גלילי פתוח שרדיוסו R=0.30 mR = 0.30\,\mathrm{m} וגובה דפנותיו H=0.50 mH = 0.50\,\mathrm{m} מכיל נוזל שעומקו הממוצע h0=0.25 mh_{0} = 0.25\,\mathrm{m}. מסובבים את המכל במהירות זוויתית קבועה Ω=4.0 rad/s\Omega = 4.0\,\mathrm{rad/s} וממתינים עד שהנוזל מסתובב עמו כגוף קשיח. מצאו את משוואת פני הנוזל ואת גובהם בציר ובדופן. מהי המהירות הזוויתית שבה יתחיל הנוזל לגלוש, והאם הקרקעית מתייבשת קודם במרכז?

איור 15א. חתך במכל גלילי שהנוזל בו מסתובב יחד עם המכל. הקו המקווקו מציין את ציר הסיבוב; העומק הממוצע נקבע מכמות הנוזל ונשאר קבוע כל עוד אין גלישה.

דוגמה 13.16: חרוז על חישוק אנכי המסתובב סביב קוטרו

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

חישוק אנכי חלק שרדיוסו R=0.50 mR = 0.50\,\mathrm{m} מסתובב סביב הקוטר האנכי במהירות זוויתית קבועה Ω=5.0 rad/s\Omega = 5.0\,\mathrm{rad/s}. חרוז שמסתו m=0.10 kgm = 0.10\,\mathrm{kg} יכול להחליק על החישוק. מצאו את כל מצבי שיווי המשקל היחסי, קבעו את יציבותם, ומצאו את מהירות הסיבוב הקריטית שבה משתנה יציבות הנקודה התחתונה. למתקדמים, מצאו את תדירות התנודות הקטנות סביב מצב שיווי משקל יציב.

איור 16א. חישוק אנכי מסתובב סביב הקוטר האנכי שלו. זווית החרוז נמדדת מן הרדיוס הפונה לתחתית; המרחק מציר הסיבוב משתנה כשהחרוז נע לאורך החישוק.

דוגמה 13.17: חרוז מתקדם החוצה בתוך חריץ מסתובב

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

בדיסקה אופקית המסתובבת נגד כיוון השעון במהירות זוויתית קבועה Ω=3.0 rad/s\Omega = 3.0\,\mathrm{rad/s} יש חריץ רדיאלי חלק. חרוז שמסתו m=0.50 kgm = 0.50\,\mathrm{kg} נע בתוך החריץ. מנגנון נפרד כופה עליו מהירות רדיאלית יחסית קבועה החוצה u=0.20 m/su = 0.20\,\mathrm{m/s}. ברגע t=0t = 0 רדיוסו r0=0.30 mr_{0} = 0.30\,\mathrm{m}. מצאו ברגע t=2.0 st = 2.0\,\mathrm{s} את הכוח הרדיאלי שהמנגנון חייב להפעיל ואת הכוח המשיקי של דופן החריץ על החרוז.

איור 17א. מבט מלמעלה על חרוז הנע החוצה במהירות יחסית קבועה בתוך חריץ רדיאלי. הדיסקה מסתובבת נגד כיוון השעון, והמנגנון הרדיאלי קובע את התנועה לאורך החריץ.

דוגמה 13.18: כוח אוילר כאשר קצב הסיבוב משתנה

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

חרוז שמסתו m=0.50 kgm = 0.50\,\mathrm{kg} נמצא בחריץ רדיאלי על דיסקה אופקית. מעצור מחזיק אותו ברדיוס קבוע r=0.40 mr = 0.40\,\mathrm{m}, והדפנות מונעות תנועה משיקית יחסית. הדיסקה מסתובבת נגד כיוון השעון במהירות זוויתית Ω(t)=Ω0+αt\Omega(t) = \Omega_{0} + \alpha t, כאשר Ω0=2.0 rad/s\Omega_{0} = 2.0\,\mathrm{rad/s} ו-α=1.5 rad/s2\alpha = 1.5\,\mathrm{rad/s^2}. מצאו ברגע t=2.0 st = 2.0\,\mathrm{s} את הכוח הרדיאלי של המעצור ואת הכוח המשיקי של הדופן. איזה כוח מדומה נוסף נדרש כאן?

איור 18א. החרוז מוחזק ברדיוס קבוע ונח ביחס לדיסקה, אך מהירות הסיבוב גדלה בזמן. לכן תאוצתו ביחס לקרקע כוללת גם רכיב רדיאלי וגם רכיב משיקי.

דוגמה 13.19: הסטייה מזרחה של גוף הנופל ממגדל

רמת קושי: מתקדמת מאוד.

השאלה

גוף משתחרר ממנוחה ביחס לקרקע מראש מגדל שגובהו h=100 mh = 100\,\mathrm{m} בקו רוחב λ=45∘\lambda = 45^{\circ} צפון. נשתמש במהירות הסיבוב של הארץ Ω⊕=7.292115×10−5 rad/s\Omega_{\oplus} = 7.292115 \times 10^{- 5}\, rad/s ובתאוצת כובד אפקטיבית מקומית g=10 m/s2g = 10\,\mathrm{m/s^2}. חשבו, לסדר ראשון במהירות הסיבוב, את זמן הנפילה ואת הסטייה האופקית של נקודת הפגיעה עקב כוח קוריאוליס.

איור 19א. מגדל בקו רוחב 45 מעלות צפון וצירים מקומיים: מזרח ימינה, האנך כלפי מעלה וצפון לתוך הדף. הגוף משתחרר ממנוחה ביחס לקרקע המסתובבת עם הארץ.

דוגמה 13.20: חרוז וקפיץ בתוך צינור רדיאלי מסתובב

רמת קושי: מתקדמת מאוד (מסכמת).

השאלה

צינור אופקי ישר מסתובב סביב קצהו במהירות זוויתית קבועה Ω=4.0 rad/s\Omega = 4.0\,\mathrm{rad/s}. בתוך הצינור נע ללא חיכוך חרוז שמסתו m=0.50 kgm = 0.50\,\mathrm{kg}. החרוז מחובר לציר בקפיץ אידאלי שקבועו k=20 N/mk = 20\,\mathrm{N/m} ואורכו החופשי ℓ=0.20 m\ell = 0.20\,\mathrm{m}. בתחילת התנועה r(0)=0.60 mr(0) = 0.60\,\mathrm{m} ו-r˙(0)=0.10 m/s\dot{r}(0) = 0.10\,\mathrm{m/s} החוצה. מצאו את תנועת החרוז, את כוח הדופן המשיקי, את תנאי היציבות ואת האנרגיה הנשמרת במערכת המסתובבת.

איור 20א. מבט מלמעלה על חרוז המחובר לציר בקפיץ ונע בצינור רדיאלי מסתובב. תנאי ההתחלה קובעים את הרדיוס ואת מהירות התנועה החוצה; הדופן מגבילה את התנועה המשיקית היחסית.

דוגמה 13.21: מעלית שתאוצתה משתנה בזמן

רמת קושי: בינונית. חדשה במהדורה זו.

השאלה

אדם שמסתו 60 קילוגרם עומד על מאזני כוח במעלית. המעלית יוצאת ממנוחה ברגע t=0t=0, ובמהלך הנסיעה תאוצתה כלפי מעלה היא A(t)=A0sin⁡(2πt/T)A(t)=A_0\sin(2\pi t/T) עבור 0≤t≤T0\le t\le T, כאשר A0=1.5 m/s2A_0=1.5\,\mathrm{m/s^2} ו-T=8.0 sT=8.0\,\mathrm{s}. מתקרת המעלית תלויה גם משקולת שמסתה 1.0 kg1.0\,\mathrm{kg} על קפיץ שקבועו 400 N/m400\,\mathrm{N/m}, והיא נחה ביחס למעלית לפני היציאה.

(א) מצאו את קריאת המאזניים כפונקציה של הזמן, את ערכיה הקיצוניים ואת הרגעים שבהם הם מתקבלים. (ב) מצאו את המהירות המרבית של המעלית ואת הדרך שעברה. (ג) הראו שהתארכות הקפיץ עוקבת כמעט בדיוק אחרי התאוצה, והעריכו את משרעת התנודה החופשית שנוצרת בו.

איור 21א תאוצת המעלית משתנה בזמן: חיובית במחצית הראשונה של הנסיעה ושלילית במחציתה השנייה, כך שהמעלית נעצרת בסופה.

דוגמה 13.22: ארגז מחליק במשאית בולמת

רמת קושי: בינונית. חדשה במהדורה זו.

השאלה

משאית נוסעת במהירות V0=20 m/sV_0=20\,\mathrm{m/s} ומתחילה לבלום בתאוצה קבועה שגודלה 6.0 m/s26.0\,\mathrm{m/s^2}. על רצפת תא המטען מונח ארגז שמסתו 40 kg40\,\mathrm{kg}, במרחק d=2.0 md=2.0\,\mathrm{m} מן הדופן הקדמית. מקדמי החיכוך בין הארגז לרצפה הם μs=0.40\mu_s=0.40 ו-μk=0.30\mu_k=0.30. (א) האם הארגז מחליק? (ב) מהי תאוצתו ביחס למשאית? (ג) מתי ובאיזו מהירות יחסית יפגע בדופן הקדמית? (ד) ודאו שהמשאית עדיין בתנועה ברגע הפגיעה, והשוו לפתרון בקרקע.

איור 22א המשאית נעה קדימה ומאטה; תאוצתה פונה לאחור. הארגז נמצא במרחק d מן הדופן הקדמית.

13.3 חלק ג: תנועה מעגלית באמצעות כוחות מדומים

בפרק זה עשרה תרגילים חדשים שבהם המעבר למערכת מסתובבת אינו רק שאלה של טעם. בכל אחד מהם גוף נח, או כמעט נח, ביחס למתקן מסתובב, ולכן המשוואה במערכת המתקן פשוטה יותר מן המשוואה במעבדה. לכל תרגיל מצורפת השוואה לפתרון במערכת אינרציאלית, כדי לוודא שלא נספר איבר פעמיים.

הסדר מתקדם משיווי משקל יחסי, שבו מופיע רק הכוח הצנטריפוגלי, אל תנועה יחסית, שבה מצטרף כוח קוריאוליס, ולבסוף אל מצבים שבהם שני הכוחות פועלים יחד באותו כיוון.

1 קרוסלת כיסאות. מטוטלת שנקודת התלייה שלה מסתובבת

2 דיסקה מאיצה. כוח אוילר והחיכוך הדרוש

3 חרוז משתחרר בצינור. תנועה רדיאלית ואנרגיה אפקטיבית

4 משפך מסתובב. טווח מהירויות ויציבות

5 פנייה משופעת. מערכת הרכב בסיבוב

6 תחנת חלל. מפתח שנופל אינו נופל ישר

7 כדור הארץ. כוח קוריאוליס על רכבת ומטוטלת פוקו

8 קפיץ וחיכוך על דיסקה. תחום של מצבי שיווי משקל

9 זריקה על קרוסלה. מסלול יחסי וכיוון כיוון

10 ריצה בתחנת חלל. צנטריפוגלי וקוריאוליס באותו כיוון

תרגיל 13.1: קרוסלת כיסאות

רמת קושי: בינונית.

השאלה

בקרוסלת כיסאות תלוי כל כיסא בשרשרת שאורכה L=2.5 mL=2.5\,\mathrm{m} מקצה זרוע אופקית, במרחק d=3.0 md=3.0\,\mathrm{m} מן הציר האנכי. הקרוסלה מסתובבת במהירות זוויתית קבועה Ω=1.0 rad/s\Omega=1.0\,\mathrm{rad/s}, ומסת הרוכב והכיסא יחד m=70 kgm=70\,\mathrm{kg}. (א) מצאו את זווית השרשרת עם האנך במצב שבו הכיסא נח ביחס לקרוסלה. (ב) מצאו את המתיחות ואת מהירות הרוכב ביחס לקרקע. (ג) למתקדמים: מצאו את זמן המחזור של תנודות קטנות של הכיסא במישור הרדיאלי.

איור ת1א הזרוע מסתובבת סביב הציר האנכי, והשרשרת נוטה החוצה. המרחק של הכיסא מן הציר הוא d ועוד הרכיב האופקי של השרשרת.

תרגיל 13.2: מטבע על דיסקה מאיצה

רמת קושי: בינונית.

השאלה

מטבע שמסתו m=10 gm=10\,\mathrm{g} מונח על דיסקה אופקית במרחק r=0.20 mr=0.20\,\mathrm{m} מצירה. הדיסקה מתחילה ממנוחה ומאיצה בתאוצה זוויתית קבועה α=4.0 rad/s2\alpha=4.0\,\mathrm{rad/s^2}, כך ש-Ω(t)=αt\Omega(t)=\alpha t. מקדם החיכוך הסטטי הוא μs=0.30\mu_s=0.30. (א) מצאו את גודל וכיוון החיכוך כפונקציה של הזמן. (ב) מתי מתחיל המטבע להחליק, ומה המהירות הזוויתית באותו רגע? (ג) השוו למהירות הזוויתית הגבולית בדיסקה המסתובבת בקצב קבוע.

איור ת2א מטבע על דיסקה המאיצה את סיבובה מן המנוחה.

תרגיל 13.3: חרוז משתחרר בצינור מסתובב

רמת קושי: בינונית עד מתקדמת.

השאלה

צינור אופקי חלק שאורכו R=1.0 mR=1.0\,\mathrm{m} מסתובב סביב קצהו במהירות זוויתית קבועה Ω=2.0 rad/s\Omega=2.0\,\mathrm{rad/s}, שמנוע שומר עליה. חרוז שמסתו m=0.20 kgm=0.20\,\mathrm{kg} מוחזק ברדיוס r0=0.10 mr_0=0.10\,\mathrm{m} ומשתחרר ממנוחה יחסית. (א) מצאו את r(t)r(t) ואת זמן היציאה מן הצינור. (ב) מצאו את המהירות היחסית ואת כוח הדופן ברגע היציאה. (ג) מהי מהירות החרוז ביחס לקרקע ביציאה, וכמה עבודה ביצע המנוע עליו?

איור ת3א חרוז בצינור רדיאלי חלק משתחרר ממנוחה יחסית קרוב לציר.

תרגיל 13.4: גוש בתוך משפך מסתובב

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

משפך חרוטי שדופנו נטויה בזווית β=40∘\beta=40^\circ לאופק מסתובב סביב צירו האנכי. גוש קטן שמסתו m=0.10 kgm=0.10\,\mathrm{kg} נמצא על הדופן הפנימית, במרחק r=0.30 mr=0.30\,\mathrm{m} מן הציר, בתוך מסילה רדיאלית צרה המונעת תנועה משיקית ביחס לדופן. (א) מה צריכה להיות מהירות הסיבוב כדי שהגוש יישאר במקומו אם הדופן חלקה? (ב) מקדם החיכוך הסטטי הוא μs=0.25\mu_s=0.25. מצאו את תחום מהירויות הסיבוב שבו הגוש אינו מחליק. (ג) הראו שבמשפך חלק שיווי המשקל אינו יציב.

איור ת4א גוש על הדופן הפנימית של משפך מסתובב. הזווית β נמדדת בין הדופן לאופק.

תרגיל 13.5: מכונית בפנייה משופעת

רמת קושי: בינונית.

השאלה

מכונית שמסתה 1200 kg1200\,\mathrm{kg} נוסעת בפנייה שרדיוסה R=80 mR=80\,\mathrm{m}. הכביש משופע בזווית β=15∘\beta=15^\circ כלפי מרכז הפנייה, ומקדם החיכוך הסטטי בין הצמיגים לכביש μs=0.40\mu_s=0.40. (א) מהי מהירות התכנון, שבה אין צורך בחיכוך? (ב) מהי המהירות המרבית ללא החלקה, ומהי המזערית? (ג) במהירות 20 m/s20\,\mathrm{m/s} מצאו את החיכוך ואת הכוח הנורמלי. (ד) מטוטלת קטנה תלויה מן המראה הפנימית. מה זוויתה ביחס לרצפת המכונית?

איור ת5א חתך הכביש המשופע. מרכז הפנייה משמאל.

תרגיל 13.6: מפתח נופל בתחנת חלל מסתובבת

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

תחנת חלל טבעתית שרדיוסה R=100 mR=100\,\mathrm{m} מסתובבת כך שבשפתה החיצונית מתקבלת כבידה מלאכותית 10 m/s210\,\mathrm{m/s^2}. (א) מצאו את המהירות הזוויתית, את זמן הסיבוב ואת מהירות הרצפה. (ב) מה הכבידה המלאכותית בגובה ראש של אסטרונאוט, 1.8 m1.8\,\mathrm{m} מעל הרצפה? (ג) אסטרונאוט משחרר מפתח מגובה h=1.5 mh=1.5\,\mathrm{m} מעל הרצפה, ממנוחה ביחס לתחנה. היכן יפגע המפתח ביחס לנקודה שהייתה מתחתיו? (ד) כשהאסטרונאוט מטפס בסולם לעבר הציר ב-0.5 m/s0.5\,\mathrm{m/s}, מהו הכוח הצדדי שעליו להפעיל אם מסתו 70 kg70\,\mathrm{kg}?

איור ת6א הרצפה היא השפה החיצונית; “למטה” פירושו הרחק מן הציר.

תרגיל 13.7: כוח קוריאוליס על פני כדור הארץ

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

רכבת שמסתה 4.0×105 kg4.0\times10^5\,\mathrm{kg} נוסעת צפונה במהירות 30 m/s30\,\mathrm{m/s} בקו רוחב λ=32∘\lambda=32^\circ צפון. (א) מצאו את הכוח הצדדי שמסילה מפעילה על הרכבת עקב סיבוב הארץ, ואת כיוונו. (ב) חזרו על החישוב כאשר הרכבת נוסעת מזרחה, וחשבו גם את השינוי במשקל הנראה. (ג) מטוטלת פוקו ארוכה תלויה באותו קו רוחב. בכמה מעלות לשעה מסתובב מישור התנודה, ובאיזה כיוון?

איור ת7א קו רוחב 32 מעלות צפון, וצירים מקומיים: מזרח, צפון ומעלה.

תרגיל 13.8: גוש קשור בקפיץ על דיסקה מחוספסת

רמת קושי: בינונית.

השאלה

גוש שמסתו m=0.50 kgm=0.50\,\mathrm{kg} מונח על דיסקה אופקית ומחובר לציר בקפיץ שקבועו k=40 N/mk=40\,\mathrm{N/m} ואורכו הטבעי ℓ=0.20 m\ell=0.20\,\mathrm{m}. הדיסקה מסתובבת ב-Ω=6.0 rad/s\Omega=6.0\,\mathrm{rad/s}, ומקדם החיכוך הסטטי μs=0.20\mu_s=0.20. (א) באיזה רדיוס הגוש נח ללא חיכוך? (ב) באיזה תחום רדיוסים הגוש יכול לנוח ביחס לדיסקה? (ג) מעל איזו מהירות זוויתית אין מצב מנוחה בכלל?

איור ת8א גוש על דיסקה מסתובבת, קשור לציר בקפיץ.

תרגיל 13.9: זריקה על קרוסלה

רמת קושי: בינונית עד מתקדמת.

השאלה

קרוסלה שרדיוסה R=2.0 mR=2.0\,\mathrm{m} מסתובבת נגד כיוון השעון ב-Ω=1.0 rad/s\Omega=1.0\,\mathrm{rad/s}, ומשטחה חלק. ילד A יושב במרכז, וחברו B יושב בשפה. (א) A מחליק דסקית ישירות לעבר B במהירות יחסית u=4.0 m/su=4.0\,\mathrm{m/s}. היכן תגיע הדסקית לשפה ביחס ל-B? (ב) תארו את המסלול במערכת הקרוסלה. (ג) באיזו זווית צריך A לכוון כדי לפגוע ב-B? (ד) B רוצה להחזיר את הדסקית ל-A כך שתנוע ביחס לקרקע במהירות 4.0 m/s4.0\,\mathrm{m/s}. באיזה כיוון ובאיזו מהירות יחסית עליו לזרוק?

איור ת9א A במרכז ו-B בשפה; הדסקית נזרקת לעבר B.

תרגיל 13.10: ריצה בתחנת חלל

רמת קושי: מתקדמת.

השאלה

בתחנת החלל של תרגיל 13.6 (R=100 mR=100\,\mathrm{m}, Ω2R=10 m/s2\Omega^2R=10\,\mathrm{m/s^2}) אסטרונאוט שמסתו 70 kg70\,\mathrm{kg} עומד על מאזניים. (א) מה מראים המאזניים בעמידה? (ב) הוא רץ לאורך הטבעת במהירות v=5.0 m/sv=5.0\,\mathrm{m/s} ביחס לרצפה, נושא איתו מאזני כף רגל. מה יראו המאזניים כשהוא רץ בכיוון הסיבוב, ומה כשהוא רץ נגדו? (ג) באיזו מהירות ריצה, ובאיזה כיוון, ירגיש חוסר משקל?

איור ת10א אסטרונאוט רץ על הרצפה הפנימית של הטבעת.

13.4 נספח למחבר: מקורות לדוגמאות ולתרשימים וזכויות שימוש

נספח זה מיועד למחבר ולעורכים, ואינו חלק מחומר הלימוד לסטודנט. מומלץ להשמיט אותו במהדורה המודפסת לסטודנטים.

חיבור עצמאי מתוך עקרונות פיזיקליים

הדרך המעשית המתאימה לפרק לימוד חדש היא לבנות שאלות מתוך חוקי הפיזיקה ומצבים מוכרים, ולכתוב מחדש את הסיפור, הנתונים, הסעיפים, מהלך הפתרון והתרשים. אפשר לבנות בעיה על מעלית, מטוטלת או נוזל מסתובב בלי לקבל בעלות של מחבר מסוים על עצם הרעיון. לעומת זאת, העתקת הניסוח הייחודי, איור, הסבר או אוסף תרגילים מסודר דורשת בחינה נפרדת. שינוי מספרים בלבד אינו כלל הפוטר מזכויות יוצרים.

סעיף 5 לחוק זכות יוצרים הישראלי מבדיל בין רעיונות, שיטות, מושגים מתמטיים ועובדות לבין דרך ביטוים. סעיף 19 מתייחס לשימוש הוגן, ובין היתר למטרות הוראה ובחינה, אך דורש בחינה של אופי השימוש, אופי היצירה, היקף השימוש והשפעתו על השוק. לכן עצם היותו של הספר ספר לימוד אינו היתר גורף להעתקה [3]. ההכוונה כאן כללית; אין בה הכרעה משפטית ביחס להעתקה מסוימת או למהדורה מסחרית מסוימת.

עשרים הדוגמאות בפרק, וכן שתי הדוגמאות ועשרת התרגילים שנוספו במהדורה זו, חוברו עבורו מתוך עקרונות המכניקה, והתרשימים נבנו במיוחד עבור המצבים והפתרונות. אין כאן תרגום של אוסף תרגילים מסוים. הנושאים הבסיסיים משותפים מטבעם לספרי מכניקה רבים, ולכן אין טענה שלא קיימת במקום אחר בעיה דומה. המקורות הפיזיקליים ברשימה משמשים להפניה ולעיון בעקרונות, ואינם הרשאה להעתיק את נוסחיהם או את איוריהם.

מקורות שימושיים והבדיקה הנדרשת

CC0 או נחלת הכלל. העתקה ועיבוד בדרך כלל אפשריים, לרבות לשימוש מסחרי. לאמת את מעמד הפריט ואת הזכויות הנלוות. מעמד נחלת הכלל עשוי להיות תלוי במדינה [7, 11]

CC BY 4.0. מאפשר עיבוד ושימוש מסחרי. לייחס ליוצר, לקשר למקור ולרישיון ולציין שינויים [4]

CC BY-SA 4.0. מאפשר עיבוד ושימוש מסחרי. לעמוד בחובת הייחוס ולרשיין את העיבוד באותו רישיון או ברישיון תואם [5]

Wikimedia Commons. מאגר מתאים לחיפוש איורים וצילומים. לבדוק את דף הקובץ המסוים, שם היוצר והרישיון. רישיון אחד אינו חל על כל הקבצים [10]

OpenStax University Physics Volume 1. מקור לעיון, ולהעתקה רק בהתאם לרישיון הגרסה. בהקדמת הגרסה המקוונת שנבדקה מופיע CC BY-NC-SA 4.0. אין להניח הרשאה לשימוש מסחרי [8]

MIT OpenCourseWare. הרצאות ודוגמאות לעיון ולשימוש לפי התנאים. הרישיון הכללי הוא CC BY-NC-SA 4.0. לבדוק גם חריגים וחומר של צדדים שלישיים [9]

האותיות ברישיון חשובות. NC מגביל שימוש מסחרי, ולכן ספר הנמכר לציבור מחייב בדיקה פרטנית או היתר מתאים. ND אינו מתיר הפצת עיבוד, ולכן אינו מתאים בדרך כלל לתרגום שאלה או לשינוי איור. תרגום הוא בדרך כלל עיבוד. ב-SA יש להבחין בין עיבוד של יצירה לבין הכללת יצירה נפרדת בתוך אוסף; אין להסיק אוטומטית שכל הספר חייב באותו רישיון, אך גם אין להתעלם מהתנאים החלים על הפריט והעיבוד [5, 6, 11, 12].

ב-OpenStax חשוב לזהות מהדורה. אם משתמשים בעותק ישן הנושא רישיון אחר, יש לשמור את הקובץ ואת עמוד הרישיון שלו. רישיון CC שניתן כדין אינו מתבטל עבור עותק שכבר התקבל תחתיו כל עוד מקיימים את תנאיו; שינוי רישיון באתר אינו הופך כל גרסה חדשה או כל איור למותר לשימוש באותם תנאים [8, 11].

מקור אקדמי הוא אסמכתה ולא רישיון. סיכומי ההרצאות של Cambridge ושל University of Texas מועילים לאימות הנוסחאות ולהרחבה. הזמינות שלהם לקריאה ברשת אינה, כשלעצמה, הרשאה להעתיק פרקים, איורים או שאלות. עבור ספר חדש עדיף ללמוד את העיקרון, לנסח בעיה עצמאית, לפתור אותה ולשרטט את המודל מחדש [1, 2].

תיעוד שימוש וייחוס

לכל פריט חיצוני שמחליטים לשלב כדאי לשמור את שם היצירה, היוצר, קישור המקור, שם הרישיון וגרסתו, עותק של תנאי הרישוי, תאריך הבדיקה ותיאור השינויים. כאשר נדרשת רשות אישית, יש לשמור גם את נוסח ההרשאה ואת תחומיה: שפה, פורמט, מהדורה ושימוש מסחרי. מתן קרדיט אינו תחליף להרשאה.

נוסח ייחוס אפשרי, כאשר הרישיון מתיר את הפעולה, הוא: מבוסס על שם היצירה, מאת שם היוצר, קישור למקור, ברישיון שם וגרסת הרישיון וקישור. השינויים שנעשו הם תרגום לעברית, שינוי נתונים או עריכה גרפית, לפי מה שבוצע בפועל. אין להשתמש בנוסח זה כדי להכשיר פעולה שהרישיון אינו מתיר.

רישיונות האתרים נבדקו ב-26 באוקטובר 2026. לפני פרסום מהדורה חדשה יש לבדוק שוב את הפריטים החיצוניים המסוימים. נוסח החוק הזמין במקור [3] הוא תרגום מאוחד עד 2011, וההפניה אליו כאן מוגבלת לעקרונות שבסעיפים 5 ו-19, ולא להצגה של מכלול הדין המעודכן.

13.5 מקורות לעיון ולאימות

[1] R. E. Hunt, University of Cambridge, Dynamics, Chapter 7, Rotating Frames. נוסחת מעבר התאוצות, כוחות מדומים וכבידה אפקטיבית.

https://www.damtp.cam.ac.uk/user/reh10/lectures/ia-dyn-chapter7.pdf

[2] Richard Fitzpatrick, University of Texas at Austin, Newtonian Dynamics, Chapter 7, Rotating Reference Frames. כוחות צנטריפוגליים וקוריאוליס, כבידה מקומית ונפילה ביחס לכדור הארץ.

https://farside.ph.utexas.edu/teaching/336k/lectures.pdf

[3] WIPO Lex, Israel, Copyright Act 2007, נוסח מאוחד עד 28 ביולי 2011, סעיפים 5 ו-19. ההבחנה בין רעיון לביטוי והשיקולים לשימוש הוגן.

https://www.wipo.int/wipolex/en/text/495410

[4] Creative Commons, Attribution 4.0 International, CC BY 4.0.

https://creativecommons.org/licenses/by/4.0/

[5] Creative Commons, Attribution ShareAlike 4.0 International, CC BY-SA 4.0.

https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0/

[6] Creative Commons, Attribution NoDerivatives 4.0 International, CC BY-ND 4.0.

https://creativecommons.org/licenses/by-nd/4.0/

[7] Creative Commons, CC0 1.0 Universal.

https://creativecommons.org/publicdomain/zero/1.0/

[8] OpenStax, Rice University, University Physics Volume 1, Preface. רישיון הגרסה המקוונת שנבדקה הוא CC BY-NC-SA 4.0.

https://openstax.org/books/university-physics-volume-1/pages/preface

[9] MIT OpenCourseWare, Privacy and Terms of Use. תנאי שימוש ורישיון CC BY-NC-SA 4.0.

https://ocw.mit.edu/pages/privacy-and-terms-of-use/

[10] Wikimedia Commons, Reusing content outside Wikimedia, Licenses.

https://commons.wikimedia.org/wiki/Commons:Reusing_content_outside_Wikimedia/licenses

[11] Creative Commons, Frequently Asked Questions. עיבודים ותרגומים, אוספים, רישיונות קיימים ונחלת הכלל.

https://creativecommons.org/faq/

[12] Creative Commons, Attribution NonCommercial 4.0 International, CC BY-NC 4.0.

https://creativecommons.org/licenses/by-nc/4.0/

פרק 14 – כוח קוריאוליס ומערכות מסתובבות

הפרק עוסק בתנועה כפי שהיא נראית ממערכת ייחוס מסתובבת – במה מסתובבת, קרוסלה, שולחן מסתובב וכדור הארץ. מפתחים בו את משוואת התנועה במערכת המסתובבת, עם כוח קוריאוליס, הכוח הצנטריפוגלי וכוח אוילר, ופותרים 36 דוגמאות – מגוף על דסקה מסתובבת ועד נפילה מראש מגדל, נהרות, הוריקנים ומטוטלת פוקו. הפרק ממשיך את פרק 13 (כוחות מדומים), את פרק 3 (תנועה יחסית) ואת חוקי ניוטון: כוחות האינרציה הם המחיר של כתיבת החוק השני במערכת שאינה אינרציאלית. בכל דוגמה יש פתרון מלא (פותחים אותו בלחיצה), וחלק מהדוגמאות מלוות בסימולציה שבה אפשר לשנות כל פרמטר. מונחים מסומנים בקו מנוקד – מעבר עם העכבר מציג את ההגדרה, והם מופיעים גם במילון המונחים.

14.0 על הפרק: איך לקרוא אותו

רמות קושי

כל דוגמה מסומנת ברמה אחת מארבע:

רמה מה נדרש
א זיהוי המהירות היחסית, מכפלה וקטורית וקביעת כיוון
ב שילוב כוחות ממשיים, כוחות תגובה, או אינטגרציה פשוטה בזמן
ג תנועה בשני שלבים, תיקון זמן האירוע, או משוואה דיפרנציאלית אחת
ד מערכת משוואות מצומדות, מצב מתמיד, תדירויות עצמיות

מבנה כל דוגמה

שאלה — ניסוח הבעיה וסעיפיה. איור לשאלה — במערכות מסתובבות: מבט מלמעלה; על כדור הארץ: גלובוס עם קווי רוחב ואורך, ולצדו מבט בצירים המקומיים. פתרון — שלבים ממוספרים; תוצאות סופיות במסגרת. מסקנה — הרעיון הפיזיקלי שכדאי לזכור.

צבעי האיורים

כחול: מהירות או תנועה. אדום: כוח קוריאוליס או התאוצה שהוא תורם. ירוק: כוח ממשי או כוח תגובה. סגול: סיבוב המסגרת. כתום: כוח אינרציה אחר (צנטריפוגלי, אוילר) או תאוצה נדרשת. שחור: כובד. כל חץ מסומן גם בסמל, כך שאין צורך להסתמך על צבע בלבד. החצים סכמטיים; סטיות קטנות, גבהים ושיפועים מוגדלים כדי שיהיו נראים.

14.1 חלק א: פיתוח המשוואות

חלק זה בונה את כוח קוריאוליס מן ההתחלה. נניח רק את החוק השני של ניוטון במערכת אינרציאלית ומעט אלגברה וקטורית. המטרה: שכל איבר במשוואת התנועה במערכת מסתובבת יופיע כתוצאה של חישוב שאפשר לבדוק, ולא כ״כוח מיוחד״ שיש לשנן. מומלץ לעבור על הפרקים לפי הסדר; כל פרק נשען על קודמו. בסוף החלק מופיעות שאלות לבדיקה עצמית עם תשובות.

פרק מה מפתחים
א1 למה צריך מערכת מסתובבת, ומהו וקטור המהירות הזוויתית
א2 קצב השינוי של וקטור הקבוע במערכת מסתובבת
א3 הכלל הכללי: נגזרת בזמן בשתי מערכות
א4 המהירות והתאוצה, ומאין בא הגורם 2
א5 משוואת התנועה במערכת המסתובבת וכוחות האינרציה
א6 תכונות כל אחד מכוחות האינרציה
א7 בדיקה עצמאית בקואורדינטות קוטביות
א8 בדיקת שפיות: גוף נח נראה נע במעגל
א9 כדור הארץ: רכיבי הסיבוב והמכפלה הווקטורית
א10 כובד אפקטיבי: לאן נעלם הכוח הצנטריפוגלי
א11 קירובים: המודל האופקי ושיטת ההפרעות
א12 סיכום, מוסכמות ודרך עבודה

א1. למה צריך מערכת מסתובבת?

החוק השני של ניוטון, \(m\vec a=\sum\vec F\), נכון רק במערכת ייחוס אינרציאלית: מערכת שבה גוף שאין עליו כוחות נע בקו ישר במהירות קבועה. אבל לעיתים קרובות נוח יותר לתאר תנועה ממערכת מסתובבת: מדידות על כדור הארץ נעשות ביחס לקרקע, חיישן בטלפון מודד ביחס לגוף הטלפון, ונוזל במשאבה מתואר ביחס לצינור המסתובב.

השאלה המרכזית: איזו משוואה מחליפה את \(m\vec a=\sum\vec F\) כאשר מודדים מיקום, מהירות ותאוצה ביחס למערכת המסתובבת? התשובה תתקבל בפרק א5. נראה שצריך להוסיף שלושה איברים, ואחד מהם הוא כוח קוריאוליס.

וקטור המהירות הזוויתית. סיבוב של מערכת קשיחה מתואר בווקטור \(\vec\Omega\):

גודלו \(\Omega=|\vec\Omega|\) הוא קצב הסיבוב ברדיאנים לשנייה.

כיוונו לאורך ציר הסיבוב, לפי כלל יד ימין: כשאצבעות יד ימין מתעקלות בכיוון הסיבוב, האגודל מצביע בכיוון \(\vec\Omega\).

סיבוב נגד כיוון השעון במבט מלמעלה מתאים ל־\(\vec\Omega\) הפונה מעלה.

דוגמה מספרית — סיבוב הארץ. הארץ משלימה סיבוב אחד ביחס לכוכבים הרחוקים ביום כוכבי, \(T_{sid}=86164\ \mathrm{s}\). הוא קצר בכ־4 דקות מיום השמש, כי במהלך יום הארץ מתקדמת גם במסלולה סביב השמש:

\[\Omega_E=\frac{2\pi}{T_{sid}}=\frac{2\pi}{86164\ \mathrm{s}}=7.292\times10^{-5}\ \mathrm{rad/s}\]

\(\vec\Omega_E\) פונה מן הקוטב הדרומי לקוטב הצפוני, כי הארץ מסתובבת ממערב למזרח.

הנחה לאורך כל החלק. ראשית המערכת המסתובבת נמצאת על ציר הסיבוב ואינה מאיצה. לכן וקטור המקום \(\vec r\) של הגוף הוא אותו וקטור בשתי המערכות; רק הרכיבים שלו שונים, כי הצירים שונים.

א2. קצב השינוי של וקטור הקבוע במערכת המסתובבת

נתחיל במקרה הפשוט ביותר. וקטור \(\vec A\) מקובע במערכת המסתובבת — למשל חץ המצויר על דסקה מסתובבת. צופה על הדסקה רואה אותו קבוע. איך הוא משתנה בעיני צופה אינרציאלי?

איור א1. וקטור הקבוע במערכת המסתובבת
מסתובב עם המערכת. קצהו נע על מעגל שרדיוסו A sin α סביב הציר, ובזמן dt
הוא עובר מרחק (A sin α)Ω dt בכיוון הניצב גם לציר וגם
לווקטור.

שלב 1 — גודל השינוי. בזמן \(dt\) המערכת מסתובבת בזווית \(d\theta=\Omega\,dt\). קצה הווקטור נע על מעגל ניצב לציר, שרדיוסו הוא המרחק של הקצה מן הציר: \(A\sin\alpha\), כאשר \(\alpha\) הזווית בין \(\vec A\) ל־\(\vec\Omega\). אורך הקשת שהקצה עובר:

\[|d\vec A|=(A\sin\alpha)\,d\theta=(A\sin\alpha)\,\Omega\,dt\]

שלב 2 — כיוון השינוי. הקצה נע משיקית למעגל, כלומר בכיוון ניצב גם ל־\(\vec\Omega\) (המעגל ניצב לציר) וגם לרדיוס המעגל, ולכן גם ל־\(\vec A\). כיוון התנועה נקבע לפי כיוון הסיבוב.

שלב 3 — זיהוי מכפלה וקטורית. המכפלה הווקטורית \(\vec\Omega\times\vec A\) מקיימת בדיוק את שתי התכונות: גודלה \(\Omega A\sin\alpha\), וכיוונה ניצב לשני הגורמים לפי כלל יד ימין — אותו כיוון שבו מסתובב הקצה. לכן, עבור וקטור הקבוע במערכת המסתובבת:

\[\boxed{\left(\frac{d\vec A}{dt}\right)_{in}=\vec\Omega\times\vec A}\]

בדיקות. וקטור המקביל לציר (\(\alpha=0\)) אינו משתנה — נכון, הוא מונח על הציר. וקטור הניצב לציר (\(\alpha=90^\circ\)) משתנה בקצב המרבי \(\Omega A\) — נכון, זו המהירות של נקודה על שפת דסקה שרדיוסה \(A\).

המקרה החשוב ביותר: וקטורי היחידה של המערכת המסתובבת. הצירים \(\hat x^{\prime},\hat y^{\prime},\hat z^{\prime}\) של המערכת המסתובבת מקובעים בה, ולכן:

\[\frac{d\hat x^{\prime}}{dt}=\vec\Omega\times\hat x^{\prime},\qquad \frac{d\hat y^{\prime}}{dt}=\vec\Omega\times\hat y^{\prime},\qquad \frac{d\hat z^{\prime}}{dt}=\vec\Omega\times\hat z^{\prime}\]

א3. הכלל הכללי: נגזרת בזמן בשתי מערכות

עכשיו וקטור כלשהו \(\vec A(t)\), שיכול להשתנות גם ביחס למערכת המסתובבת. נכתוב אותו ברכיבים לאורך צירי המערכת המסתובבת:

\[\vec A=A^{\prime}_x\,\hat x^{\prime}+A^{\prime}_y\,\hat y^{\prime}+A^{\prime}_z\,\hat z^{\prime}\]

צופה אינרציאלי גוזר את הביטוי כולו. לפי כלל המכפלה משתנים גם הרכיבים וגם וקטורי היחידה, ולכן מתקבלות שתי קבוצות של איברים:

\[\left(\frac{d\vec A}{dt}\right)_{in}=\left(\dot A^{\prime}_x\hat x^{\prime}+\dot A^{\prime}_y\hat y^{\prime}+\dot A^{\prime}_z\hat z^{\prime}\right)+\left(A^{\prime}_x\frac{d\hat x^{\prime}}{dt}+A^{\prime}_y\frac{d\hat y^{\prime}}{dt}+A^{\prime}_z\frac{d\hat z^{\prime}}{dt}\right)\]

נקרא לסוגריים הראשונים (I) ולשניים (II).

הסוגריים (I) הם בדיוק מה שצופה במערכת המסתובבת מחשב: בעיניו הצירים קבועים, ורק הרכיבים משתנים. נסמן אותו \(\left(d\vec A/dt\right)_{rot}\).

הסוגריים (II) — נציב את תוצאת א2 לכל וקטור יחידה ונוציא את \(\vec\Omega\) כגורם משותף:

\[A^{\prime}_x\,\vec\Omega\times\hat x^{\prime}+A^{\prime}_y\,\vec\Omega\times\hat y^{\prime}+A^{\prime}_z\,\vec\Omega\times\hat z^{\prime}=\vec\Omega\times\left(A^{\prime}_x\hat x^{\prime}+A^{\prime}_y\hat y^{\prime}+A^{\prime}_z\hat z^{\prime}\right)=\vec\Omega\times\vec A\]

ומכאן משפט ההעברה, שהוא הכלי היחיד שנצטרך:

\[\boxed{\left(\frac{d\vec A}{dt}\right)_{in}=\left(\frac{d\vec A}{dt}\right)_{rot}+\vec\Omega\times\vec A}\]

איך לקרוא את המשפט: קצב השינוי שרואה הצופה האינרציאלי שווה לקצב השינוי שרואה הצופה המסתובב, ועוד השינוי הנובע מכך שהמערכת כולה ״נושאת״ את הווקטור בסיבובה. המשפט נכון לכל וקטור — מקום, מהירות, תנע — ולכן אפשר לכתוב אותו כזהות בין אופרטורים:

\[\left(\frac{d}{dt}\right)_{in}=\left(\frac{d}{dt}\right)_{rot}+\vec\Omega\times\]

מקרה פרטי שימושי: עבור \(\vec A=\vec\Omega\) עצמו, \(\vec\Omega\times\vec\Omega=0\), ולכן \(\dot{\vec\Omega}\) זהה בשתי המערכות. אין צורך לציין באיזו מערכת גוזרים את \(\vec\Omega\).

א4. המהירות והתאוצה — ומאין בא הגורם 2

נסמן:

\(\vec r\) — וקטור המקום (זהה בשתי המערכות).

\(\vec v^{\prime}=\left(d\vec r/dt\right)_{rot}\) — המהירות היחסית, כפי שנמדדת במערכת המסתובבת.

\(\vec a^{\prime}=\left(d\vec v^{\prime}/dt\right)_{rot}\) — התאוצה היחסית.

שלב 1 — המהירות. מפעילים את משפט ההעברה על \(\vec r\):

\[\boxed{\vec v_{in}=\vec v^{\prime}+\vec\Omega\times\vec r}\]

האיבר \(\vec\Omega\times\vec r\) הוא המהירות של נקודה המקובעת במערכת במקום שבו נמצא הגוף. על דסקה זו המהירות המשיקית \(\Omega r\); על פני הארץ במשווה היא \(\Omega_ER=465\ \mathrm{m/s}\) מזרחה.

איור א2. משמאל: המהירות האינרציאלית היא
סכום המהירות היחסית ומהירות הנקודה של המערכת שבה נמצא הגוף. מימין:
הבדיקה של פרק א8 — גוף הנח במערכת האינרציאלית נראה מן הדסקה נע במעגל.
הכוח הצנטריפוגלי (כתום) פונה החוצה, וכוח קו

שלב 2 — התאוצה. התאוצה האינרציאלית היא הנגזרת האינרציאלית של \(\vec v_{in}\). מפעילים שוב את משפט ההעברה, הפעם על \(\vec v_{in}\):

\[\vec a_{in}=\left(\frac{d\vec v_{in}}{dt}\right)_{rot}+\vec\Omega\times\vec v_{in}\]

מציבים \(\vec v_{in}=\vec v^{\prime}+\vec\Omega\times\vec r\) בשני האיברים:

\[\vec a_{in}=\left(\frac{d}{dt}\right)_{rot}\left(\vec v^{\prime}+\vec\Omega\times\vec r\right)+\vec\Omega\times\left(\vec v^{\prime}+\vec\Omega\times\vec r\right)\]

שלב 3 — פתיחת הסוגריים. באיבר הראשון גוזרים כל מחובר. לפי כלל המכפלה:

\[\left(\frac{d}{dt}\right)_{rot}\left(\vec\Omega\times\vec r\right)=\dot{\vec\Omega}\times\vec r+\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\]

ולכן:

\[\vec a_{in}=\vec a^{\prime}+\dot{\vec\Omega}\times\vec r+\vec\Omega\times\vec v^{\prime}+\vec\Omega\times\vec v^{\prime}+\vec\Omega\times\left(\vec\Omega\times\vec r\right)\]

שני האיברים \(\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\) באו ממקומות שונים: הראשון מן הגזירה של \(\vec\Omega\times\vec r\) (נקרא לו איבר א), והשני מן האיבר \(\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\) שבסוגריים האחרונים (איבר ב).

שלב 4 — איחוד. שני האיברים זהים, ולכן:

\[\boxed{\vec a_{in}=\vec a^{\prime}+2\,\vec\Omega\times\vec v^{\prime}+\vec\Omega\times\left(\vec\Omega\times\vec r\right)+\dot{\vec\Omega}\times\vec r}\]

מאין בא הגורם 2? משני מקורות פיזיקליים שונים, השווים בגודלם:

איבר א: כשהגוף זז ביחס למערכת, הוא עובר לנקודה שבה מהירות המערכת \(\vec\Omega\times\vec r\) שונה. למשל, גוף הנע החוצה על דסקה מגיע למקום שבו הדסקה נעה מהר יותר.

איבר ב: כיוון המהירות היחסית ״נישא״ על ידי המערכת המסתובבת. גם וקטור מהירות שגודלו וכיוונו קבועים ביחס לדסקה משנה את כיוונו בעיני הצופה האינרציאלי.

כל מקור תורם \(\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\), ויחד הם נותנים \(2\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\).

א5. משוואת התנועה במערכת המסתובבת

במערכת האינרציאלית \(m\vec a_{in}=\sum\vec F\), כאשר \(\sum\vec F\) הוא סכום הכוחות הממשיים — כוחות שמקורם באינטראקציה עם גוף אחר: כבידה, מתיחות, תגובה, חיכוך. מציבים את ביטוי \(\vec a_{in}\) מפרק א4, ומעבירים לאגף ימין את כל האיברים מלבד \(m\vec a^{\prime}\):

\[\boxed{m\vec a^{\prime}=\sum\vec F-2m\,\vec\Omega\times\vec v^{\prime}-m\,\vec\Omega\times\left(\vec\Omega\times\vec r\right)-m\,\dot{\vec\Omega}\times\vec r}\]

הצופה המסתובב רוצה לכתוב ״מסה כפול תאוצה שווה סכום הכוחות״. הוא יכול לעשות זאת אם יגדיר שלושה כוחות אינרציה:

שם ביטוי תלוי ב־
כוח קוריאוליס \(\vec F_C=-2m\,\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\) המהירות היחסית
כוח צנטריפוגלי \(\vec F_{cf}=-m\,\vec\Omega\times(\vec\Omega\times\vec r)\) המקום ביחס לציר
כוח אוילר \(\vec F_E=-m\,\dot{\vec\Omega}\times\vec r\) שינוי בקצב הסיבוב

\[m\vec a^{\prime}=\sum\vec F+\vec F_C+\vec F_{cf}+\vec F_E\]

מה ״אמיתי״ ומה לא? לכוחות האינרציה אין גוף מקור, ולכן אין להם זוג לפי החוק השלישי של ניוטון. הם מופיעים רק כשמתארים את התנועה ממערכת מסתובבת. עם זאת, ההשפעות שלהם ניתנות למדידה: מי שמנתח את התנועה במערכת המסתובבת יקבל תחזיות נכונות רק אם יכלול אותם. שתי הדרכים — אינרציאלית עם כוחות ממשיים בלבד, או מסתובבת עם כוחות האינרציה — נותנות תמיד אותה תנועה.

א6. תכונות כוחות האינרציה

כוח קוריאוליס

גודל. לפי הגדרת המכפלה הווקטורית:

\[F_C=2m\,\Omega\,v^{\prime}\sin\beta=2m\,\Omega\,v^{\prime}_{\perp}\]

כאשר \(\beta\) הזווית בין \(\vec\Omega\) ל־\(\vec v^{\prime}\), ו־\(v^{\prime}_\perp\) רכיב המהירות הניצב לציר. רכיב המהירות המקביל לציר אינו תורם.

כיוון. ניצב גם ל־\(\vec\Omega\) וגם ל־\(\vec v^{\prime}\). בסיבוב נגד כיוון השעון במבט מלמעלה, המכפלה \(-\hat z\times\vec v^{\prime}\) מסובבת כל מהירות אופקית ב־\(90^\circ\) עם כיוון השעון — כלומר הכוח פונה ימינה ביחס לכיוון התנועה.

עבודה. הכוח ניצב למהירות היחסית בכל רגע, ולכן ההספק שלו במערכת המסתובבת מתאפס:

\[P_C=\vec F_C\cdot\vec v^{\prime}=-2m\,(\vec\Omega\times\vec v^{\prime})\cdot\vec v^{\prime}=0\]

כוח קוריאוליס משנה את כיוון התנועה היחסית ולא את גודל מהירותה. במובן זה הוא דומה לכוח המגנטי על מטען נע.

תלות במסה. הכוח יחסי ל־\(m\), ולכן התאוצה שהוא גורם, \(\vec a_C=-2\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\), אינה תלויה במסה — כמו בכבידה.

הכוח הצנטריפוגלי

נפתח את המכפלה המשולשת בעזרת הזהות \(\vec a\times(\vec b\times\vec c)=\vec b(\vec a\cdot\vec c)-\vec c(\vec a\cdot\vec b)\):

\[\vec\Omega\times(\vec\Omega\times\vec r)=\vec\Omega\,(\vec\Omega\cdot\vec r)-\Omega^2\,\vec r\]

נפרק את \(\vec r\) לרכיב המקביל לציר, \(\vec r_\parallel\), ולרכיב הניצב לציר, \(\vec r_\perp\). האיבר הראשון באגף ימין שווה \(\Omega^2\vec r_\parallel\), ולכן \(\vec\Omega\times(\vec\Omega\times\vec r)=-\Omega^2\vec r_\perp\), ו:

\[\boxed{\vec F_{cf}=m\,\Omega^2\,\vec r_\perp}\]

הכוח פונה הרחק מן הציר, וגודלו \(m\Omega^2 r_\perp\), כאשר \(r_\perp\) המרחק מן הציר. הוא תלוי רק במקום, ולכן ניתן לתאר אותו באנרגיה פוטנציאלית: \(U_{cf}=-\tfrac12m\Omega^2r_\perp^2\).

כוח אוילר

\(\vec F_E=-m\,\dot{\vec\Omega}\times\vec r\) קיים רק כשקצב הסיבוב או כיוונו משתנים. בסיבוב סביב ציר קבוע הוא משיקי: כשהסיבוב מואץ, הכוח פונה נגד כיוון הסיבוב. זה הכוח שמרגישים כשקרוסלה מתחילה להסתובב. על כדור הארץ \(\dot{\vec\Omega}_E\approx0\), ולכן הוא זניח.

השוואת סדרי גודל

היחס בין קוריאוליס לכוח הצנטריפוגלי במרחק \(r\) מן הציר:

\[\frac{F_C}{F_{cf}}\sim\frac{2\Omega v^{\prime}}{\Omega^2r}=\frac{2v^{\prime}}{\Omega r}\]

קוריאוליס גדול יותר כאשר המהירות היחסית גדולה מחצי מהירות המערכת \(\Omega r\). על כדור הארץ \(\Omega_ER\approx465\ \mathrm{m/s}\), ולכן ברוב התנועות היומיומיות הכוח הצנטריפוגלי גדול יותר — אבל, כפי שנראה בפרק א10, הוא קבוע כמעט במקום ו״נבלע״ בכובד.

א7. בדיקה עצמאית בקואורדינטות קוטביות

נפתח שוב את אותה תוצאה בדרך אחרת לגמרי, עבור תנועה במישור הניצב לציר. כך אפשר לוודא שהתוצאה אינה תלויה בטריק אלגברי.

איור א3. וקטורי היחידה הקוטביים מסתובבים
עם הנקודה. כשהזווית גדלה ב־dθ, וקטור היחידה הרדיאלי משתנה ב־dθ בכיוון
המשיקי, והמשיקי משתנה ב־dθ בכיוון הרדיאלי ההפוך.

שלב 1 — התאוצה האינרציאלית בקואורדינטות קוטביות. עם \(\vec r=r\,\hat e_r\), \(\dot{\hat e}_r=\dot\theta\,\hat e_\theta\) ו־\(\dot{\hat e}_\theta=-\dot\theta\,\hat e_r\):

\[\vec v=\dot r\,\hat e_r+r\dot\theta\,\hat e_\theta\]

\[\vec a=\left(\ddot r-r\dot\theta^2\right)\hat e_r+\left(r\ddot\theta+2\dot r\dot\theta\right)\hat e_\theta\]

שימו לב שכבר כאן מופיע איבר עם הגורם 2: \(2\dot r\dot\theta\).

שלב 2 — מעבר למערכת המסתובבת. הזווית האינרציאלית היא סכום הזווית במערכת המסתובבת \(\theta^{\prime}\) וזווית הסיבוב של המערכת עצמה. עבור \(\Omega\) קבועה:

\[\theta=\theta^{\prime}+\Omega t,\qquad \dot\theta=\dot\theta^{\prime}+\Omega,\qquad \ddot\theta=\ddot\theta^{\prime}\]

שלב 3 — הצבה ופיתוח.

\[a_r=\ddot r-r\left(\dot\theta^{\prime}+\Omega\right)^2=\left(\ddot r-r\dot\theta^{\prime2}\right)-2\Omega\,r\dot\theta^{\prime}-\Omega^2r\]

\[a_\theta=r\ddot\theta^{\prime}+2\dot r\left(\dot\theta^{\prime}+\Omega\right)=\left(r\ddot\theta^{\prime}+2\dot r\dot\theta^{\prime}\right)+2\Omega\,\dot r\]

הסוגריים בכל שורה הם בדיוק רכיבי התאוצה היחסית \(a^{\prime}_r\) ו־\(a^{\prime}_\theta\), כפי שהיה מחשב צופה מסתובב שמשתמש בזווית \(\theta^{\prime}\) בלבד. שאר האיברים הם התוספת.

שלב 4 — השוואה לנוסחה הווקטורית. במערכת המסתובבת \(\vec v^{\prime}=\dot r\,\hat e_r+r\dot\theta^{\prime}\,\hat e_\theta\). עם \(\hat z\times\hat e_r=\hat e_\theta\) ו־\(\hat z\times\hat e_\theta=-\hat e_r\):

\[2\vec\Omega\times\vec v^{\prime}=2\Omega\left(\dot r\,\hat e_\theta-r\dot\theta^{\prime}\,\hat e_r\right),\qquad \vec\Omega\times(\vec\Omega\times\vec r)=-\Omega^2r\,\hat e_r\]

אלה בדיוק האיברים הנוספים שהתקבלו בשלב 3. שתי הדרכים מסכימות. אם \(\Omega\) משתנה, מופיע גם האיבר \(r\dot\Omega\,\hat e_\theta\) — זהו איבר אוילר.

א8. בדיקת שפיות: גוף נח נראה נע במעגל

גוף נח במערכת האינרציאלית, במרחק \(r\) מן הציר, ואין עליו כוחות ממשיים אופקיים. צופה על דסקה המסתובבת נגד כיוון השעון רואה אותו נע במעגל עם כיוון השעון, במהירות \(\vec v^{\prime}=-\vec\Omega\times\vec r\) (איור א2, מימין). תנועה מעגלית מחייבת, במערכת המסתובבת, כוח שקול פנימה שגודלו \(m v^{\prime2}/r=m\Omega^2 r\). מאין הוא בא, אם אין כוחות ממשיים?

הכוח הצנטריפוגלי פונה החוצה:

\[\vec F_{cf}=+m\Omega^2r\,\hat e_r\]

כוח קוריאוליס פונה פנימה:

\[\vec F_C=-2m\,\vec\Omega\times\left(-\vec\Omega\times\vec r\right)=2m\,\vec\Omega\times(\vec\Omega\times\vec r)=-2m\Omega^2r\,\hat e_r\]

\[\vec F_C+\vec F_{cf}=-m\Omega^2r\,\hat e_r\quad\checkmark\]

כוח קוריאוליס, הכפול מן הכוח הצנטריפוגלי ומנוגד לו, מספק בדיוק את הכוח הצנטריפטלי הדרוש. בלי הגורם 2 התחזית הייתה שגויה.

א9. כדור הארץ: רכיבי הסיבוב והמכפלה הווקטורית

על פני הארץ נוח לעבוד בצירים מקומיים: \(x\) מזרחה, \(y\) צפונה, \(z\) מעלה (לאורך האנך המקומי). הצירים האלה מסתובבים עם הארץ, ולכן כל התוצאות של הפרקים הקודמים חלות עליהם.

שלב 1 — רכיבי \(\vec\Omega_E\). ציר הסיבוב נמצא במישור המרידיאן של המקום, כלומר במישור צפון־מעלה. בקו רוחב \(\varphi\) הוא נוטה בזווית \(\varphi\) מעל האופק הצפוני: בקוטב הוא אנכי (\(\varphi=90^\circ\)), ובמשווה הוא אופקי ומכוון צפונה (\(\varphi=0\)). לכן (איור ג4 בחלק ג מראה את הפירוק):

\[\vec\Omega_E=\Omega_E\left(0,\ \cos\varphi,\ \sin\varphi\right)\]

שלב 2 — המכפלה הווקטורית בדטרמיננטה. עבור \(\vec v^{\prime}=(v_x,v_y,v_z)\):

\[\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}=\begin{vmatrix}\hat x&\hat y&\hat z\\0&\Omega_E\cos\varphi&\Omega_E\sin\varphi\\v_x&v_y&v_z\end{vmatrix}\]

פיתוח לפי השורה הראשונה נותן את שלושת הרכיבים:

\[\left(\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}\right)_x=\Omega_E\left(v_z\cos\varphi-v_y\sin\varphi\right)\]

\[\left(\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}\right)_y=-\left(0\cdot v_z-\Omega_E\sin\varphi\,v_x\right)=\Omega_E\,v_x\sin\varphi\]

\[\left(\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}\right)_z=0\cdot v_y-\Omega_E\cos\varphi\,v_x=-\Omega_E\,v_x\cos\varphi\]

שלב 3 — תאוצת קוריאוליס. כופלים ב־\(-2\):

\[\boxed{a_{C,x}=2\Omega_E\left(v_y\sin\varphi-v_z\cos\varphi\right),\qquad a_{C,y}=-2\Omega_E\,v_x\sin\varphi,\qquad a_{C,z}=2\Omega_E\,v_x\cos\varphi}\]

שלב 4 — קריאת התוצאה.

מהירות אופקית בלבד (\(v_z=0\)): הרכיב האופקי של התאוצה הוא \(2\Omega_E\sin\varphi\,(v_y,\,-v_x)\). זו המהירות מסובבת ב־\(90^\circ\) עם כיוון השעון — הסטה ימינה בחצי הכדור הצפוני (\(\sin\varphi>0\)) ושמאלה בדרומי.

נפילה (\(v_z<0\)): \(a_{C,x}=-2\Omega_E v_z\cos\varphi>0\) — סטייה מזרחה בשני חצאי הכדור.

תנועה מזרחה (\(v_x>0\)): \(a_{C,z}>0\) — הגוף ״קל״ יותר (אפקט אטווש).

סדר גודל. עבור \(v^{\prime}=10\ \mathrm{m/s}\), \(2\Omega_Ev^{\prime}\approx1.5\times10^{-3}\ \mathrm{m/s^2}\) — בערך \(1.5\times10^{-4}\) מ־\(g\). לכן קוריאוליס חשוב בתנועות ארוכות או מהירות, ובמדידות רגישות.

א10. כובד אפקטיבי: לאן נעלם הכוח הצנטריפוגלי?

במשוואת התנועה על הארץ (פרק א5) מופיעים, מלבד הכוחות הממשיים האחרים, כוח הכבידה \(m\vec g_{grav}\), הכוח הצנטריפוגלי וקוריאוליס. כוח אוילר אפס, כי \(\vec\Omega_E\) קבוע:

\[m\vec a^{\prime}=m\vec g_{grav}-m\,\vec\Omega_E\times(\vec\Omega_E\times\vec r)-2m\,\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}+\sum\vec F_{other}\]

שני האיברים הראשונים תלויים רק במקום. באזור קטן — מעבדה, מגדל, טווח של קילומטרים בודדים — הם כמעט קבועים, ולכן מאחדים אותם לווקטור אחד, הכובד האפקטיבי:

\[\vec g_0\equiv\vec g_{grav}-\vec\Omega_E\times(\vec\Omega_E\times\vec r)=\vec g_{grav}+\Omega_E^2\,\vec r_\perp\]

זה בדיוק מה שמודדים במעבדה כשגוף נח: חוט משקולת מתיישר לאורך \(\vec g_0\), ופני מים במנוחה ניצבים לו. לכן ״מטה״ המקומי מוגדר לפי \(\vec g_0\), והמשוואה המעשית היא:

\[\boxed{m\vec a^{\prime}=m\vec g_0-2m\,\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}+\sum\vec F_{other}}\]

מסקנה חשובה: כשמשתמשים ב־\(g\) מדוד, הכוח הצנטריפוגלי כבר כלול. בפתרון בעיות על הארץ מופיע במפורש רק קוריאוליס. האיבר הצנטריפוגלי, שגודלו \(\Omega_E^2R\cos\varphi\le0.034\ \mathrm{m/s^2}\), מסביר חלק מן ההבדל בין \(g\) במשווה לבין \(g\) בקטבים (דוגמה 14.20).

א11. קירובים: המודל האופקי ושיטת ההפרעות

המודל האופקי ופרמטר קוריאוליס

בתנועה אופקית ממושכת (זרמים באוקיינוס, רוחות) המהירות האנכית זניחה, והרכיב האנכי של קוריאוליס מאוזן בידי הכובד והלחץ. נשארות שתי משוואות אופקיות. נסמן \(u=v_x\), \(v=v_y\) ו־\(f\equiv2\Omega_E\sin\varphi\):

\[\dot u=f\,v+\frac{F_x}{m},\qquad \dot v=-f\,u+\frac{F_y}{m}\]

רק הרכיב האנכי של סיבוב הארץ, \(\Omega_E\sin\varphi\), משפיע על תנועה אופקית. לכן ההסטה האופקית חלשה ככל שמתקרבים למשווה, ובמשווה עצמו היא מתאפסת.

שיטת ההפרעות (תיקון מסדר ראשון)

בזריקה או בנפילה התנועה נמשכת שניות, ולכן \(\Omega_ET\sim10^{-4}\). זה פרמטר קטן, וכדאי לפתח לפיו.

שלב 1. כותבים את הפתרון כפתרון ללא סיבוב ועוד תיקון קטן: \(\vec r(t)=\vec r_0(t)+\delta\vec r(t)\), כאשר \(\ddot{\vec r}_0=\vec g\) ו־\(\delta\vec r\) מסדר \(\Omega_E\).

שלב 2. מציבים במשוואה \(\ddot{\vec r}=\vec g-2\vec\Omega_E\times\dot{\vec r}\):

\[\ddot{\vec r}_0+\delta\ddot{\vec r}=\vec g-2\vec\Omega_E\times\dot{\vec r}_0-2\vec\Omega_E\times\delta\dot{\vec r}\]

שלב 3. האיבר האחרון הוא מכפלה של \(\Omega_E\) בגודל שהוא עצמו מסדר \(\Omega_E\), כלומר מסדר \(\Omega_E^2\). בסדר ראשון משמיטים אותו, ונשארת משוואה פשוטה עם מקור ידוע:

\[\boxed{\delta\ddot{\vec r}=-2\vec\Omega_E\times\vec v_0(t),\qquad \delta\vec r(0)=0,\quad \delta\dot{\vec r}(0)=0}\]

כאן \(\vec v_0(t)\) היא המהירות מן הפתרון ללא סיבוב — פונקציה ידועה של הזמן. שתי אינטגרציות בזמן נותנות את התיקון. זו השיטה של פרק ג8, וכל דוגמאות חלק ה משתמשות בה.

שלב 4 — זמן האירוע. אם התיקון האנכי \(\delta z\) אינו אפס, הגוף פוגע בקרקע ברגע שונה במעט. בפיתוח טיילור סביב זמן הפגיעה ללא סיבוב \(T_0\), שבו \(z_0(T_0)=0\):

\[0=z(T_0+\delta T)\simeq\dot z_0(T_0)\,\delta T+\delta z(T_0)\quad\Rightarrow\quad \delta T=\frac{\delta z(T_0)}{-\dot z_0(T_0)}\]

גם תיקון זה הוא מסדר ראשון, ויש לכלול אותו (פרק ג9 ודוגמה 14.28).

מתי הקירובים מוצדקים? שיטת ההפרעות מחייבת \(\Omega_ET\ll1\). כובד אחיד וצירים קבועים מחייבים מרחקים קטנים לעומת רדיוס הארץ. דוגמה 14.31 משווה פתרון מדויק לפתרון המקורב ומראה התאמה של שבע ספרות.

א12. סיכום, מוסכמות ודרך עבודה

מצב אילו כוחות אינרציה לכלול
מערכת אינרציאלית אף אחד — רק כוחות ממשיים
דסקה בסיבוב קבוע קוריאוליס וצנטריפוגלי
דסקה שקצב סיבובה משתנה קוריאוליס, צנטריפוגלי ואוילר
כדור הארץ, עם \(g\) מדוד קוריאוליס בלבד (הצנטריפוגלי כלול ב־\(g_0\))
גוף נח במערכת המסתובבת אין קוריאוליס; צנטריפוגלי (ואוילר) עשויים להופיע

מוסכמות כיוון במעבדה. \(\hat z\) מעלה; סיבוב חיובי נגד כיוון השעון במבט מלמעלה; \(\hat e_r\) החוצה מן הציר, ו־\(\hat e_\theta\) בכיוון הסיבוב:

\[\hat z\times\hat e_r=\hat e_\theta,\qquad \hat z\times\hat e_\theta=-\hat e_r\]

מוסכמות על כדור הארץ. \(x\) מזרחה, \(y\) צפונה, \(z\) מעלה; \(\vec\Omega_E=\Omega_E(0,\cos\varphi,\sin\varphi)\).

דרך עבודה מומלצת.

שלב 1 — בוחרים מערכת ייחוס וכותבים את \(\vec\Omega\) ברכיבים.

שלב 2 — מזהים את המהירות היחסית \(\vec v^{\prime}\), ולא את המהירות האינרציאלית.

שלב 3 — מחשבים את \(\vec\Omega\times\vec v^{\prime}\) ברכיבים, ומכאן \(\vec F_C\).

שלב 4 — מוסיפים את הכוחות הממשיים ואת כוחות האינרציה הנוספים לפי הטבלה.

שלב 5 — פותרים, ובודקים יחידות, סימנים, מקרי גבול (למשל \(\Omega\to0\)) וסדרי גודל.

הערה: כלל ״ימינה בצפון, שמאלה בדרום״ מתאר רק את ההסטה האופקית של מהירות אופקית. כשיש מהירות אנכית, או כשמחשבים משקל נראה, חובה לחשב את המכפלה הווקטורית המלאה (פרק א9).

שאלות לבדיקה עצמית

1. דסקה מסתובבת עם כיוון השעון במבט מלמעלה. לאיזה צד יוסט גוף הנע עליה?

הצגת התשובה \(\vec\Omega\) פונה מטה, ולכן הכוח פונה שמאלה ביחס לכיוון התנועה.

2. האם כוח קוריאוליס יכול לשנות את האנרגיה הקינטית היחסית של גוף?

הצגת התשובה לא; הוא ניצב תמיד ל־\(\vec v^{\prime}\) (פרק א6).

3. מה גודל תאוצת קוריאוליס של מכונית הנוסעת \(30\ \mathrm{m/s}\) צפונה בקו רוחב \(32^\circ\)?

הצגת התשובה \(2\Omega_Ev\sin\varphi=2.3\times10^{-3}\ \mathrm{m/s^2}\), מזרחה.

4. מדוע בבעיות על כדור הארץ לא כותבים במפורש את הכוח הצנטריפוגלי?

הצגת התשובה הוא תלוי רק במקום, וכלול ב־\(\vec g_0\) המדוד (פרק א10).

5. מה היה קורה לבדיקה של פרק א8 אילו הגורם היה 1 ולא 2?

הצגת התשובה קוריאוליס היה מבטל בדיוק את הכוח הצנטריפוגלי, השקול היה אפס, והגוף ״היה צריך״ לנוע בקו ישר במערכת המסתובבת — בסתירה לתצפית שהוא נע במעגל.

6. כדור נזרק אנכית מעלה במשווה. לאיזה כיוון פונה כוח קוריאוליס בעלייה?

הצגת התשובה \(a_{C,x}=-2\Omega_Ev_z\cos\varphi<0\) — מערבה.

14.2 חלק ב: מערכות מסתובבות במעבדה

בחלק זה המערכת המסתובבת היא דסקה, שולחן, חריץ, צינור או פלטפורמה. כל הסיבובים הם סביב ציר אנכי \(\hat z\), ולכן המכפלה הווקטורית \(\hat z\times\vec v^{\prime}\) פשוטה יחסית. המטרה היא לרכוש ביטחון בקביעת כיוון הכוח, בהבחנה בין קוריאוליס לכוח הצנטריפוגלי ולכוח אוילר, ובשילוב כוחות תגובה ממשיים.

דוגמה נושא רמה
1–4 כיוון הכוח, מכפלה וקטורית, התאפסות ועבודה א
5–7 חיכוך, כוחות תגובה, מומנט וכוח אוילר ב
8–10 מסלול יחסי, משוואה דיפרנציאלית, זרימה ג
11–12 תנודה מאולצת ויציבות ד

דוגמה 14.1: גוף הנע החוצה על דסקה מסתובבת

רמה א | כיוון הכוח וסימנו

שאלה

דסקה אופקית מסתובבת נגד כיוון השעון (במבט מלמעלה) במהירות זוויתית קבועה \(\Omega=2\ \mathrm{rad/s}\). גוף שמסתו \(m=0.40\ \mathrm{kg}\) נע ברגע מסוים רדיאלית החוצה, במהירות \(u=1.5\ \mathrm{m/s}\) ביחס לדסקה.

א. מצאו את כוח קוריאוליס הפועל על הגוף (גודל וכיוון).

ב. מה ישתנה אם הגוף ינוע פנימה באותו גודל מהירות?

איור 1. מבט מלמעלה. משמאל: תנועה החוצה;
מימין: תנועה פנימה. היפוך כיוון המהירות היחסית הופך את כיוון כוח
קוריאוליס. בשני המצבים הדסקה מסתובבת נגד כיוון השעון.
הצגת הפתרון

סעיף א. וקטור הסיבוב והמהירות היחסית הם:

\[\vec\Omega=\Omega\,\hat z,\qquad \vec v^{\prime}=u\,\hat e_r\]

מכיוון ש־\(\hat z\times\hat e_r=\hat e_\theta\):

\[\vec F_C=-2m\Omega u\,(\hat z\times\hat e_r)=-2m\Omega u\,\hat e_\theta\]

\[\boxed{\vec F_C=-2(0.40)(2)(1.5)\,\hat e_\theta=-2.40\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}}\]

הכוח משיקי ופונה נגד כיוון הסיבוב, כלומר ימינה ביחס לכיוון התנועה החוצה.

סעיף ב. בתנועה פנימה \(\vec v^{\prime}=-u\,\hat e_r\), ולכן הסימן מתהפך:

\[\boxed{\vec F_C=+2.40\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}}\]

גם כאן הכוח ימינה ביחס לכיוון התנועה.

מסקנה: היפוך המהירות היחסית הופך את כוח קוריאוליס. גם היפוך כיוון הסיבוב בלבד היה הופך אותו.

דוגמה 14.2: חישוב וקטורי בתלת־ממד

רמה א | מכפלה וקטורית והיטל ניצב לציר

שאלה

נתונים מסת הגוף, וקטור המהירות הזוויתית של המערכת ומהירות הגוף ביחס אליה:

\[m=0.50\ \mathrm{kg},\qquad \vec\Omega=(0,0,2)\ \mathrm{rad/s},\qquad \vec v^{\prime}=(3,4,5)\ \mathrm{m/s}\]

א. חשבו את וקטור כוח קוריאוליס ואת גודלו.

ב. האם רכיב המהירות \(v^{\prime}_z\) משפיע על התוצאה? נמקו.

איור 2. משמאל: פירוק המהירות להיטל ניצב
לציר הסיבוב ולרכיב המקביל לו. מימין: ההיטל הניצב וכוח קוריאוליס, הניצב
לו.
הצגת הפתרון

סעיף א. לפי נוסחת המכפלה הווקטורית \((\vec a\times\vec b)_x=a_yb_z-a_zb_y\) וכן הלאה:

\[\vec\Omega\times\vec v^{\prime}=\big(0\cdot5-2\cdot4,\ 2\cdot3-0\cdot5,\ 0\big)=(-8,\,6,\,0)\ \mathrm{m/s^2}\]

\[\boxed{\vec F_C=-2m\,(\vec\Omega\times\vec v^{\prime})=(8,\,-6,\,0)\ \mathrm{N}},\qquad \boxed{F_C=\sqrt{8^2+6^2}=10\ \mathrm{N}}\]

סעיף ב. לא. הרכיב \(v^{\prime}_z\hat z\) מקביל ל־\(\vec\Omega\), ומכפלה וקטורית של וקטורים מקבילים מתאפסת. בדיקה: \(F_C=2m\Omega v^{\prime}_{\perp}=2(0.5)(2)\sqrt{3^2+4^2}=10\ \mathrm{N}\), כאשר \(v^{\prime}_\perp\) הוא גודל ההיטל הניצב לציר.

מסקנה: רק רכיב המהירות הניצב לציר הסיבוב תורם לכוח קוריאוליס.

דוגמה 14.3: מתי כוח קוריאוליס מתאפס?

רמה א | הבחנה בין קוריאוליס לכוח הצנטריפוגלי

שאלה

גוף שמסתו \(m=0.30\ \mathrm{kg}\) נמצא במרחק \(r=0.50\ \mathrm{m}\) מציר של מערכת המסתובבת במהירות \(\Omega=4\ \mathrm{rad/s}\) (נגד כיוון השעון). חשבו את כוח קוריאוליס בשלושה מצבים:

א. הגוף נח ביחס למערכת.

ב. הגוף נע במקביל לציר הסיבוב.

ג. הגוף נע בכיוון \(\hat e_\theta\) במהירות יחסית \(2\ \mathrm{m/s}\).

ד. השוו לכוח הצנטריפוגלי באותו מקום.

איור 3. שלושה מצבים: מנוחה יחסית, תנועה
מקבילה לציר ותנועה משיקית. החץ הכתום המקווקו מייצג את הכוח הצנטריפוגלי,
ולא את כוח קוריאוליס.
הצגת הפתרון

סעיפים א–ב. במנוחה יחסית \(\vec v^{\prime}=0\). בתנועה מקבילה לציר \(\vec v^{\prime}\parallel\vec\Omega\). בשני המצבים המכפלה הווקטורית מתאפסת:

\[\boxed{\vec F_C=\vec 0}\]

סעיף ג. בעזרת \(\hat z\times\hat e_\theta=-\hat e_r\):

\[\vec F_C=-2m\Omega\,\hat z\times(2\,\hat e_\theta)=+4m\Omega\,\hat e_r,\qquad \boxed{\vec F_C=4.80\,\hat e_r\ \mathrm{N}}\]

הכוח פונה החוצה — שוב ימינה ביחס לכיוון התנועה.

סעיף ד. הכוח הצנטריפוגלי אינו תלוי במהירות:

\[\boxed{\vec F_{cf}=m\Omega^2r\,\hat e_r=(0.30)(16)(0.50)\,\hat e_r=2.40\,\hat e_r\ \mathrm{N}}\]

מסקנה: כוח קוריאוליס יכול להתאפס גם כשהכוח הצנטריפוגלי שונה מאפס. הראשון תלוי במהירות היחסית, והשני במקום ביחס לציר.

דוגמה 14.4: האם כוח קוריאוליס מבצע עבודה?

רמה א | הספק ואנרגיה במערכת המסתובבת

שאלה

א. הוכיחו שכוח קוריאוליס אינו מבצע עבודה על גוף, כאשר העבודה מחושבת במערכת המסתובבת.

ב. בדקו את הטענה מספרית עבור \(m=1\ \mathrm{kg}\), \(\vec\Omega=(0,0,2)\ \mathrm{rad/s}\) ו־\(\vec v^{\prime}=(3,4,0)\ \mathrm{m/s}\).

ג. האם מכאן נובע שהאנרגיה הקינטית של הגוף במערכת המסתובבת קבועה?

איור 4. הכוח ניצב למהירות היחסית. סימון
הזווית הישרה מדגיש שהמכפלה הסקלרית, ולכן ההספק של כוח קוריאוליס,
מתאפסת.
הצגת הפתרון

סעיף א. ההספק של הכוח במערכת המסתובבת הוא:

\[P_C=\vec F_C\cdot\vec v^{\prime}=-2m\,(\vec\Omega\times\vec v^{\prime})\cdot\vec v^{\prime}=0\]

המכפלה הווקטורית ניצבת לכל אחד מגורמיה, ובפרט ל־\(\vec v^{\prime}\). ההספק מתאפס בכל רגע, ולכן גם העבודה המצטברת:

\[\boxed{W_C=\int P_C\,dt=0}\]

סעיף ב.

\[\vec F_C=-2(1)\big[(0,0,2)\times(3,4,0)\big]=-2(-8,6,0)=(16,\,-12,\,0)\ \mathrm{N}\]

\[P_C=16\cdot3+(-12)\cdot4=0\ \mathrm{W}\]

סעיף ג. לא. כוחות אחרים, ובהם הכוח הצנטריפוגלי, יכולים לבצע עבודה במערכת המסתובבת (ראו דוגמה 14.9).

מסקנה: כוח קוריאוליס לבדו משנה את כיוון המהירות היחסית ולא את גודלה. את העבודה של יתר הכוחות יש לבדוק בנפרד.

דוגמה 14.5: ילד הולך על קרוסלה

רמה ב | חיכוך, קוריאוליס וכוח צנטריפוגלי — דוגמה חדשה

שאלה

קרוסלה מסתובבת נגד כיוון השעון במהירות זוויתית קבועה \(\Omega=0.60\ \mathrm{rad/s}\). ילד שמסתו \(m=30\ \mathrm{kg}\) הולך על הקרוסלה לאורך מעגל שרדיוסו \(r=3.0\ \mathrm{m}\) סביב הציר, במהירות \(u=1.2\ \mathrm{m/s}\) ביחס לקרוסלה. מקדם החיכוך הסטטי בין נעליו לרצפה הוא \(\mu_s=0.25\).

א. כתבו במערכת הקרוסלה את משוואת הכוחות בכיוון הרדיאלי, ומצאו את כוח החיכוך הדרוש כאשר הילד הולך בכיוון הסיבוב.

ב. חזרו על החישוב כאשר הילד הולך נגד כיוון הסיבוב, וכאשר הוא עומד במקום.

ג. האם הילד יחליק באחד המקרים? מהי המהירות היחסית המרבית שבה יוכל ללכת בכיוון הסיבוב בלי להחליק?

ד. בדקו את תוצאת סעיף א במערכת אינרציאלית.

איור 5. מבט מלמעלה. משמאל: הליכה בכיוון
הסיבוב — קוריאוליס והכוח הצנטריפוגלי פונים שניהם החוצה, וכוח החיכוך
(ירוק) צריך להיות גדול. מימין: הליכה נגד הסיבוב — קוריאוליס פונה פנימה
וכמעט מבטל את הכוח הצנטריפוגלי.
הצגת הפתרון

שלב 1 — הכוחות במערכת הקרוסלה. הילד נע במעגל במהירות יחסית \(u\), ולכן במערכת הקרוסלה נדרשת תאוצה צנטריפטלית \(u^2/r\) פנימה. בכיוון הרדיאלי פועלים: כוח החיכוך \(f\) פנימה, הכוח הצנטריפוגלי \(m\Omega^2r\) החוצה, וכוח קוריאוליס. עבור \(\vec v^{\prime}=\pm u\,\hat e_\theta\):

\[\vec F_C=-2m\Omega\,\hat z\times(\pm u\,\hat e_\theta)=\pm2m\Omega u\,\hat e_r\]

בהליכה בכיוון הסיבוב הכוח החוצה; בהליכה נגדו — פנימה. משוואת הכוחות (חיובי = פנימה):

\[f-m\Omega^2r\mp2m\Omega u=m\frac{u^2}{r}\quad\Rightarrow\quad f=m\left(\Omega^2r\pm2\Omega u+\frac{u^2}{r}\right)\]

שלב 2 — הצבה. שלוש התרומות הן \(m\Omega^2r=32.4\ \mathrm{N}\), \(2m\Omega u=43.2\ \mathrm{N}\) ו־\(mu^2/r=14.4\ \mathrm{N}\). לכן:

נסמן ב־\(f_1\) את החיכוך בהליכה בכיוון הסיבוב, ב־\(f_2\) בהליכה נגדו וב־\(f_0\) בעמידה במקום (\(u=0\)):

\[\boxed{f_1=32.4+43.2+14.4=90.0\ \mathrm{N}},\qquad \boxed{f_2=32.4-43.2+14.4=3.6\ \mathrm{N}},\qquad f_0=32.4\ \mathrm{N}\]

שלב 3 — החלקה. כוח החיכוך המרבי הוא \(\mu_s mg=0.25(30)(9.81)=73.6\ \mathrm{N}\). בהליכה בכיוון הסיבוב נדרשים \(90.0\ \mathrm{N}\), ולכן הילד יחליק. בשני המצבים האחרים לא. הביטוי בשלב 1 הוא ריבוע שלם:

\[f=\frac{m(\Omega r+u)^2}{r}\le\mu_s mg\quad\Rightarrow\quad u_{max}=\sqrt{\mu_s g r}-\Omega r=2.71-1.80=\boxed{0.91\ \mathrm{m/s}}\]

שלב 4 — בדיקה אינרציאלית. במערכת האינרציאלית הילד נע במעגל במהירות \(\Omega r+u=3.0\ \mathrm{m/s}\), והחיכוך הוא הכוח הצנטריפטלי היחיד: \(f=m(3.0)^2/3.0=90\ \mathrm{N}\), כמו בשלב 2.

מסקנה: כוח קוריאוליס הוא כאן התרומה הגדולה ביותר לכוח החיכוך הדרוש. במערכת האינרציאלית אותו אפקט מופיע פשוט כמהירות כוללת גדולה יותר.

דוגמה 14.6: חרוז במהירות מוכתבת בחריץ מסתובב

רמה ב | כוח תגובה, מומנט והספק

שאלה

חרוז שמסתו \(m=0.50\ \mathrm{kg}\) נע החוצה בחריץ רדיאלי חלק, המסתובב במהירות זוויתית קבועה \(\Omega=2\ \mathrm{rad/s}\). מנגנון חיצוני שומר על מהירות יחסית קבועה \(u=0.30\ \mathrm{m/s}\) לאורך החריץ. ברגע שבו \(r=0.80\ \mathrm{m}\) מצאו:

א. את כוח קוריאוליס ואת כוח התגובה של דופן החריץ.

ב. את הכוח הרדיאלי שמפעיל המנגנון.

ג. את המומנט וההספק שהמנוע צריך לספק כדי לשמור על מהירות סיבוב קבועה.

איור 6. המהירות היחסית פונה החוצה. כוח
קוריאוליס מאוזן בידי תגובת הדופן, והכוח הרדיאלי הממשי פונה פנימה. המנוע
מספק מומנט לשמירת הסיבוב.
הצגת הפתרון

סעיף א. כמו בדוגמה 14.1:

\[\boxed{\vec F_C=-2m\Omega u\,\hat e_\theta=-0.60\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}}\]

החרוז אינו נע בכיוון המשיקי ביחס לחריץ, ולכן סכום הכוחות המשיקיים במערכת המסתובבת הוא אפס:

\[\boxed{\vec N_\theta=+0.60\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}}\]

סעיף ב. המהירות היחסית קבועה, ולכן גם הסכום הרדיאלי אפס. הכוח הרדיאלי הממשי מאזן את הכוח הצנטריפוגלי:

\[\boxed{\vec F_r=-m\Omega^2r\,\hat e_r=-1.60\,\hat e_r\ \mathrm{N}}\]

סעיף ג. לפי החוק השלישי החרוז דוחף את דופן החריץ בכוח \(-0.60\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}\), כלומר נגד הסיבוב. המנוע מאזן את המומנט הזה:

\[\boxed{\tau=rN_\theta=0.48\ \mathrm{N\,m}},\qquad \boxed{P_{motor}=\tau\Omega=0.96\ \mathrm{W}}\]

בדיקת אנרגיה. במערכת האינרציאלית \(E_k=\tfrac12m(u^2+\Omega^2r^2)\), ולכן \(dE_k/dt=m\Omega^2ru=0.48\ \mathrm{W}\). המנוע מספק \(0.96\ \mathrm{W}\), והמנגנון הרדיאלי, הדוחף פנימה בעוד החרוז נע החוצה, מבצע עבודה של \(-1.60\cdot0.30=-0.48\ \mathrm{W}\). הסכום מתאים.

מסקנה: האנרגיה מועברת באמצעות הכוחות הממשיים — המנוע והמנגנון הרדיאלי. כוח קוריאוליס עצמו אינו מקור אנרגיה.

דוגמה 14.7: קוריאוליס לעומת כוח אוילר

רמה ב | מערכת שמהירות הסיבוב שלה משתנה

שאלה

חריץ רדיאלי מסתובב לפי החוק

\[\Omega(t)=\left(1\ \mathrm{s^{-1}}\right)+\left(0.50\ \mathrm{s^{-2}}\right)t .\]

חרוז שמסתו \(m=0.40\ \mathrm{kg}\) נע בו החוצה. ברגע \(t=2\ \mathrm{s}\) נתון \(r=0.60\ \mathrm{m}\) ו־\(\dot r=0.20\ \mathrm{m/s}\).

א. מצאו את כוח קוריאוליס ואת כוח אוילר ברגע זה.

ב. מצאו את כוח התגובה המשיקי של דופן החריץ.

איור 7. כוח קוריאוליס וכוח אוילר פועלים
כאן באותו כיוון משיקי, ותגובת הדופן מאזנת את סכומם. כשהסיבוב מואץ אי
אפשר להשמיט את כוח אוילר.
הצגת הפתרון

סעיף א. ברגע הנתון \(\Omega=1+0.5\cdot2=2\ \mathrm{rad/s}\) ו־\(\dot\Omega=0.50\ \mathrm{rad/s^2}\).

\[\vec F_C=-2m\Omega\dot r\,\hat e_\theta=-2(0.40)(2)(0.20)\,\hat e_\theta=-0.32\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}\]

\[\vec F_E=-m\dot\Omega\,\hat z\times r\,\hat e_r=-m\dot\Omega r\,\hat e_\theta=-0.12\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}\]

סעיף ב. החרוז אינו נע הצדה ביחס לחריץ, ולכן:

\[\boxed{\vec N_\theta=-\left(\vec F_C+\vec F_E\right)=+0.44\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}}\]

מסקנה: כשמהירות הסיבוב משתנה, תגובת הדופן אינה נובעת מקוריאוליס בלבד. שני כוחות האינרציה המשיקיים דרושים לתוצאה נכונה.

דוגמה 14.8: דיסקית חופשית על שולחן מסתובב

רמה ג | אותה תנועה בשתי מערכות ייחוס

שאלה

שולחן אופקי וחלק מסתובב נגד כיוון השעון במהירות קבועה \(\Omega=0.80\ \mathrm{rad/s}\). דיסקית שמסתה \(m=0.20\ \mathrm{kg}\) נשלחת ממרכז השולחן במהירות \(u=2\ \mathrm{m/s}\), וברגע השיגור מהירותה פונה לאורך הציר \(x^{\prime}\) של השולחן.

א. מצאו את מסלול הדיסקית \(\big(x^{\prime}(t),y^{\prime}(t)\big)\) במערכת השולחן, ואת מקומה לאחר שנייה אחת.

ב. מצאו את כוח קוריאוליס עליה ברגע \(t=1\ \mathrm{s}\).

ג. הראו שהמסלול מקיים את משוואות התנועה במערכת המסתובבת.

איור 8. אותה תנועה בשתי מערכות ייחוס: קו
ישר במערכת האינרציאלית ומסלול עקום (נוטה ימינה) במערכת השולחן. הנקודה
המסומנת מימין היא מקום הדיסקית לאחר שנייה.
הצגת הפתרון

סעיף א. במערכת האינרציאלית אין כוח אופקי, ולכן \(X=ut\), \(Y=0\). צירי השולחן מסתובבים בזווית \(\Omega t\), ולכן:

\[\boxed{x^{\prime}=ut\cos\Omega t,\qquad y^{\prime}=-ut\sin\Omega t}\]

\[\boxed{\big(x^{\prime},y^{\prime}\big)_{t=1\,\mathrm{s}}=(1.393,\,-1.435)\ \mathrm{m}}\]

סעיף ב. גוזרים לפי הזמן:

\[v^{\prime}_x=u\cos\Omega t-u\Omega t\sin\Omega t=0.246\ \mathrm{m/s},\qquad v^{\prime}_y=-u\sin\Omega t-u\Omega t\cos\Omega t=-2.549\ \mathrm{m/s}\]

עבור \(\vec\Omega=\Omega\hat z\) מתקבל \(\vec F_C=2m\Omega\,(v^{\prime}_y,\,-v^{\prime}_x,\,0)\), ולכן:

\[\boxed{\vec F_C(1\,\mathrm{s})=(-0.816,\,-0.079,\,0)\ \mathrm{N}}\]

סעיף ג. גזירה נוספת מראה שהמסלול מקיים:

\[\ddot x^{\prime}=2\Omega\dot y^{\prime}+\Omega^2x^{\prime},\qquad \ddot y^{\prime}=-2\Omega\dot x^{\prime}+\Omega^2y^{\prime}\]

האיברים עם \(2\Omega\) הם קוריאוליס, והאיברים עם \(\Omega^2\) הם הכוח הצנטריפוגלי.

מסקנה: כדי לקבל את המסלול המדויק במערכת השולחן יש לכלול גם את הכוח הצנטריפוגלי. המסלול האינרציאלי ישר, אף שהמסלול היחסי עקום.

דוגמה 14.9: חרוז חופשי בחריץ רדיאלי

רמה ג | משוואה דיפרנציאלית ותגובת אילוץ

שאלה

חרוז שמסתו \(m=0.20\ \mathrm{kg}\) נע ללא חיכוך בחריץ רדיאלי, המסתובב במהירות קבועה \(\Omega=2\ \mathrm{rad/s}\). בתחילה \(r(0)=0.15\ \mathrm{m}\) ו־\(\dot r(0)=0\).

א. מצאו את \(r(t)\).

ב. מצאו את הזמן שבו החרוז מגיע ל־\(r_1=1\ \mathrm{m}\).

ג. מצאו את כוח קוריאוליס ואת תגובת הדופן ברגע זה.

איור 9. החרוז מואץ החוצה לאורך החריץ.
משמאל: כיוון תגובת הדופן וכוח קוריאוליס. מימין: גידול המרחק לפי הפתרון
ההיפרבולי.
הצגת הפתרון

סעיף א. לאורך החריץ אין כוח ממשי, ולכן במערכת המסתובבת פועל לאורכו רק הכוח הצנטריפוגלי:

\[m\ddot r=m\Omega^2r\quad\Rightarrow\quad \boxed{r(t)=r_0\cosh(\Omega t)},\qquad \dot r=r_0\Omega\sinh(\Omega t)\]

(הפתרון הכללי הוא \(Ae^{\Omega t}+Be^{-\Omega t}\); התנאי \(\dot r(0)=0\) נותן \(A=B=r_0/2\).)

סעיף ב.

\[\boxed{T=\frac{1}{\Omega}\,\mathrm{arcosh}\!\left(\frac{r_1}{r_0}\right)=\frac{1}{2}\,\mathrm{arcosh}(6.667)=1.292\ \mathrm{s}}\]

סעיף ג. בעזרת \(\cosh^2q-\sinh^2q=1\):

\[\dot r(T)=\Omega\sqrt{r_1^2-r_0^2}=1.977\ \mathrm{m/s}\]

\[\boxed{\vec F_C(T)=-2m\Omega\dot r(T)\,\hat e_\theta=-1.582\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}},\qquad \boxed{\vec N_\theta=+1.582\,\hat e_\theta\ \mathrm{N}}\]

מסקנה: תגובת הדופן מונעת סטייה משיקית ביחס לחריץ, אך אינה מונעת את התנועה הרדיאלית. האנרגיה הקינטית האינרציאלית גדלה על חשבון העבודה של הדופן.

דוגמה 14.10: מים בצינור רדיאלי מסתובב

רמה ג | זרימה יציבה ושטף תנע זוויתי

שאלה

מים זורמים החוצה בצינור רדיאלי ישר, המסתובב במהירות קבועה \(\Omega=6\ \mathrm{rad/s}\). ספיקת המסה היא \(\dot m=0.12\ \mathrm{kg/s}\), והצינור משתרע בין \(r_1=0.10\ \mathrm{m}\) ל־\(r_2=0.40\ \mathrm{m}\). הזרימה יציבה, ומהירותה היחסית לאורך הצינור.

א. מצאו את המומנט שהצינור מפעיל על המים.

ב. מצאו את ההספק שהמנוע צריך לספק.

ג. בדקו את התוצאה באמצעות שטף התנע הזוויתי.

איור 10. על מסת מים קטנה פועל כוח
קוריאוליס נגד הסיבוב. דופן הצינור מפעילה כוח הפוך, ולכן מעניקה למים תנע
זוויתי.
הצגת הפתרון

סעיף א. על אלמנט מים \(dm\) שמהירותו היחסית \(u\) פועל:

\[d\vec F_C=-2\Omega u\,dm\,\hat e_\theta\]

הדופן מפעילה כוח שווה והפוך. בזרימה יציבה המסה באורך \(dr\) היא \(dm=(\dot m/u)\,dr\), ולכן המהירות \(u\) מתבטלת:

\[d\tau=r\,(2\Omega u\,dm)=2\Omega\dot m\,r\,dr\quad\Rightarrow\quad \boxed{\tau=\Omega\dot m\left(r_2^2-r_1^2\right)=0.108\ \mathrm{N\,m}}\]

סעיף ב.

\[\boxed{P=\tau\Omega=0.648\ \mathrm{W}}\]

סעיף ג. כל קילוגרם מים נכנס עם תנע זוויתי \(\Omega r_1^2\) ויוצא עם \(\Omega r_2^2\) (ליחידת מסה). קצב השינוי הוא:

\[\tau=\dot m\left(\Omega r_2^2-\Omega r_1^2\right)=0.108\ \mathrm{N\,m}\ \checkmark\]

מסקנה: המים מפעילים על הצינור מומנט נגד הסיבוב, והמנוע מאזן אותו. זה העיקרון של משאבה צנטריפוגלית: המנוע מעניק לנוזל תנע זוויתי ואנרגיה.

דוגמה 14.11: חיישן סיבוב המבוסס על קוריאוליס

רמה ד | תנודה מאולצת וחישה של מהירות זוויתית

שאלה

בחיישן סיבוב (גירוסקופ רוטט) מסה קטנה מונעת בכיוון \(x\) בתנועה מוכתבת \(x(t)=A\cos(\omega_d t)\). החיישן כולו מסתובב במהירות קבועה \(\Omega\,\hat z\). בכיוון \(y\) פועלים על המסה קפיץ ליניארי וריסון, ומשוואת התנועה בכיוון זה היא:

\[\ddot y+2\beta\dot y+\omega_0^2y=-2\Omega\dot x\]

כאן \(\omega_0^2=k_y/m-\Omega^2>0\), כלומר התיקון הצנטריפוגלי כבר כלול בתדר. הנתונים:

\[m=2\times10^{-6}\ \mathrm{kg},\quad A=10^{-5}\ \mathrm{m},\quad \Omega=0.50\ \mathrm{rad/s},\quad \omega_d=\omega_0=10^4\ \mathrm{rad/s},\quad \beta=20\ \mathrm{s^{-1}}\]

א. הסבירו את מקור אגף ימין של המשוואה.

ב. מצאו את משרעת כוח קוריאוליס בכיוון \(y\).

ג. מצאו את משרעת התנודה המתמדת בכיוון \(y\).

איור 11. משמאל: מודל סכמטי של מסה רוטטת
בחיישן. ברגע שבו המהירות שמאלה, כוח קוריאוליס פונה מעלה. מימין: משרעת
התגובה סביב התאמת התדרים. הסימן ⊙ מציין סיבוב סביב ציר היוצא מן
הדף.
הצגת הפתרון

סעיף א. עבור \(\vec\Omega=\Omega\hat z\) ו־\(\vec v^{\prime}=(\dot x,\dot y,0)\) מתקבל \(\vec a_C=-2\vec\Omega\times\vec v^{\prime}=(2\Omega\dot y,\,-2\Omega\dot x,\,0)\). הרכיב \(y\) הוא אגף ימין.

סעיף ב. \(\dot x=-A\omega_d\sin(\omega_d t)\), ולכן:

\[F_{C,y}=2m\Omega A\omega_d\sin(\omega_d t),\qquad \boxed{F_{C,0}=2m\Omega A\omega_d=2.0\times10^{-7}\ \mathrm{N}}\]

סעיף ג. משרעת התגובה של מתנד מאולץ עם ריסון:

\[Y=\frac{2\Omega A\omega_d}{\sqrt{\left(\omega_0^2-\omega_d^2\right)^2+\left(2\beta\omega_d\right)^2}}\]

בתהודה \(\omega_d=\omega_0\) האיבר הראשון מתאפס:

\[\boxed{Y=\frac{\Omega A}{\beta}=2.5\times10^{-7}\ \mathrm{m}=0.25\ \mu\mathrm{m}}\]

מסקנה: המשרעת הרוחבית יחסית ל־\(\Omega\), ולכן מדידתה (לאחר כיול) מאפשרת לחשב את מהירות הסיבוב. זהו עיקרון הגירוסקופ הרוטט [5]; הנתונים לימודיים ואינם מפרט של חיישן מסחרי.

דוגמה 14.12: יציבות מתנד במערכת מסתובבת

רמה ד | תדירויות עצמיות ויציבות גירוסקופית

שאלה

גוף שמסתו \(m=1\ \mathrm{kg}\) קשור לפלטפורמה מסתובבת בשני קפיצים שכיווניהם מסתובבים עם הפלטפורמה:

\[F_x=-k_xx,\qquad F_y=-k_yy,\qquad k_x=9\ \mathrm{N/m},\quad k_y=25\ \mathrm{N/m}\]

הפלטפורמה מסתובבת במהירות קבועה \(\Omega\), ואין ריסון.

א. כתבו את משוואות התנועה במערכת הפלטפורמה.

ב. מצאו את תדירויות התנודה העצמיות ואת תחומי \(\Omega\) שבהם התנועה יציבה.

ג. בדקו את המצבים \(\Omega=2,\,4,\,6\ \mathrm{rad/s}\).

איור 12. משמאל: מתנד בעל קשיחות שונה בשני
צירים המסתובבים עם המסגרת. מימין: ריבוע התדירות של הענף התחתון; ערך
שלילי בין 3 ל־5 רדיאן לשנייה פירושו אי־יציבות.
הצגת הפתרון

סעיף א. נסמן \(\omega_x^2=k_x/m=9\ \mathrm{s^{-2}}\) ו־\(\omega_y^2=k_y/m=25\ \mathrm{s^{-2}}\). עם קוריאוליס והכוח הצנטריפוגלי:

\[\ddot x-2\Omega\dot y+\left(\omega_x^2-\Omega^2\right)x=0,\qquad \ddot y+2\Omega\dot x+\left(\omega_y^2-\Omega^2\right)y=0\]

סעיף ב. מציבים \(x=Xe^{i\nu t}\), \(y=Ye^{i\nu t}\). לפתרון לא טריוויאלי הדטרמיננטה מתאפסת:

\[\left(\omega_x^2-\Omega^2-\nu^2\right)\left(\omega_y^2-\Omega^2-\nu^2\right)-4\Omega^2\nu^2=0\]

זו משוואה ריבועית ב־\(\nu^2\):

\[\nu^4-\left(\omega_x^2+\omega_y^2+2\Omega^2\right)\nu^2+\left(\omega_x^2-\Omega^2\right)\left(\omega_y^2-\Omega^2\right)=0\]

סכום השורשים חיובי תמיד. שני השורשים חיוביים (תנודות חסומות) כאשר מכפלתם חיובית:

\[\left(9-\Omega^2\right)\left(25-\Omega^2\right)>0\]

כלומר התנועה יציבה בשני תחומים:

\[\boxed{0\le\Omega<3\ \mathrm{rad/s}},\qquad \boxed{\Omega>5\ \mathrm{rad/s}}\]

בתחום \(3<\Omega<5\) אחד השורשים שלילי, ומופיע פתרון הגדל מעריכית.

סעיף ג. מן הנוסחה \(\nu_\pm^2=\tfrac12\left[\omega_x^2+\omega_y^2+2\Omega^2\pm\sqrt{(\omega_x^2-\omega_y^2)^2+8\Omega^2(\omega_x^2+\omega_y^2)}\right]\):

מהירות הסיבוב תוצאה פירוש
\(2\ \mathrm{rad/s}\) \(\nu_-=1.634,\ \nu_+=6.271\ \mathrm{rad/s}\) תנודות חסומות
\(4\ \mathrm{rad/s}\) \(\nu_-^2=-0.941\ \mathrm{s^{-2}}\) גידול מעריכי בקצב \(0.970\ \mathrm{s^{-1}}\)
\(6\ \mathrm{rad/s}\) \(\nu_-=1.697,\ \nu_+=10.155\ \mathrm{rad/s}\) תנודות חסומות

הערכים \(\Omega=3\) ו־\(\Omega=5\ \mathrm{rad/s}\) הם נקודות גבול, ואינם נכללים בתחומי היציבות.

מסקנה: ב־\(\Omega=6\ \mathrm{rad/s}\) שני מקדמי ההחזרה האפקטיביים \(\omega^2-\Omega^2\) שליליים, ובכל זאת התנועה חסומה: הצימוד של קוריאוליס יוצר יציבות גירוסקופית. אין להסיק על יציבות מתוך הכוח הצנטריפוגלי בלבד. התוצאה מתייחסת למודל ללא ריסון.

14.3 חלק ג: כדור הארץ כמערכת מסתובבת

כדי לתאר תנועה על כדור הארץ צריך להבחין בין שלושה נתונים: המקום (קו רוחב וקו אורך), הגובה (מרחק במטרים) וכיוון התנועה (אזימוט וזווית הגבהה). קו רוחב וקו אורך הם קואורדינטות של מקום; אזימוט וזווית הגבהה מתארים כיוון. פרקים ג1–ג4 מגדירים את המושגים, ג5–ג7 עוסקים בפיזיקה של סיבוב הארץ ושל הכובד, וג8–ג9 מכינים את שיטת החישוב לנפילה ולזריקה.

ג1. קו רוחב, קו אורך וגובה

קו רוחב \(\varphi\): במודל כדורי — הזווית בין הרדיוס העובר דרך המקום לבין מישור קו המשווה. קו המשווה הוא \(0^\circ\), הקוטב הצפוני \(+90^\circ\) והדרומי \(-90^\circ\). קווי הרוחב (המקבילים) הם מעגלים המקבילים למישור המשווה, וקטנים ככל שמתקרבים לקוטב.

קו אורך \(\lambda\): הזווית במישור המשווה בין המרידיאן הראשי (גריניץ׳) לבין המרידיאן של המקום; חיובי מזרחה ושלילי מערבה. מרידיאן הוא חצי מעגל המחבר את שני הקטבים. [7, 11]

גובה \(h\): מרחק במטרים מעל משטח ייחוס. גובה אינו זווית ואינו קו רוחב. בחוברת \(h\) מציין את גובה אתר הניסוי, ו־\(H\) את גובה השחרור מעל מפלס הפגיעה. מגדל שגובהו \(120\ \mathrm{m}\) באתר שגובהו \(3000\ \mathrm{m}\) מתואר אפוא בשני נתונים שונים.

איור ג1. משמאל: גלובוס עם רשת קווי רוחב
ואורך. הנקודה P נמצאת בקו רוחב φ (מקביל אדום) ובקו אורך λ (מרידיאן
כחול), הנמדד מן המרידיאן הראשי (כתום). המוט באפור מייצג את הגובה h
(מוגדל). מימין: הצירים המקומיים בנקודה P — מזר
איור ג2. משמאל: חתך מרידיאני במודל כדורי,
ובו קו הרוחב והגובה. מימין: מבט מן הקוטב הצפוני, ובו קו האורך. שתי
הזוויות נמדדות במישורים שונים; הגובה הוא מרחק.

סימטריה: במודל כדורי וסימטרי סביב ציר הסיבוב, שני ניסויים זהים באותו קו רוחב ובאותו גובה נותנים אותה השפעת קוריאוליס גם בקווי אורך שונים. בעולם האמיתי הטופוגרפיה ושדה הכבידה המקומי עשויים להיות שונים.

ג2. כדור, אליפסואיד וגובה פיזיקלי

כדור הארץ פחוס מעט: רדיוסו המשווני גדול מרדיוסו הקוטבי. במערכת הייחוס WGS 84 מחצית הציר הגדול היא \(a=6378137\ \mathrm{m}\) ומקדם הפחיסות הוא \(f_{ell}=1/298.257223563\). [11]

\[b=a\left(1-f_{ell}\right),\qquad e^2=1-\frac{b^2}{a^2}=0.00669438\]

רוחב גאוצנטרי \(\psi\) — זווית הרדיוס ממרכז הארץ עם מישור המשווה. רוחב גאודטי \(\varphi\) — זווית הנורמל לאליפסואיד עם מישור המשווה. על כדור שניהם זהים; על אליפסואיד הם שונים, פרט למשווה ולקטבים. הרוחב שבמפות ובנוסחת הכובד הנורמלי הוא הגאודטי. על פני האליפסואיד:

\[\tan\psi=\left(1-e^2\right)\tan\varphi\]

הגאואיד הוא משטח שווה־פוטנציאל של שדה הכובד, הקרוב למפלס הים הממוצע. גובה אליפסואידלי \(h\) נמדד גאומטרית מן האליפסואיד; גובה אורתומטרי \(H_{ortho}\) נמדד לאורך קו האנך מן הגאואיד. אם \(N_g\) היא הפרדת הגאואיד מן האליפסואיד, אז בקירוב \(h\simeq H_{ortho}+N_g\). [8]

המוסכמה בחוברת. נשתמש בצירים מקומיים מזרח־צפון־מעלה, ונזהה את הנורמל לאליפסואיד עם כיוון האנך. לחישובי מרחקים ועקמומיות נשתמש ברדיוס כדורי \(R=6.371\times10^6\ \mathrm{m}\). כאשר הכובד תלוי ברוחב, יצוין במפורש שימוש בנוסחת WGS 84.

ג3. מעלות, דקות ושניות קשת

מעלה היא יחידת זווית. כל מעלה מחולקת ל־60 דקות קשת וכל דקה ל־60 שניות קשת (סימנים: °, ′, ″). שניית קשת אינה שנייה של זמן. [6]

\[1^\circ=60^{\prime}=3600^{\prime\prime},\qquad 1^{\prime\prime}=\frac{\pi}{648000}\ \mathrm{rad}\simeq4.848\times10^{-6}\ \mathrm{rad}\]

המרה לכתיב עשרוני. מחברים ומחילים את סימן חצי הכדור על התוצאה כולה:

\[\varphi=\pm\left(D+\frac{M}{60}+\frac{S}{3600}\right),\qquad 32^\circ15^{\prime}30^{\prime\prime}\mathrm{N}=+32.258333^\circ,\qquad 12^\circ30^{\prime}\mathrm{S}=-12.5^\circ\]

טעות נפוצה: לקרוא \(32^\circ15^{\prime}30^{\prime\prime}\) כ־\(32.1530^\circ\). גם \(0.5^\circ\) הן 30 דקות ולא 50.

כמה מטרים בשניית קשת? עבור הפרשים קטנים על כדור (זוויות ברדיאנים):

\[\Delta s_N\simeq R\,\Delta\varphi,\qquad \Delta s_E\simeq R\cos\varphi\,\Delta\lambda\]

שניית קשת של רוחב היא כ־\(30.89\ \mathrm{m}\). שניית קשת של אורך היא כ־\(30.89\cos\varphi\ \mathrm{m}\): כ־30.89 מטר במשווה וכ־15.44 מטר בקו רוחב \(60^\circ\), כי המרידיאנים מתכנסים אל הקטבים. דקת קשת של רוחב היא כ־1.85 ק״מ; המייל הימי מוגדר כ־1852 מטר בדיוק. [6, 7]

ג4. אזימוט, זווית הגבהה ופירוק המהירות

אזימוט \(A\) הוא זווית הכיוון האופקי, הנמדדת מן הצפון האמיתי עם כיוון השעון במבט מלמעלה: צפון \(0^\circ\), מזרח \(90^\circ\), דרום \(180^\circ\), מערב \(270^\circ\). זו אינה הזווית המתמטית מן הציר המזרחי, וצפון מגנטי אינו בהכרח צפון אמיתי. [9]

זווית הגבהה \(\theta\) נמדדת מעל האופק המקומי: \(0^\circ\) — שיגור אופקי, \(90^\circ\) — שיגור אנכי.

איור ג3. משמאל: האזימוט נמדד מן הצפון,
ולכן ברכיב המזרחי מופיע סינוס. מימין: פירוק המהירות לרכיב אופקי ולרכיב
אנכי.

בצירים \(x\) מזרחה, \(y\) צפונה ו־\(z\) מעלה, רכיבי מהירות שיגור שגודלה \(V_0\) הם:

\[U=V_0\cos\theta\sin A,\qquad V=V_0\cos\theta\cos A,\qquad W=V_0\sin\theta\]

בדיקה: שיגור מזרחה (\(A=90^\circ\)) נותן \(V=0\); שיגור צפונה (\(A=0\)) נותן \(U=0\). בקוטב עצמו אין כיוון צפון יחיד, ולכן בוחרים מרידיאן ייחוס; אי־הייחוד הוא של הקואורדינטות, לא של הכוח.

ג5. סיבוב הארץ ותאוצת קוריאוליס ברכיבים

הארץ מסתובבת בקירוב כגוף קשיח. המהירות הזוויתית זהה בכל קווי הרוחב; מה שקטן לקראת הקוטב הוא המרחק מן הציר, ולכן המהירות הקווית של פני הארץ. בחוברת נשתמש בערך המעוגל: [4, 11]

\[\Omega_E=7.292\times10^{-5}\ \mathrm{rad/s},\qquad V_{surface}\simeq\Omega_E(R+h)\cos\varphi\]

בצירים המקומיים, וקטור הסיבוב נמצא במישור צפון־מעלה:

\[\vec\Omega_E=\Omega_E\left(0,\ \cos\varphi,\ \sin\varphi\right)\]

איור ג4. וקטור סיבוב הארץ במישור
צפון־מעלה. במשווה הוא אופקי ופונה צפונה; בקוטב הצפוני הוא
אנכי.

המכפלה \(\vec a_C=-2\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}\) נותנת את שלושת רכיבי תאוצת קוריאוליס:

\[a_{C,x}=2\Omega_E\left(v_y\sin\varphi-v_z\cos\varphi\right)\]

\[a_{C,y}=-2\Omega_E\,v_x\sin\varphi,\qquad a_{C,z}=2\Omega_E\,v_x\cos\varphi\]

שלוש קריאות של הנוסחאות: (1) מהירות אופקית מוסטת ימינה בחצי הכדור הצפוני (\(\sin\varphi>0\)) ושמאלה בדרומי. (2) מהירות אנכית כלפי מטה (\(v_z<0\)) מסיטה מזרחה בשני חצאי הכדור, כי \(\cos\varphi>0\) בכל מקום. (3) מהירות מזרחה יוצרת רכיב אנכי כלפי מעלה, המפחית את המשקל הנראה.

הפרמטר המקומי של קוריאוליס. לתנועה אופקית שבה הכוחות האנכיים מאוזנים נוח להגדיר

\[f=2\Omega_E\sin\varphi,\qquad \dot u=f\,v,\qquad \dot v=-f\,u ,\]

כאשר \(u\) ו־\(v\) הם רכיבי המהירות מזרחה וצפונה ואין כוחות אופקיים ממשיים. מודל זה שונה ממודל שולחן מסתובב, שבו הכוח הצנטריפוגלי מופיע במפורש: על כדור הארץ הוא כלול בכובד המקומי (ג6). [3]

ג6. מה פירוש התאוצה g?

יש להבחין בין שלושה מושגים: [1, 10]

כבידה \(\vec g_{grav}\) — שדה המשיכה של מסת הארץ. במודל כדורי גודלו \(GM/r^2\) וכיוונו אל המרכז.

כובד אפקטיבי במנוחה \(\vec g_0\) — כבידה ועוד האיבר הצנטריפוגלי של מסגרת הארץ. זה מה שמודדים במעבדה כשהגוף נח, וזה כיוון חוט המשקולת:

\[\vec g_0=\vec g_{grav}-\vec\Omega_E\times\left(\vec\Omega_E\times\vec r\right)\]

משקל נראה — כוח התמיכה של משטח או מאזניים על הגוף, חלקי המסה. הוא תלוי גם בתנועת הגוף.

איור ג5. משמאל: גלובוס עם רשת קווי רוחב
ואורך; הכובד הנורמלי במנוחה גדל מן המשווה אל הקוטב. מימין: חתך מרידיאני
— הכובד האפקטיבי הוא סכום הכבידה (אל המרכז) והאיבר הצנטריפוגלי (הרחק מן
הציר). האיבר הצנטריפוגלי מוגדל מאוד.

גוף שהחל לנוע אינו משנה את שדה הכבידה. אבל התאוצה הנצפית במסגרת הארץ כוללת את קוריאוליס, ולכן תלויה במהירות:

\[\ddot{\vec r}^{\prime}=\vec g_0-2\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime},\qquad \ddot z=-g_0+2\Omega_E v_E\cos\varphi\]

תנועה מזרחה מקטינה את רכיב התאוצה כלפי מטה, ותנועה מערבה מגדילה אותו. זה אינו ״ערך חדש של g״.

תלות ברוחב גם במנוחה. במודל כדורי האיבר הצנטריפוגלי מקטין את הכובד ברכיב הרדיאלי ב־\(\Omega_E^2(R+h)\cos^2\varphi\). על הארץ האמיתית משפיעה גם הפחיסות, ולכן הכובד במשווה קטן מזה שבקטבים. הבדל זה קיים גם כאשר \(\vec v^{\prime}=0\), ואינו קשור לקוריאוליס.

אזהרה: כאשר משתמשים ב־g מקומי מדוד או בכובד נורמלי, האיבר הצנטריפוגלי כבר כלול בו. אין להפחית אותו שוב.

ג7. כובד נורמלי, גובה ואפקט אטווש

במקום שבו הדבר נדרש במפורש נשתמש בנוסחת סומיליאנה לכובד הנורמלי על אליפסואיד WGS 84. זהו מודל ייחוס חלק, ולא תחזית מדויקת לכל נקודה: [10]

\[\gamma(\varphi)=9.7803253359\,\frac{1+0.00193185265241\sin^2\varphi}{\sqrt{1-0.00669437999014\sin^2\varphi}}\quad\left[\mathrm{m/s^2}\right]\]

קו רוחב כובד נורמלי במנוחה
\(0^\circ\) \(9.78033\ \mathrm{m/s^2}\)
\(32^\circ\) \(9.79484\ \mathrm{m/s^2}\)
\(45^\circ\) \(9.80620\ \mathrm{m/s^2}\)
\(90^\circ\) \(9.83218\ \mathrm{m/s^2}\)

תלות בגובה. לגובה קטן ביחס לרדיוס הארץ נשתמש בקירוב ליניארי:

\[g_0(\varphi,h)\simeq\gamma(\varphi)-\Gamma h,\qquad \Gamma=3.086\times10^{-6}\ \mathrm{s^{-2}}\]

זה גרדיאנט ממוצע מקורב, שאינו מספיק לגרבימטריה מדויקת. בהזנחת סיבוב ופחיסות מתקבל גם \(g_{grav}(h)=g_{grav}(0)\left[R/(R+h)\right]^2\), ופיתוחו לסדר ראשון נותן אותו סדר גודל.

מאזניים נעים — אפקט אטווש. על מסילה ישרה ושטוחה במודל המקומי \(N/m=g_0-2\Omega_Ev_E\cos\varphi\). על מסלול העוקב אחרי פני הארץ בגובה קבוע נדרשת גם תאוצה כלפי מרכז הארץ:

\[\frac{N}{m}\simeq g_0-2\Omega_Ev_E\cos\varphi-\frac{v_E^2+v_N^2}{R+h}\]

האיבר הליניארי במהירות הוא תרומת קוריאוליס; האיבר הריבועי הוא תיקון העקמומיות. יחד הם תיקון אטווש של מדי־כובד נעים. בגאופיזיקה משתמשים ביחידה מיליגל: \(1\ \mathrm{mGal}=10^{-5}\ \mathrm{m/s^2}\). [12]

שלושה גורמים נפרדים: שינוי אמיתי בשדה הכובד עם המקום והגובה; השפעת מסגרת הייחוס; ושינוי בכוח התמיכה עקב תנועת הפלטפורמה. אין לייחס כל שינוי בקריאה לקוריאוליס.

ג8. זריקה כללית: תיקון מסדר ראשון

נניח אזור קטן, צירים מקומיים קבועים, כובד אפקטיבי קבוע \(g\) וללא התנגדות אוויר. ברגע \(t=0\) הגוף ב־\((0,0,H)\) ומהירותו \((U,V,W)\). בלי קוריאוליס:

\[x_0=Ut,\qquad y_0=Vt,\qquad z_0=H+Wt-\tfrac12gt^2\]

שלב 1 — התאוצה המתקנת. מאחר ש־\(\Omega_ET\ll1\), מציבים בנוסחת קוריאוליס את המהירות מן הפתרון ללא קוריאוליס \((U,\ V,\ W-gt)\). הכנסת התיקון למהירות בחזרה לכוח הייתה נותנת איברים מסדר שני ב־\(\Omega_E\), שאותם מזניחים: [1]

\[\delta\ddot x=2\Omega_E\left[V\sin\varphi-(W-gt)\cos\varphi\right]\]

\[\delta\ddot y=-2\Omega_EU\sin\varphi,\qquad \delta\ddot z=2\Omega_EU\cos\varphi\]

שלב 2 — אינטגרציה. עם תיקוני מקום ומהירות התחלתיים אפסיים:

\[\delta x(t)=\Omega_E\left(V\sin\varphi-W\cos\varphi\right)t^2+\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\,t^3\]

\[\delta y(t)=-\Omega_EU\sin\varphi\,t^2,\qquad \delta z(t)=\Omega_EU\cos\varphi\,t^2\]

אלה תיקונים בזמן נתון, ביחס למסלול ללא קוריאוליס עם אותו \(g\).

ג9. זמן הפגיעה וגבולות המודל

בלי קוריאוליס, זמן הפגיעה במפלס \(z=0\) ומהירות הנפילה האנכית ברגע זה הם:

\[T_0=\frac{W+\sqrt{W^2+2gH}}{g},\qquad Q=\sqrt{W^2+2gH}\]

אם \(\delta z(T_0)\neq0\), הגוף המושפע מקוריאוליס עדיין באוויר (או כבר מתחת למפלס) ברגע \(T_0\). כותבים \(T=T_0+\delta T\) ומפתחים את התנאי \(z(T)=0\) לסדר ראשון:

\[0\simeq-Q\,\delta T+\delta z(T_0)\quad\Rightarrow\quad \delta T=\frac{\delta z(T_0)}{Q}\]

\[\delta x_{hit}=\delta x(T_0)+U\,\delta T,\qquad \delta y_{hit}=\delta y(T_0)+V\,\delta T\]

איור ג6. ברגע T₀ הגוף המושפע מקוריאוליס
עשוי להיות עדיין באוויר. התנועה במהלך תוספת הזמן δT תורמת להעתק הפגיעה.
ההבדלים באיור מוגדלים.

כאשר \(U=0\), גם \(\delta z=0\) ולכן \(\delta T=0\); תיקון הזמן חשוב רק כשיש רכיב מהירות מזרחה או מערבה.

מתי הקירוב מועיל? נדרש \(\Omega_ET\ll1\), וכן טווח והפרש גבהים קטנים לעומת רדיוס הארץ. אבל גם כשתנאים אלה מתקיימים, השפעות אחרות עלולות להיות גדולות מסטיית קוריאוליס: שקיעת הקרקע ביחס למישור המשיק היא בקירוב \(L^2/(2R)\), וגרר, רוח, שינוי בכובד ודיוק תנאי השיגור חשובים בניסוי ממשי. בכל הדוגמאות של חלק ה ההעתקים הם של המודל המוגדר, ולא תחזית לניסוי באוויר.

בדיקת פתרון: קובעים צירים, מפרקים את המהירות, בודקים סימנים ויחידות, מחשבים את זמן האירוע הנכון, ומציינים אילו השפעות נשמרו ואילו הוזנחו. בכל הדוגמאות \(g=9.81\ \mathrm{m/s^2}\), אלא אם צוין שימוש בכובד נורמלי התלוי ברוחב ובגובה.

14.4 חלק ד: תנועה אופקית, משקל נראה וכבידה

בחלק זה הגוף נע לאורך פני הארץ, או נח עליהם. נעבור מן החישוב הבסיסי של כוח קוריאוליס בקו רוחב נתון (13–17), דרך תופעות שבהן קוריאוליס משנה כוח תמיכה או שיפוע של משטח (16, 18), ועד שאלות כבידה: מה משנה את הכובד הנמדד ומה רק את המשקל הנראה (19–22). בכל שאלה מופיע גלובוס ועליו קו הרוחב של האתר; בשאלות הכבידה מסומן גם גובה האתר.

דוגמה נושא רמה
13–14 תנועה צפונה: כוח אופקי ומסילות א
15–17 אינטגרציה בזמן, רכיב אנכי, אזימוט ורוחב א–ב
18 שיפוע פני מים בנהר ב
19–20 כבידה, כובד אפקטיבי וסטיית קו האנך א–ב
21–22 אפקט אטווש: מאזניים ומטוס ב–ג

דוגמה 14.13: קרונית הנעה צפונה

רמה א | שימוש במערכת הצירים המקומית

שאלה

קרונית שמסתה \(80\ \mathrm{kg}\) נעה ברגע מסוים צפונה במהירות \(10\ \mathrm{m/s}\), בקו רוחב \(30^\circ\) צפון.

א. מצאו את כוח קוריאוליס על הקרונית ואת התאוצה שהוא תורם.

ב. לאיזה כיוון פונה הכוח ביחס לכיוון התנועה?

ג. כיצד תשתנה התוצאה אם מסת הקרונית תוכפל?

איור 13א. משמאל: האתר בקו רוחב 30° צפון
על גלובוס עם קווי רוחב ואורך; החץ הכחול מראה תנועה צפונה. מימין: בצירים
המקומיים, מהירות צפונה יוצרת כוח קוריאוליס מזרחה.
הצגת הפתרון

סעיף א. כאן \(v_x=v_z=0\) ו־\(v_y=10\ \mathrm{m/s}\). מנוסחאות ג5 נשאר רק הרכיב המזרחי:

\[a_{C,x}=2\Omega_Ev_y\sin\varphi=2\left(7.292\times10^{-5}\right)(10)\sin30^\circ=7.292\times10^{-4}\ \mathrm{m/s^2}\]

\[\boxed{\vec a_C=7.29\times10^{-4}\,\hat x\ \mathrm{m/s^2}},\qquad \boxed{\vec F_C=m\vec a_C=0.0583\,\hat x\ \mathrm{N}}\]

סעיף ב. \(\hat x\) הוא מזרח — ימינה ביחס לתנועה צפונה, כמצופה בחצי הכדור הצפוני.

סעיף ג. הכוח יוכפל, אך התאוצה לא תשתנה: היא תלויה רק בסיבוב, במהירות היחסית ובקו הרוחב.

איור 13ב. משמאל: מהירות צפונה וכוח
קוריאוליס מזרחה. מימין: פירוק וקטור הסיבוב של הארץ במישור
צפון־מעלה.

מסקנה: הכוח יחסי למסה; התאוצה אינה תלויה בה. היחס לכובד הוא כ־\(7\times10^{-5}\) בלבד.

דוגמה 14.14: רכבת צפונה — על איזו מסילה הלחץ גדול יותר?

רמה א | כוח תגובה אופקי — דוגמה חדשה

שאלה

רכבת שמסתה \(M=4.0\times10^5\ \mathrm{kg}\) נוסעת צפונה על מסילה ישרה ואופקית במהירות קבועה \(30\ \mathrm{m/s}\) (\(108\ \mathrm{km/h}\)), בקו רוחב \(32^\circ\) צפון.

א. מצאו את גודל כוח קוריאוליס על הרכבת ואת כיוונו.

ב. איזו משתי המסילות מפעילה על הגלגלים כוח אופקי, ובאיזה כיוון? מה גודל הכוח?

ג. השוו את הכוח למשקל הרכבת.

ד. מה ישתנה אם הרכבת תיסע דרומה? ואם המסילה תהיה בקו רוחב \(32^\circ\) דרום?

איור 14. משמאל: האתר בקו רוחב 32° צפון על
הגלובוס. מימין: מבט מלמעלה על המסילה. כוח קוריאוליס (אדום) דוחף את הרכבת
מזרחה, והמסילה המזרחית מאזנת אותו בכוח מערבה (ירוק). החצים אינם בקנה
מידה.
הצגת הפתרון

סעיף א. כמו בדוגמה 14.13, למהירות צפונה יש רק רכיב מזרחי:

\[F_C=2M\Omega_Ev\sin\varphi=2\left(4.0\times10^5\right)\left(7.292\times10^{-5}\right)(30)\sin32^\circ=\boxed{927\ \mathrm{N}}\]

הכוח פונה מזרחה.

סעיף ב. הרכבת אינה מאיצה, ולכן סכום הכוחות האופקיים במערכת הארץ אפס. אוגני הגלגלים נלחצים אל המסילה המזרחית, והיא מפעילה עליהם כוח של \(927\ \mathrm{N}\) מערבה.

סעיף ג.

\[\frac{F_C}{Mg}=\frac{927}{\left(4.0\times10^5\right)(9.81)}=2.4\times10^{-4}\]

זה כוח של כ־95 קילוגרם־כוח, קטן מאוד לעומת המשקל אך שונה מאפס. כוחות אופקיים הנובעים מעקומות, רוח ואי־סדירות של המסילה גדולים ממנו בדרך כלל.

סעיף ד. בנסיעה דרומה הכוח פונה מערבה, והמסילה המערבית נושאת אותו — שוב המסילה הימנית ביחס לכיוון הנסיעה. בחצי הכדור הדרומי \(\sin\varphi<0\), והכוח פונה שמאלה: בנסיעה צפונה תיטען המסילה המערבית.

מסקנה: בחצי הכדור הצפוני המסילה הימנית ביחס לכיוון הנסיעה נושאת את כוח קוריאוליס, בכל כיוון נסיעה אופקי.

דוגמה 14.15: סטייה הצדה במהלך תנועה קצרה

רמה ב | אינטגרציה של תאוצת קוריאוליס

שאלה

גוף נע בתחילה צפונה במהירות \(V=30\ \mathrm{m/s}\) על משטח אופקי אידיאלי ללא חיכוך, בקו רוחב \(45^\circ\) צפון. אין כוחות אופקיים ממשיים.

א. מצאו, בסדר ראשון ב־\(\Omega_E\), את מהירות הגוף מזרחה ואת סטייתו מזרחה לאחר \(20\ \mathrm{s}\).

ב. בדקו את תנאי הקירוב.

איור 15א. משמאל: האתר בקו רוחב 45° צפון.
מימין: בצירים המקומיים — מהירות צפונה V ותאוצת קוריאוליס מזרחה
fV.
הצגת הפתרון

סעיף א. נשתמש בפרמטר המקומי (ג5):

\[f=2\Omega_E\sin\varphi=2\left(7.292\times10^{-5}\right)\sin45^\circ=1.031\times10^{-4}\ \mathrm{s^{-1}}\]

בסדר ראשון \(v_y\simeq V\), ולכן \(\ddot x\simeq fV\) קבועה. עם \(x(0)=\dot x(0)=0\):

\[\dot x=fVt,\qquad x=\tfrac12fVt^2\]

\[\boxed{\dot x(20\,\mathrm{s})=0.0619\ \mathrm{m/s}},\qquad \boxed{x(20\,\mathrm{s})=0.619\ \mathrm{m}}\]

שני הגדלים מכוונים מזרחה. באותו זמן הגוף התקדם \(y\simeq Vt=600\ \mathrm{m}\) צפונה.

סעיף ב. \(ft=0.00206\ll1\), ולכן השינוי במהירות הצפונית (\(\dot v=-fu\)) זניח בסדר זה.

איור 15ב. קנה המידה האופקי מוגדל מאוד:
לאחר כ־600 מטר צפונה מתקבלת סטייה של כ־0.62 מטר מזרחה.

מסקנה: במשך זמן קצר הסטייה הרוחבית גדלה כריבוע הזמן, אף שתאוצת קוריאוליס (\(3.1\times10^{-3}\ \mathrm{m/s^2}\)) קטנה פי כשלושת אלפים מ־g.

דוגמה 14.16: תנועה מזרחה וקריאת מאזניים

רמה ב | רכיב אנכי ורכיב אופקי של אותו כוח

שאלה

קרונית שמסתה \(60\ \mathrm{kg}\) נעה מזרחה במהירות קבועה \(U=10\ \mathrm{m/s}\) על מסילה ישרה ואופקית, בקו רוחב \(30^\circ\) צפון. הזניחו את עקמומיות פני הארץ (מודל מקומי שטוח) וקחו \(g=9.81\ \mathrm{m/s^2}\).

א. מצאו את שני רכיבי כוח קוריאוליס.

ב. מצאו את כוח התמיכה האנכי ואת השינוי בו ביחס למנוחה.

ג. מצאו את הכוח האופקי שהמסילה מפעילה כדי למנוע סטייה.

איור 16א. משמאל: האתר בקו רוחב 30° צפון;
התנועה מזרחה. מימין: בצירים המקומיים — לכוח קוריאוליס רכיב מעלה ורכיב
דרומה; המסילה מאזנת את הרכיב הדרומי בכוח צפונה (ירוק
מקווקו).
הצגת הפתרון

סעיף א. כאן \(v_x=U\) ו־\(v_y=v_z=0\). מנוסחאות ג5:

\[F_{C,y}=-2m\Omega_EU\sin\varphi=-0.0438\ \mathrm{N},\qquad F_{C,z}=2m\Omega_EU\cos\varphi=+0.0758\ \mathrm{N}\]

הרכיב האופקי פונה דרומה (ימינה ביחס לתנועה מזרחה), והרכיב האנכי פונה מעלה.

סעיף ב. אין תאוצה אנכית: \(N+F_{C,z}-mg=0\).

\[\boxed{N=588.6-0.0758=588.524\ \mathrm{N}},\qquad \boxed{\Delta N=-0.0758\ \mathrm{N}}\]

סעיף ג.

המסילה דוחפת את הקרונית צפונה:

\[\boxed{\vec F_{side}=+0.0438\,\hat y\ \mathrm{N}}\]

איור 16ב. מבט צד: רכיב קוריאוליס מעלה
מקטין את כוח התמיכה. מבט מלמעלה: רכיב דרומה, המאוזן בכוח המסילה צפונה.
החצים אינם באותו קנה מידה.

מסקנה: תנועה מזרחה מקטינה את קריאת המאזניים. זהו תיקון קוריאוליס בלבד; בתנועה אמיתית לאורך פני הארץ יש להוסיף גם את עקמומיות המסלול (דוגמה 14.21).

דוגמה 14.17: אותו אזימוט בקווי רוחב שונים

רמה ב | אזימוט, פירוק מהירות ותלות ברוחב

שאלה

גוף שמסתו \(m=1.50\ \mathrm{kg}\) נע אופקית במהירות \(V_h=12\ \mathrm{m/s}\) באזימוט \(A=60^\circ\).

א. פרקו את המהירות לרכיבים מזרחה וצפונה.

ב. חשבו את תאוצת קוריאוליס ואת הכוח בקו רוחב \(30^\circ\) צפון.

ג. השוו את רכיבי התאוצה בקו המשווה, ב־\(30^\circ\) דרום וב־\(60^\circ\) צפון.

ד. האם מעבר לקו אורך אחר משנה את התוצאה?

איור 17א. משמאל: ארבעה אתרים על הגלובוס —
במשווה, ב־30° צפון ודרום וב־60° צפון — ובכל אחד אותה מהירות באותו
אזימוט. מימין: פירוק המהירות; האזימוט נמדד מן הצפון, ולכן ברכיב המזרחי
מופיע סינוס.
הצגת הפתרון

סעיף א.

\[v_E=12\sin60^\circ=10.392\ \mathrm{m/s},\qquad v_N=12\cos60^\circ=6.000\ \mathrm{m/s},\qquad v_U=0\]

סעיף ב. מנוסחאות ג5, ב־\(\varphi=30^\circ\) (סדר הרכיבים: מזרח, צפון, מעלה):

\[\vec a_C=2\Omega_E\left(v_N\sin\varphi,\ -v_E\sin\varphi,\ v_E\cos\varphi\right)=(0.4375,\ -0.7578,\ 1.3126)\times10^{-3}\ \mathrm{m/s^2}\]

\[\boxed{\vec F_C=m\vec a_C=(0.656,\ -1.137,\ 1.969)\times10^{-3}\ \mathrm{N}}\]

סעיף ג. כל הרכיבים ביחידות \(10^{-3}\ \mathrm{m/s^2}\):

רוחב מזרח צפון מעלה
\(0^\circ\) \(0\) \(0\) \(1.5156\)
\(+30^\circ\) \(0.4375\) \(-0.7578\) \(1.3126\)
\(-30^\circ\) \(-0.4375\) \(0.7578\) \(1.3126\)
\(+60^\circ\) \(0.7578\) \(-1.3126\) \(0.7578\)

הרכיבים האופקיים יחסיים ל־\(\sin\varphi\) ומחליפים סימן בין חצאי הכדור. הרכיב האנכי יחסי ל־\(\cos\varphi\), ואינו מחליף סימן.

סעיף ד. לא. במודל הסימטרי סביב ציר הסיבוב אין תלות בקו האורך.

איור 17ב. רכיבי תאוצת קוריאוליס כתלות
ברוחב עבור אותה מהירות ואותו אזימוט.

מסקנה: במשווה הכוח אינו מתאפס — הוא אנכי. מה שמתאפס שם הוא רכיב ההסטה האופקי.

דוגמה 14.18: נהר הזורם צפונה — שיפוע פני המים

רמה ב | שיווי משקל במערכת מסתובבת — דוגמה חדשה

שאלה

נהר ישר שרוחבו \(b=500\ \mathrm{m}\) זורם צפונה במהירות ממוצעת \(u=2.0\ \mathrm{m/s}\), בקו רוחב \(45^\circ\) צפון. הזרימה יציבה והמים אינם מאיצים הצדה.

א. מהו הכוח האופקי (ליחידת מסה) שמאזן את כוח קוריאוליס על המים? מה מקורו?

ב. מצאו את זווית השיפוע של פני המים לרוחב הנהר ואת הפרש הגובה בין הגדות. איזו גדה גבוהה יותר?

ג. מה ישתנה אם הנהר יזרום מזרחה?

איור 18. משמאל: האתר בקו רוחב 45° צפון.
מימין: חתך רוחב של הנהר במבט במורד הזרם (צפונה, אל מחוץ לדף). שקול הכובד
ותאוצת קוריאוליס (ירוק) ניצב לפני המים, ולכן הגדה המזרחית גבוהה יותר.
השיפוע מוגדל מאוד.
הצגת הפתרון

סעיף א. תאוצת קוריאוליס של המים פונה מזרחה:

\[a_C=2\Omega_Eu\sin\varphi=2\left(7.292\times10^{-5}\right)(2.0)\sin45^\circ=2.06\times10^{-4}\ \mathrm{m/s^2}\]

כדי שהמים לא יאיצו מזרחה, נדרש כוח אופקי מערבה באותו גודל. זהו הפרש לחצים: פני המים גבוהים יותר במזרח, ולכן הלחץ באותו עומק גדול יותר בצד המזרחי.

סעיף ב. במערכת הארץ, השקול של הכובד (\(g\) מטה) ושל תאוצת קוריאוליס (\(a_C\) מזרחה) פועל כמו ״כובד אפקטיבי״ מוטה. פני מים במנוחה יחסית ניצבים לו:

\[\tan\alpha=\frac{a_C}{g}=\frac{2.06\times10^{-4}}{9.81}=2.10\times10^{-5},\qquad \boxed{\alpha=4.3^{\prime\prime}}\]

\[\boxed{\Delta h=b\tan\alpha=500\times2.10\times10^{-5}=0.0105\ \mathrm{m}\approx1.1\ \mathrm{cm}}\]

הגדה המזרחית — הימנית ביחס לכיוון הזרימה — גבוהה יותר.

סעיף ג. בזרימה מזרחה הרכיב האופקי של קוריאוליס פונה דרומה, באותו גודל \(2\Omega_Eu\sin\varphi\), והגדה הדרומית גבוהה יותר — שוב הימנית. מופיע גם רכיב אנכי \(2\Omega_Eu\cos\varphi=2.1\times10^{-4}\ \mathrm{m/s^2}\) מעלה, שמקטין את \(g\) האפקטיבי בחלק אחד מחמישים אלף בערך, ואינו משנה את השיפוע באופן מורגש.

מסקנה: קוריאוליס מטה את פני המים בזרם; הפרש הגובה הוא סנטימטר בודד על פני חצי קילומטר. בנהרות אמיתיים פיתולים, מערבולות ושינויי עומק משפיעים בדרך כלל הרבה יותר, ולכן אין לייחס לקוריאוליס לבדו שחיקה של גדה מסוימת.

דוגמה 14.19: האם קוריאוליס משנה את g?

רמה א | כבידה, כובד אפקטיבי ותאוצה נצפית

שאלה

א. חשבו את הכובד הנורמלי במנוחה בקווי רוחב \(0^\circ\), \(45^\circ\) ו־\(90^\circ\) לפי נוסחת WGS 84 (פרק ג7).

ב. העריכו את הכובד בקו רוחב \(45^\circ\) על הר שגובהו \(h=3000\ \mathrm{m}\).

ג. גוף בקו המשווה עוזב מסילה, וברגע זה נע אופקית מזרחה או מערבה במהירות \(30\ \mathrm{m/s}\). מהי התאוצה האנכית ההתחלתית שלו בכל מקרה?

ד. הסבירו איזה גודל השתנה בכל סעיף, ואיזה לא.

איור 19א. האתרים של סעיפים א–ב על גלובוס
עם קווי רוחב ואורך. החץ השחור בכל אתר הוא הכובד במנוחה. האתר על ההר נמצא
באותו קו רוחב 45° אך בגובה 3000 מטר (מוגדל מאוד).
הצגת הפתרון

סעיף א. הצבה בנוסחת סומיליאנה (יחידות \(\mathrm{m/s^2}\)):

\[\boxed{\gamma(0^\circ)=9.780325,\qquad \gamma(45^\circ)=9.806198,\qquad \gamma(90^\circ)=9.832185}\]

בכל שלושת האתרים הגוף נח, ולכן כוח קוריאוליס אפס. ההבדל נובע מסיבוב הארץ (האיבר הצנטריפוגלי) ומפחיסותה. [10]

סעיף ב. לפי הקירוב הליניארי:

\[\boxed{g_0(45^\circ,\,3000\ \mathrm{m})\simeq9.806198-\left(3.086\times10^{-6}\right)(3000)=9.796940\ \mathrm{m/s^2}}\]

סעיף ג. במשווה \(\cos\varphi=1\) ו־\(\sin\varphi=0\), ולכן \(\ddot z=-g_0+2\Omega_Ev_E\). תרומת קוריאוליס היא \(2\Omega_E(30)=0.004375\ \mathrm{m/s^2}\):

\[\boxed{\ddot z_E=-9.775950\ \mathrm{m/s^2}},\qquad \boxed{\ddot z_W=-9.784701\ \mathrm{m/s^2}}\]

(הסימן השלילי פירושו מטה.) אלה תאוצות ברגע השחרור בלבד: בהמשך נוצרת מהירות אנכית, שגם היא משפיעה דרך קוריאוליס על התנועה האופקית.

סעיף ד. בסעיף א השתנה שדה הכובד האפקטיבי עם המקום. בסעיף ב השתנה שדה הכבידה עם הגובה. בסעיף ג שדה הכובד לא השתנה; השתנתה התאוצה הנצפית במסגרת הארץ, התלויה במהירות.

איור 19ב. במשווה: תנועה מערבה מוסיפה
תאוצה כלפי מטה, ותנועה מזרחה — כלפי מעלה. החץ השחור הוא אותו כובד מקומי
בשלושת המצבים. חצי קוריאוליס מוגדלים.

מסקנה: קוריאוליס אינו משנה את g. יש להפריד בין השפעת קו הרוחב, השפעת הגובה וההשפעה התלויה במהירות.

דוגמה 14.20: סטיית קו האנך וכובד אפקטיבי

רמה ב | כבידה ואיבר צנטריפוגלי על הגלובוס — דוגמה חדשה

שאלה

במודל פשוט, כדור הארץ הוא כדור אחיד שרדיוסו \(R=6.371\times10^6\ \mathrm{m}\), ושדה הכבידה על פניו \(g_{grav}=9.820\ \mathrm{m/s^2}\) פונה אל המרכז. חוט משקולת תלוי במנוחה ביחס לקרקע.

א. מהו גודל התאוצה הצנטריפוגלית \(a_{cf}\) במשווה וב־\(45^\circ\)? מה כיוונה?

ב. מצאו את גודל הכובד האפקטיבי \(g_0\) במשווה, ב־\(45^\circ\) ובקוטב.

ג. מצאו את הזווית \(\delta\) בין חוט המשקולת לבין הרדיוס של הארץ ב־\(45^\circ\). באיזה קו רוחב היא מרבית?

ד. האם קוריאוליס משפיע על חוט המשקולת? השוו את התוצאות לכובד הנורמלי (דוגמה 14.19) ולהפרש בין רוחב גאודטי לגאוצנטרי (פרק ג2).

איור 20. משמאל: חתך מרידיאני — הכבידה
(שחור) פונה אל המרכז, והתאוצה הצנטריפוגלית (כתום) פונה הרחק מן הציר.
שקולן, הכובד האפקטיבי (ירוק), סוטה מן הרדיוס בזווית δ לכיוון המשווה
(מוגדל מאוד). מימין: זווית הסטייה במודל הכדור
הצגת הפתרון

סעיף א. המרחק מן הציר הוא \(R\cos\varphi\), ולכן \(a_{cf}=\Omega_E^2R\cos\varphi\), בניצב לציר והרחק ממנו:

\[\Omega_E^2R=\left(7.292\times10^{-5}\right)^2\left(6.371\times10^6\right)=0.03388\ \mathrm{m/s^2}\]

\[\boxed{a_{cf}(0^\circ)=0.0339\ \mathrm{m/s^2}},\qquad \boxed{a_{cf}(45^\circ)=0.0240\ \mathrm{m/s^2}}\]

סעיף ב. נפרק את \(a_{cf}\) לרכיב רדיאלי (מעלה) \(\Omega_E^2R\cos^2\varphi\) ולרכיב אופקי לכיוון המשווה \(\Omega_E^2R\sin\varphi\cos\varphi\):

\[g_0=\sqrt{\left(g_{grav}-\Omega_E^2R\cos^2\varphi\right)^2+\left(\Omega_E^2R\sin\varphi\cos\varphi\right)^2}\]

\[\boxed{g_0(0^\circ)=9.7861,\qquad g_0(45^\circ)=9.8031,\qquad g_0(90^\circ)=9.8200\ \ \mathrm{m/s^2}}\]

סעיף ג.

\[\tan\delta=\frac{\Omega_E^2R\sin\varphi\cos\varphi}{g_{grav}-\Omega_E^2R\cos^2\varphi}=\frac{0.01694}{9.80306}\quad\Rightarrow\quad \boxed{\delta=1.73\times10^{-3}\ \mathrm{rad}=0.099^\circ=5.9^{\prime}}\]

המונה יחסי ל־\(\sin2\varphi\), ולכן הסטייה מרבית בקירוב ב־\(45^\circ\) ומתאפסת במשווה ובקטבים. קצה החוט התחתון נוטה לכיוון המשווה.

סעיף ד. לא. חוט המשקולת נח, ולכן \(\vec v^{\prime}=0\) וכוח קוריאוליס אפס. הסטייה נובעת מן האיבר הצנטריפוגלי בלבד.

במודל הכדורי ההפרש בין הקוטב למשווה הוא \(0.034\ \mathrm{m/s^2}\), ואילו בכובד הנורמלי (דוגמה 14.19) הוא \(0.052\ \mathrm{m/s^2}\). היתר נובע מפחיסות הארץ ומפיזור המסה. גם הזווית \(\delta=0.099^\circ\) קטנה מן ההפרש \(\varphi-\psi=0.192^\circ\) בין רוחב גאודטי לגאוצנטרי ב־\(45^\circ\). הסיבה: הארץ האמיתית פחוסה בדיוק כך שפני הים ניצבים ל־\(\vec g_0\), והפחיסות עצמה מגדילה את הסטייה.

מסקנה: כיוון ״למטה״ שמראה חוט משקולת אינו מצביע בדיוק אל מרכז הארץ. זה אפקט של סיבוב הארץ, אבל לא של קוריאוליס.

דוגמה 14.21: מאזניים הנעים מזרחה ומערבה

רמה ב | אפקט אטווש וכוח תמיכה

שאלה

גוף שמסתו \(70\ \mathrm{kg}\) מונח על מאזניים בקרונית, הנעה בגובה קבוע לאורך המקביל של קו רוחב \(45^\circ\) צפון. גודל המהירות ביחס לקרקע הוא \(V=25\ \mathrm{m/s}\). השתמשו ב־\(g_0=9.80619777\ \mathrm{m/s^2}\) וב־\(R=6.371\times10^6\ \mathrm{m}\).

א. כתבו את משוואת הכוחות לאורך האנך המקומי, כולל עקמומיות המסלול.

ב. חשבו את כוח התמיכה במנוחה, בתנועה מזרחה ובתנועה מערבה.

ג. בטאו את השינויים במיליגל.

איור 21א. משמאל: הקרונית נעה לאורך המקביל
45° (אדום) מזרחה או מערבה. מימין: הכוחות לאורך האנך המקומי בתנועה מזרחה
— כוח התמיכה N, המשקל, רכיב קוריאוליס מעלה, והתאוצה הדרושה כלפי מרכז
הארץ (כתום מקווקו).
הצגת הפתרון

סעיף א. קרונית העוקבת אחרי פני הארץ זקוקה לרכיב תאוצה \(V^2/R\) כלפי מרכז הארץ. בכיוון ״מעלה״:

\[-m\frac{V^2}{R}=N-mg_0+2m\Omega_Ev_E\cos\varphi\quad\Rightarrow\quad \frac{N}{m}=g_0-2\Omega_Ev_E\cos\varphi-\frac{V^2}{R}\]

סעיף ב. שני התיקונים:

\[C=2\Omega_EV\cos45^\circ=0.00257811\ \mathrm{m/s^2},\qquad K=\frac{V^2}{R}=0.00009810\ \mathrm{m/s^2}\]

\[\boxed{N_0=mg_0=686.4338\ \mathrm{N}}\]

\[\boxed{N_E=m\left(g_0-C-K\right)=686.2465\ \mathrm{N}},\qquad \boxed{N_W=m\left(g_0+C-K\right)=686.6074\ \mathrm{N}}\]

סעיף ג. במזרח הקריאה קטנה ב־\(C+K=267.6\ \mathrm{mGal}\); במערב היא גדלה ב־\(C-K=248.0\ \mathrm{mGal}\). הפרש הקריאות \(N_W-N_E=0.361\ \mathrm{N}\) תלוי רק ב־\(C\), כי האיבר הריבועי זהה בשני הכיוונים.

איור 21ב. השינוי בכוח התמיכה ביחס למנוחה.
תרומת קוריאוליס מחליפה סימן בין מזרח למערב; תרומת העקמומיות מקטינה את
הקריאה בשני הכיוונים.

מסקנה: קוריאוליס לבדו נותן תיקון סימטרי; תיקון העקמומיות שובר את הסימטריה. על מסילה ישרה ושטוחה אין להוסיף את האיבר \(V^2/R\).

דוגמה 14.22: מטוס בגובה רב — גובה לעומת מהירות

רמה ג | כבידה בגובה, קוריאוליס ועקמומיות — דוגמה חדשה

שאלה

מטוס טס בגובה קבוע \(h=10\ \mathrm{km}\) לאורך המקביל של קו רוחב \(32^\circ\) צפון, במהירות \(V=250\ \mathrm{m/s}\) ביחס לקרקע. נוסע שמסתו \(70\ \mathrm{kg}\) יושב על מושב. השתמשו בכובד הנורמלי ובקירוב הגובה של פרק ג7, וב־\(R=6.371\times10^6\ \mathrm{m}\).

א. מהו כוח התמיכה של המושב כשהמטוס עומד על הקרקע (\(h=0\))?

ב. מהו כוח התמיכה בגובה \(10\ \mathrm{km}\), אילו המטוס היה נח ביחס לקרקע (למשל, בכדור פורח)?

ג. מהו כוח התמיכה בטיסה מזרחה ובטיסה מערבה?

ד. איזו מארבע התרומות — גובה, קוריאוליס מזרחה, קוריאוליס מערבה, עקמומיות — היא הגדולה ביותר? מה המשמעות למדידת כובד ממטוס?

איור 22א. משמאל: מסלול הטיסה בגובה קבוע
(כחול) מעל המקביל 32° (אדום), על גלובוס עם קווי רוחב ואורך; הגובה מוגדל
מאוד. מימין: ארבע התרומות לשינוי בכוח התמיכה של נוסע במשקל 70 ק״ג, ביחס
לעמידה על הקרקע.
הצגת הפתרון

סעיף א. מנוסחת סומיליאנה \(\gamma(32^\circ)=9.794842\ \mathrm{m/s^2}\):

\[\boxed{N_{ground}=m\gamma=685.64\ \mathrm{N}}\]

סעיף ב. בגובה \(10\ \mathrm{km}\):

\[g_0(32^\circ,h)\simeq9.794842-\left(3.086\times10^{-6}\right)\left(10^4\right)=9.763982\ \mathrm{m/s^2},\qquad \boxed{N_{alt}=683.48\ \mathrm{N}}\]

הירידה, \(-2.16\ \mathrm{N}\), היא שינוי אמיתי בשדה הכבידה. (בדיקה עם חוק הריבוע ההפוך: \(9.794842\,[R/(R+h)]^2=9.764166\), הפרש של כ־0.002 אחוז.)

סעיף ג. כמו בדוגמה 14.21, אבל עם \(R+h\):

\[C=2\Omega_EV\cos32^\circ=0.030920\ \mathrm{m/s^2},\qquad K=\frac{V^2}{R+h}=0.009795\ \mathrm{m/s^2}\]

\[\boxed{N_E=m\left(g_0-C-K\right)=680.63\ \mathrm{N}},\qquad \boxed{N_W=m\left(g_0+C-K\right)=684.96\ \mathrm{N}}\]

סעיף ד. התרומות לכוח התמיכה: גובה \(-2.16\ \mathrm{N}\); קוריאוליס \(\mp2.16\ \mathrm{N}\) (מזרחה/מערבה); עקמומיות \(-0.69\ \mathrm{N}\). השפעת הגובה ושל קוריאוליס כמעט שוות כאן בגודלן. במונחי מדידת כובד, \(C\approx3100\ \mathrm{mGal}\) ו־\(K\approx980\ \mathrm{mGal}\) — הרבה יותר מן האנומליות הגאולוגיות של עשרות מיליגל שמבקשים למדוד. לכן מדידת כובד ממטוס מחייבת לדעת את המהירות והכיוון בדיוק רב.

מסקנה: שינוי בקריאת המשקל בטיסה נובע משלושה גורמים נפרדים: גובה (שדה הכבידה), מהירות מזרחה־מערבה (קוריאוליס) ועקמומיות המסלול. רק הראשון הוא שינוי אמיתי ב־g.

14.5 חלק ה: נפילה וזריקה

כל הדוגמאות בחלק זה משתמשות בשיטה של פרקים ג8–ג9: פותרים את התנועה בלי קוריאוליס, מציבים את המהירות בנוסחת קוריאוליס, ומשלבים פעמיים. כשיש רכיב מהירות מזרחה או מערבה, מתקנים גם את זמן הפגיעה. דוגמה 14.31 מראה איך נראה פתרון מלא, ללא קטיעה בסדר ראשון.

דוגמה מהירות התחלתית מקור הסטייה רמה
23–24 אפס נפילה אנכית ב
25–26 אנכית עלייה וירידה ב–ג
27 אופקית צפונה אופקית + אנכית ג
28 אופקית מזרחה/מערבה כולל תיקון זמן הפגיעה ג
29–30 באלכסון כל הרכיבים ג
31 אנכית פתרון מדויק במשווה ד

דוגמה 14.23: נפילה מראש מגדל

רמה ב | סטיית נפילה מסדר ראשון

שאלה

גוף משוחרר ממנוחה ביחס לקרקע מראש מגדל שגובהו \(h=80\ \mathrm{m}\), בקו רוחב \(40^\circ\) צפון. התנגדות האוויר מוזנחת.

א. מצאו את זמן הנפילה.

ב. מצאו בסדר ראשון ב־\(\Omega_E\) את הסטייה האופקית בעת הפגיעה בקרקע. לאיזה כיוון היא?

ג. הסבירו כיצד נוצר כוח קוריאוליס אף שהגוף שוחרר ממנוחה.

איור 23א. משמאל: מגדל (אפור, מוגדל) בקו
רוחב 40° צפון על הגלובוס. מימין: בצירים המקומיים, מהירות הנפילה כלפי מטה
יוצרת תאוצת קוריאוליס מזרחה.
הצגת הפתרון

סעיף א. בלי קוריאוליס \(v_z=-gt\):

\[\boxed{T=\sqrt{\frac{2h}{g}}=\sqrt{\frac{160}{9.81}}=4.039\ \mathrm{s}}\]

סעיף ב. מציבים \(v_z=-gt\) ברכיב המזרחי (ג5):

\[a_{C,x}=-2\Omega_E\cos\varphi\,v_z=2\Omega_Eg\cos\varphi\,t\]

עם \(x(0)=\dot x(0)=0\):

\[\dot x=\Omega_Eg\cos\varphi\,t^2,\qquad x(t)=\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\,t^3\]

\[\boxed{x(T)=\tfrac13\left(7.292\times10^{-5}\right)(9.81)\cos40^\circ\,(4.039)^3=0.0120\ \mathrm{m}=1.20\ \mathrm{cm}}\]

הסטייה מזרחה. רכיב צפוני מופיע רק בסדר שני ב־\(\Omega_E\) (פתרון נומרי מלא נותן כ־\(10^{-6}\ \mathrm{m}\) דרומה).

סעיף ג. הגוף נח רק ברגע השחרור. מיד לאחר מכן מתפתחת מהירות כלפי מטה, שאינה מקבילה ל־\(\vec\Omega_E\) (פרט לקטבים), ולכן המכפלה הווקטורית שונה מאפס.

איור 23ב. המסלול נוטה מזרחה. המהירות
האנכית פונה מטה, ולכן כוח קוריאוליס פונה מזרחה. הסטייה האופקית מוגדלת
מאוד.

מסקנה: גוף נופל סוטה מזרחה. במבט אינרציאלי: ראש המגדל רחוק יותר מן הציר מבסיסו, ולכן נע מזרחה מהר יותר; הגוף ״שומר״ על המהירות העודפת.

דוגמה 14.24: נפילה ברוחבים ובגבהים שונים

רמה ב | נפילה חופשית והשוואת אתרים

שאלה

משחררים גוף ממנוחה יחסית לקרקע מגובה \(H=120\ \mathrm{m}\) מעל מפלס הפגיעה. משווים חמישה אתרים: המשווה, \(45^\circ\) צפון, \(45^\circ\) דרום, \(75^\circ\) צפון והקוטב הצפוני.

א. פתחו נוסחה לסטייה בעת הפגיעה, בסדר ראשון ב־\(\Omega_E\).

ב. חשבו את הסטייה בכל אתר, כאשר האתר בגובה פני הים (\(h=0\)) והכובד הוא הכובד הנורמלי.

ג. חזרו על החישוב במשווה וב־\(45^\circ\) צפון, כשהמגדל עומד על הר בגובה \(h=3000\ \mathrm{m}\).

ד. מדוע הגובה משפיע על הסטייה, אף ש־\(\Omega_E\) אינה משתנה?

הזניחו גרר ואת השינוי של \(g\) לאורך 120 מטר הנפילה.

איור 24א. מגדלי נפילה (אפור, מוגדלים)
בחמישה קווי רוחב על גלובוס עם קווי רוחב ואורך, ושני מגדלים על הר בגובה
3000 מטר (חום) במשווה וב־45° צפון.
הצגת הפתרון

סעיף א. כמו בדוגמה 14.23, \(x(t)=\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\,t^3\). זמן הנפילה הוא \(T_0=\sqrt{2H/g}\). המהירות ההתחלתית מזרחה אפס, ולכן \(\delta z=0\) ותיקון זמן הפגיעה אפס בסדר ראשון:

\[x_{hit}=\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\left(\frac{2H}{g}\right)^{3/2}=\frac{2\sqrt2}{3}\,\frac{\Omega_EH^{3/2}\cos\varphi}{\sqrt g}\]

הסטייה תלויה ב־\(\cos\varphi\), ולכן היא מזרחה בשני חצאי הכדור.

סעיפים ב–ג. מציבים בכל שורה את הכובד המתאים לאתר:

רוחב גובה האתר \(h\) \(g\ [\mathrm{m/s^2}]\) \(T_0\ [\mathrm{s}]\) סטייה מזרחה \([\mathrm{mm}]\)
\(0^\circ\) \(0\) \(9.780325\) \(4.95369\) \(28.898\)
\(+45^\circ\) \(0\) \(9.806198\) \(4.94715\) \(20.407\)
\(-45^\circ\) \(0\) \(9.806198\) \(4.94715\) \(20.407\)
\(+75^\circ\) \(0\) \(9.828697\) \(4.94149\) \(7.461\)
\(+90^\circ\) \(0\) \(9.832185\) \(4.94061\) \(0\)
\(0^\circ\) \(3000\ \mathrm{m}\) \(9.771067\) \(4.95604\) \(28.912\)
\(+45^\circ\) \(3000\ \mathrm{m}\) \(9.796940\) \(4.94949\) \(20.417\)

סעיף ד. אותו גובה נפילה \(H\) נעבר לאט יותר כש־\(g\) קטן. זמן הנפילה מתארך, ומצטברת סטייה מעט גדולה יותר. עבור רוחב ו־\(H\) קבועים, \(x\propto g^{-1/2}\), ולכן:

\[\frac{\Delta x}{x}\simeq-\frac12\,\frac{\Delta g}{g}\]

ב־\(45^\circ\) העלייה ל־3000 מטר מקטינה את \(g\) ב־\(0.0093\ \mathrm{m/s^2}\), והסטייה גדלה ב־\(0.01\ \mathrm{mm}\) בלבד. מספר הספרות בטבלה נועד לבדיקת החישוב, ולא מעיד על דיוק ניסויי כזה.

איור 24ב. סטיית הנפילה מזרחה כתלות בערך
המוחלט של הרוחב, באתר שגובהו h = 0. הסטייה שמקורה בנפילה מרבית במשווה
ומתאפסת בקטבים — בניגוד להסטה של מהירות אופקית.

מסקנה: גובה האתר \(h\) וגובה הנפילה \(H\) הם פרמטרים שונים: \(h\) משפיע בעיקר דרך \(g\) המקומי; \(H\) משנה ישירות את הסטייה, היחסית ל־\(H^{3/2}\). קו האורך אינו משפיע במודל הסימטרי.

דוגמה 14.25: זריקה אנכית וחזרה לגובה ההתחלתי

רמה ב | תנועה בשני שלבים עם היפוך כיוון הכוח

שאלה

כדור נזרק אנכית מעלה במהירות \(V_0=25\ \mathrm{m/s}\), בקו רוחב \(35^\circ\) צפון. התנגדות האוויר מוזנחת.

א. מה כיוון כוח קוריאוליס בעלייה ובירידה?

ב. היכן ינחת הכדור ביחס לנקודת השיגור, בסדר ראשון ב־\(\Omega_E\)?

ג. מהי מהירותו האופקית ברגע הנחיתה?

איור 25א. משמאל: האתר בקו רוחב 35° צפון.
מימין: בצירים המקומיים — בעלייה תאוצת קוריאוליס פונה מערבה, ובירידה
מזרחה.
הצגת הפתרון

סעיף א. \(a_{C,x}=-2\Omega_E\cos\varphi\,v_z\): בעלייה (\(v_z>0\)) מערבה, בירידה מזרחה.

סעיף ב. בסדר אפס \(v_z=V_0-gt\) וזמן החזרה \(T=2V_0/g=5.097\ \mathrm{s}\). לכן:

\[\ddot x=-2\Omega_E\cos\varphi\,(V_0-gt)\]

\[\dot x=-2\Omega_E\cos\varphi\left(V_0t-\tfrac12gt^2\right),\qquad x=-\Omega_E\cos\varphi\,V_0t^2+\tfrac13\Omega_E\cos\varphi\,gt^3\]

\[\boxed{x(T)=-\frac{4\Omega_E\cos\varphi\,V_0^3}{3g^2}=-0.0129\ \mathrm{m}}\]

הכדור נוחת כ־\(1.3\ \mathrm{cm}\) מערבה לנקודת השיגור.

סעיף ג. \(\dot x(T)=-2\Omega_E\cos\varphi\,T\left(V_0-\tfrac12gT\right)=0\), כי \(gT=2V_0\).

איור 25ב. בעלייה כוח קוריאוליס פונה מערבה
ובירידה מזרחה. ההעתק המערבי שנצבר אינו מתבטל; הסטייה
מוגדלת.

מסקנה: תאוצה שמחליפה סימן אינה מבטיחה שההעתק יתאפס. כאן הירידה רק מחזירה את המהירות האופקית לאפס, אך אינה מחזירה את הכדור למקומו. הסטייה המערבית גדולה פי ארבעה מסטיית הנפילה מאותו גובה מרבי.

דוגמה 14.26: זריקה אנכית במשווה ובקטבים

רמה ב | סימטריה בין חצאי הכדור

שאלה

גוף נזרק אנכית מעלה במהירות \(W=30\ \mathrm{m/s}\) וחוזר למפלס השיגור. כדי לבודד את השפעת הכיוון, קחו בכל האתרים \(g=9.81\ \mathrm{m/s^2}\).

א. השוו את הסטייה בעת החזרה במשווה, בקווי רוחב \(+45^\circ\) ו־\(-45^\circ\), ובשני הקטבים.

ב. מהי המהירות האופקית בסוף המעוף?

ג. מדוע בקטבים אין סטייה?

איור 26א. זריקה אנכית בחמישה אתרים על
גלובוס עם קווי רוחב ואורך. במשווה המהירות ניצבת לציר הסיבוב; בקוטב היא
מקבילה לו.
הצגת הפתרון

סעיף א. אותו פיתוח כמו בדוגמה 14.25, עם \(T_0=2W/g=6.116\ \mathrm{s}\):

\[x(T_0)=-\frac{4\Omega_EW^3\cos\varphi}{3g^2}\]

אתר סטייה בעת החזרה
קו המשווה \(27.28\ \mathrm{mm}\) מערבה
\(+45^\circ\) ו־\(-45^\circ\) \(19.29\ \mathrm{mm}\) מערבה
הקוטב הצפוני והדרומי אפס

סעיף ב. \(\dot x(T_0)=0\) בכל האתרים, כמו בדוגמה 14.25.

סעיף ג. בקטבים המהירות האנכית מקבילה או מנוגדת לווקטור הסיבוב, ולכן \(\vec\Omega_E\times\vec v^{\prime}=0\).

איור 26ב. הסטייה המערבית בזריקה אנכית:
התנועה מתחילה מימין, עולה ויורדת אל נקודה מערבית יותר. הסטייה האופקית
מוגדלת.

מסקנה: אותה סטייה מערבה בצפון ובדרום אינה סותרת את כלל ״ימינה בצפון ושמאלה בדרום״: כאן מקור הסטייה הוא מהירות אנכית, והתלות היא ב־\(\cos\varphi\). פתרון מדויק במשווה מופיע בדוגמה 14.31.

דוגמה 14.27: זריקה אופקית צפונה ממבנה גבוה

רמה ג | שני רכיבי מהירות תורמים לאותו רכיב כוח

שאלה

כדור נזרק אופקית צפונה מגובה \(H=45\ \mathrm{m}\) במהירות \(V=20\ \mathrm{m/s}\), בקו רוחב \(30^\circ\) צפון. בסדר ראשון ב־\(\Omega_E\) וללא התנגדות אוויר:

א. אילו רכיבי מהירות יוצרים תאוצת קוריאוליס מזרחה?

ב. מצאו את מקום הפגיעה בקרקע.

ג. האם יש צורך לתקן את זמן הפגיעה?

איור 27א. משמאל: מבנה (אפור, מוגדל) בקו
רוחב 30° צפון. מימין: בצירים המקומיים — גם המהירות צפונה וגם מהירות
הנפילה תורמות לתאוצת קוריאוליס מזרחה.
הצגת הפתרון

סעיף א. בסדר אפס \(v_y=V\) ו־\(v_z=-gt\). מן הרכיב המזרחי (ג5):

\[\ddot x=2\Omega_E\left(V\sin\varphi-v_z\cos\varphi\right)=2\Omega_EV\sin\varphi+2\Omega_Egt\cos\varphi\]

שתי התרומות מזרחה.

סעיף ב. אינטגרציה כפולה:

\[x(t)=\Omega_EV\sin\varphi\,t^2+\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\,t^3\]

עם \(T=\sqrt{2H/g}=3.029\ \mathrm{s}\): התרומה מן התנועה צפונה היא \(6.69\ \mathrm{mm}\), והתרומה מן הנפילה \(5.74\ \mathrm{mm}\).

\[\boxed{y(T)=VT=60.58\ \mathrm{m}},\qquad \boxed{x(T)=+12.43\ \mathrm{mm}}\]

הסימן החיובי של \(x\) פירושו מזרחה.

סעיף ג. לא. אין רכיב מהירות מזרחה (\(U=0\)), ולכן \(\delta z=0\) ו־\(\delta T=0\) (ג9).

איור 27ב. תנועה צפונה ונפילה מטה תורמות
שתיהן לתאוצה מזרחה. ההיטל המרחבי סכמטי, והסטייה המזרחית
מוגדלת.

מסקנה: בתנועה תלת־ממדית כמה רכיבי מהירות תורמים לאותו רכיב של כוח קוריאוליס. יש לחשב את המכפלה הווקטורית במלואה.

דוגמה 14.28: זריקה אופקית מזרחה ומערבה

רמה ג | תיקון זמן המעוף

שאלה

מגובה \(H=45\ \mathrm{m}\), בקו רוחב \(45^\circ\) צפון, משגרים שני גופים אופקית: אחד מזרחה ואחד מערבה, שניהם במהירות \(30\ \mathrm{m/s}\). הניחו קרקע מישורית ו־\(g=9.81\ \mathrm{m/s^2}\).

א. כתבו את המסלול המתוקן עד סדר ראשון בקוריאוליס.

ב. חשבו את תיקון זמן הפגיעה בכל מקרה.

ג. חשבו את תיקוני מקום הפגיעה, מזרחה וצפונה.

ד. מה הייתה הטעות אילו התעלמנו מתיקון הזמן?

איור 28א. משמאל: מבנה בקו רוחב 45° צפון.
מימין: בצירים המקומיים — לזריקה מזרחה (U > 0) כוח קוריאוליס יש רכיב
מעלה ורכיב דרומה; בזריקה מערבה שני הרכיבים מתהפכים.
הצגת הפתרון

סעיף א. נסמן \(U=+30\ \mathrm{m/s}\) למזרח ו־\(U=-30\ \mathrm{m/s}\) למערב; \(V=W=0\). מנוסחאות ג8:

\[x=Ut+\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\,t^3,\qquad y=-\Omega_EU\sin\varphi\,t^2,\qquad z=H-\tfrac12gt^2+\Omega_EU\cos\varphi\,t^2\]

סעיף ב. זמן הייחוס הוא \(T_0=\sqrt{2H/g}=3.02891\ \mathrm{s}\). ברגע זה הגוף אינו בדיוק על הקרקע:

\[\delta z(T_0)=\Omega_EU\cos45^\circ\,T_0^2=\pm0.01419\ \mathrm{m}\]

מהירות הנפילה בפתרון הייחוס היא \(Q=gT_0\), ולכן (ג9):

\[\delta T=\frac{\delta z(T_0)}{gT_0}=\frac{\Omega_EU\cos\varphi}{g}\,T_0,\qquad \boxed{\delta T_E=+0.478\ \mathrm{ms},\qquad \delta T_W=-0.478\ \mathrm{ms}}\]

סעיף ג. הרכיב המזרחי כולל את הסטייה עד \(T_0\) ואת ההתקדמות במשך \(\delta T\):

\[\delta x_{hit}=\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\,T_0^3+U\,\delta T=0.00469+0.01433=\boxed{+0.0190\ \mathrm{m}}\]

התרומה \(U\delta T\) זהה בשני הכיוונים, כי \(U\) ו־\(\delta T\) מחליפים סימן יחד. ברכיב הצפוני אין תרומת זמן, כי \(V=0\):

\[\delta y_{hit}=-\Omega_EU\sin\varphi\,T_0^2=\mp0.0142\ \mathrm{m}\]

גודל זריקה מזרחה זריקה מערבה
זמן פגיעה \([\mathrm{s}]\) \(3.02939\) \(3.02844\)
תיקון מזרחי \([\mathrm{m}]\) \(+0.0190\) \(+0.0190\)
תיקון צפוני \([\mathrm{m}]\) \(-0.0142\) \(+0.0142\)
מקום מזרחי בפגיעה \([\mathrm{m}]\) \(+90.886\) \(-90.848\)

בזריקה מזרחה הגוף סוטה דרומה, ובזריקה מערבה צפונה — בשני המקרים ימינה ביחס לכיוון הזריקה. התיקון המזרחי מאריך את הטווח מזרחה ומקצר את הטווח מערבה.

סעיף ד. בלי תיקון הזמן היה מתקבל תיקון מזרחי של \(4.7\ \mathrm{mm}\) במקום \(19.0\ \mathrm{mm}\) — טעות פי ארבעה. תיקון הזמן הוא מאותו סדר בקוריאוליס, ואסור להשמיטו. בדיקה: \(\Omega_ET_0=2.2\times10^{-4}\ll1\).

איור 28ב. הרכיב האנכי של קוריאוליס מאריך
את זמן המעוף בזריקה מזרחה ומקצר אותו בזריקה מערבה. ההבדלים מוגדלים;
הסטייה לצפון או לדרום אינה מוצגת במבט הצד.

מסקנה: כשיש מהירות מזרחה או מערבה, קוריאוליס משנה גם את זמן המעוף. השינוי הקטן בזמן, כפול המהירות האופקית, עשוי להיות התרומה העיקרית להעתק.

דוגמה 14.29: זריקה צפונה לעומת זריקה דרומה

רמה ג | שתי תרומות לאותה סטייה

שאלה

בקו רוחב \(45^\circ\) צפון משגרים גוף באלכסון, והוא חוזר לאותו גובה. הרכיב האנכי ההתחלתי הוא \(W=20\ \mathrm{m/s}\), והרכיב האופקי הוא \(V=+20\ \mathrm{m/s}\) (צפונה) או \(V=-20\ \mathrm{m/s}\) (דרומה). הרכיב המזרחי ההתחלתי אפס. קחו \(g=9.81\ \mathrm{m/s^2}\).

א. חשבו את זמן המעוף ואת ההעתק הצפוני.

ב. חשבו את סטיית הפגיעה מזרחה או מערבה בשני המקרים.

ג. מדוע הסטיות אינן שוות בגודלן?

איור 29א. משמאל: האתר בקו רוחב 45° צפון.
מימין: בצירים המקומיים — שיגור באלכסון צפונה ושיגור באלכסון דרומה, עם
אותו רכיב אנכי.
הצגת הפתרון

סעיף א. \(U=0\), ולכן אין תיקון לזמן המעוף בסדר ראשון:

\[\boxed{T_0=\frac{2W}{g}=4.0775\ \mathrm{s}},\qquad \boxed{y(T_0)=VT_0=\pm81.55\ \mathrm{m}}\]

סעיף ב. התאוצה המזרחית כוללת את תרומת התנועה האופקית ואת תרומת התנועה האנכית:

\[\ddot x=2\Omega_E\left[V\sin\varphi-(W-gt)\cos\varphi\right]\]

אחרי שתי אינטגרציות והצבת \(gT_0=2W\):

\[x(T_0)=\Omega_ET_0^2\left(V\sin\varphi-\frac W3\cos\varphi\right)\]

\[\boxed{x_N=17.15-5.72=+11.43\ \mathrm{mm}},\qquad \boxed{x_S=-17.15-5.72=-22.86\ \mathrm{mm}}\]

סעיף ג. התרומה של \(V\) מחליפה סימן עם כיוון הזריקה, ואילו התרומה האנכית (\(-5.72\ \mathrm{mm}\), מערבה) זהה בשני המקרים. בצפון היא מקטינה את הסטייה, ובדרום מגדילה אותה. ב־\(-45^\circ\) התרומה של \(V\) הייתה מחליפה סימן, והתרומה האנכית הייתה נשארת מערבה.

איור 29ב. היטל על מישור הקרקע: השיגור
צפונה סוטה מזרחה והשיגור דרומה מערבה, אך הסטיות אינן שוות, כי התנועה
האנכית מוסיפה בשני המקרים תרומה מערבה. ההפרשים מוגדלים.

מסקנה: אי אפשר להסיק את סטייתו של גוף נזרק מן הכיוון האופקי בלבד. הרכיב האנכי חשוב, ובמשווה הוא מקור הסטייה האופקית היחיד.

דוגמה 14.30: שיגור באזימוט כללי

רמה ג | אזימוט, דקות קשת ונקודת פגיעה

שאלה

גוף נקודתי משוגר ללא גרר מנקודה בקו רוחב \(32^\circ15^{\prime}30^{\prime\prime}\) צפון. מהירות השיגור \(V_0=60\ \mathrm{m/s}\), זווית ההגבהה \(\theta=35^\circ\) והאזימוט \(A=60^\circ\). הגוף פוגע במישור השיגור. קחו \(g=9.81\ \mathrm{m/s^2}\).

א. המירו את קו הרוחב לכתיב עשרוני ופרקו את המהירות לרכיבים.

ב. חשבו את זמן המעוף ואת נקודת הפגיעה בלי קוריאוליס.

ג. חשבו את תיקון זמן הפגיעה ואת שינוי נקודת הפגיעה עקב קוריאוליס.

ד. פרקו את השינוי לרכיב לאורך כיוון השיגור ולרכיב ימינה ממנו.

איור 30א. משמאל: האתר בקו רוחב 32°15′30″
צפון על הגלובוס. מימין: בצירים המקומיים — מהירות השיגור, האזימוט A הנמדד
מן הצפון במישור האופקי, וזווית ההגבהה θ.
הצגת הפתרון

סעיף א.

\[\varphi=32+\frac{15}{60}+\frac{30}{3600}=32.258333^\circ\]

\[U=V_0\cos\theta\sin A=42.564\ \mathrm{m/s},\qquad V=V_0\cos\theta\cos A=24.575\ \mathrm{m/s},\qquad W=V_0\sin\theta=34.415\ \mathrm{m/s}\]

סעיף ב.

\[T_0=\frac{2W}{g}=7.01623\ \mathrm{s},\qquad (x_0,y_0)=(UT_0,\ VT_0)=(298.641,\ 172.421)\ \mathrm{m}\]

הטווח הוא \(L_0=344.84\ \mathrm{m}\).

סעיף ג. מציבים בנוסחאות ג8 ברגע \(T_0\):

\[\delta x(T_0)=0.01226\ \mathrm{m},\qquad \delta y(T_0)=-0.08155\ \mathrm{m},\qquad \delta z(T_0)=0.12921\ \mathrm{m}\]

הגוף עדיין מעל מישור הפגיעה. מהירות הנפילה בפתרון הייחוס היא \(Q=W\), ולכן:

\[\delta T=\frac{\delta z(T_0)}{W}=0.003754\ \mathrm{s},\qquad T=7.01998\ \mathrm{s}\]

\[\delta x_{hit}=0.01226+U\,\delta T=\boxed{0.1721\ \mathrm{m}},\qquad \delta y_{hit}=-0.08155+V\,\delta T=\boxed{0.0107\ \mathrm{m}}\]

סעיף ד. וקטור יחידה לאורך השיגור: \((\sin A,\cos A)\); ימינה ממנו: \((\cos A,-\sin A)\).

\[\boxed{\delta r_\parallel=\delta x\sin A+\delta y\cos A=0.154\ \mathrm{m}},\qquad \boxed{\delta r_{right}=\delta x\cos A-\delta y\sin A=0.077\ \mathrm{m}}\]

הסטייה הצדדית מתאימה לזווית \(\delta r_{right}/L_0=2.23\times10^{-4}\ \mathrm{rad}=46^{\prime\prime}\) במבט מנקודת השיגור.

איור 30ב. מבט מלמעלה: מסלול הייחוס בכחול,
ווקטור השינוי בנקודת הפגיעה באדום (מוגדל ביחס לטווח). האזימוט נמדד מן
הצפון.

מסקנה: רוב השינוי הוא לאורך כיוון השיגור, ונובע מתיקון זמן המעוף. שקיעת הקרקע הכדורית על פני הטווח, \(L_0^2/(2R)=9.3\ \mathrm{mm}\), קטנה כאן מן השינוי — אך בניסוי ממשי גרר ורוח גדולים משניהם.

דוגמה 14.31: פתרון מדויק במודל מקומי במשווה

רמה ד | פתרון מצומד ובדיקת קירוב

שאלה

בקו המשווה נזרק גוף אנכית מעלה במהירות \(W=30\ \mathrm{m/s}\). הניחו מישור מקומי, \(g=9.81\ \mathrm{m/s^2}\) קבוע והיעדר גרר. הפעם פתרו את משוואות התנועה עם קוריאוליס בלי קטיעה בסדר ראשון.

א. כתבו את המשוואות המצומדות ופתרו אותן.

ב. מצאו את זמן החזרה ואת הסטייה.

ג. הראו שבגבול סיבוב איטי מתקבלת תוצאת דוגמה 14.26.

״מדויק״ כאן פירושו מדויק בתוך המודל המקומי.

איור 31א. משמאל: האתר על קו המשווה.
מימין: בצירים המקומיים, וקטור הסיבוב אופקי וצפונה, והמהירות האנכית יוצרת
תאוצה מערבה.
הצגת הפתרון

סעיף א. במשווה \(\vec\Omega_E=\Omega_E\hat y\). נסמן \(k=2\Omega_E\), \(u=\dot x\) ו־\(w=\dot z\). מנוסחאות ג5, עם \(\varphi=0\) ו־\(v_y=0\):

\[\dot u=-kw,\qquad \dot w=-g+ku,\qquad u(0)=0,\quad w(0)=W\]

מאחר ש־\(w=\dot z\) ו־\(z(0)=0\), אינטגרציה של המשוואה הראשונה נותנת \(u=-kz\). הצבה בשנייה:

\[\ddot z+k^2z=-g\]

זו משוואת מתנד הרמוני עם כוח קבוע. הפתרון המקיים את תנאי ההתחלה:

\[z(t)=\frac Wk\sin kt+\frac{g}{k^2}\left(\cos kt-1\right)\]

\[u(t)=\frac gk\left(1-\cos kt\right)-W\sin kt,\qquad x(t)=\frac gk\,t-\frac{g}{k^2}\sin kt+\frac Wk\left(\cos kt-1\right)\]

סעיף ב. מלבד \(t=0\), התנאי \(z(T)=0\) נותן (בעזרת זהויות חצי זווית):

\[\tan\frac{kT}{2}=\frac{kW}{g}\quad\Rightarrow\quad T=\frac2k\arctan\frac{kW}{g}\]

הצבה בנוסחת \(x\) מפשטת את הסטייה:

\[x(T)=\frac gk\left(T-\frac{2W}{g}\right)\]

\[\boxed{T=6.1162075\ \mathrm{s}},\qquad \boxed{x(T)=-0.0272779\ \mathrm{m}}\]

זמן החזרה קצר מ־\(2W/g\) ב־\(0.41\ \mu\mathrm{s}\) בלבד.

סעיף ג. עם \(\arctan q=q-q^3/3+\cdots\) עבור \(q=kW/g\ll1\):

\[T=\frac{2W}{g}-\frac{2k^2W^3}{3g^3}+\cdots,\qquad x(T)=-\frac{4\Omega_EW^3}{3g^2}+\cdots\]

זו בדיוק נוסחת דוגמה 14.26 עם \(\cos\varphi=1\). בדיקה נוספת: קוריאוליס אינו מבצע עבודה, ולכן \(\tfrac12(u^2+w^2)+gz=\tfrac12W^2\) נשמר; בעת החזרה \(u=0\) ו־\(w=-W\).

איור 31ב. לאחר הזזת משתנה המהירות u
ב־g/k, המשוואות מתארות סיבוב אחיד במישור המהירויות. המעגל הוא תרשים של
מערכת המשוואות, ולא צורת המסלול במרחב.

מסקנה: הפתרון המלא מאשר את קירוב הסדר הראשון בדיוק של שבע ספרות. פתרון מדויק של מודל מקורב אינו חיזוי מדויק של הארץ האמיתית: גרר, שינוי \(g\) ועקמומיות אינם כלולים.

14.6 חלק ו: תנועה ממושכת ותופעות גאופיזיקליות

כשהתנועה נמשכת שעות, התנאי \(\Omega_ET\ll1\) כבר אינו מתקיים, וקוריאוליס הופך מתיקון קטן לגורם המעצב את התנועה. בחלק זה נשתמש במודל האופקי של פרק ג5, \(\dot u=fv\) ו־\(\dot v=-fu\), ונראה תנודות אינרציאליות, מצב מתמיד עם גרר, חציית המשווה ומטוטלת פוקו. דוגמה 14.35 מראה כיצד לקבוע מתי קוריאוליס חשוב בכלל.

דוגמה 14.32: תנודות אינרציאליות במישור אופקי

רמה ד | משוואות תנועה מצומדות

שאלה

במודל מקומי של תנועה אופקית על כדור הארץ הכובד מאוזן, ואין כוחות אופקיים ממשיים. פרמטר קוריאוליס קבוע: \(f=10^{-4}\ \mathrm{s^{-1}}\). גוף (למשל חבילת מים באוקיינוס) מתחיל בראשית במהירות \(U=0.80\ \mathrm{m/s}\) מזרחה.

א. פתרו את משוואות התנועה עבור רכיבי המהירות.

ב. מצאו את המסלול והראו שהוא מעגל. מהם רדיוסו וזמן המחזור?

ג. לאיזה כיוון מסתובב הגוף, והיכן מרכז המעגל?

איור 32. תנועה מעגלית עם כיוון השעון
במודל המקומי בחצי הכדור הצפוני. המהירות משיקה למסלול, וכוח קוריאוליס
פונה בכל רגע אל מרכז המעגל.
הצגת הפתרון

סעיף א. עם \(u=\dot x\) ו־\(v=\dot y\):

\[\dot u=fv,\qquad \dot v=-fu\quad\Rightarrow\quad \ddot u=-f^2u\]

מתנאי ההתחלה \(u(0)=U\), \(v(0)=0\):

\[u=U\cos ft,\qquad v=-U\sin ft\]

גודל המהירות קבוע: \(\sqrt{u^2+v^2}=U\).

סעיף ב. אינטגרציה עם \(x(0)=y(0)=0\):

\[\boxed{x=\frac Uf\sin ft,\qquad y=\frac Uf\left(\cos ft-1\right)}\quad\Rightarrow\quad x^2+\left(y+\frac Uf\right)^2=\left(\frac Uf\right)^2\]

\[\boxed{R_I=\frac Uf=8.00\ \mathrm{km}},\qquad \boxed{T_I=\frac{2\pi}{f}=6.28\times10^4\ \mathrm{s}=17.45\ \mathrm{h}}\]

סעיף ג. בהתחלה הגוף נע מזרחה ו־\(v\) נעשה שלילי, כלומר הוא פונה ימינה — עם כיוון השעון. מרכז המעגל, \((0,-U/f)\), נמצא 8 ק״מ מדרום לנקודת ההתחלה.

מסקנה: קוריאוליס מסובב את וקטור המהירות בלי לשנות את גודלו, ומשמש כאן כוח צנטריפטלי. תנודות כאלה נצפות באוקיינוס [3]. אין לבלבל מודל זה עם דיסקית על שולחן מסתובב (דוגמה 14.8), שבו הכוח הצנטריפוגלי מופיע במפורש.

דוגמה 14.33: קוריאוליס, כוח קבוע וגרר ליניארי

רמה ד | מצב מתמיד ותגובה חולפת

שאלה

באותו מודל אופקי (דוגמה 14.32) פועלים גם כוח ממשי קבוע מזרחה וכוח גרר יחסי למהירות:

\[\vec F_0=mA\,\hat x,\qquad \vec F_d=-m\lambda\,\vec v^{\prime}\]

נתון \(A=2\times10^{-5}\ \mathrm{m/s^2}\) ו־\(\lambda=f=10^{-4}\ \mathrm{s^{-1}}\). הגוף מתחיל ממנוחה.

א. כתבו את משוואות התנועה ומצאו את המהירות במצב המתמיד.

ב. מצאו את המהירות כפונקציה של הזמן.

ג. בדקו את מאזן ההספק במצב המתמיד.

איור 33. משמאל: התקרבות המהירות למצב
המתמיד במרחב רכיבי המהירות (לא במרחב המקום). מימין: במצב המתמיד הכוח
המניע, הגרר וקוריאוליס מאזנים זה את זה.
הצגת הפתרון

סעיף א.

\[\dot u=A+fv-\lambda u,\qquad \dot v=-fu-\lambda v\]

במצב המתמיד הנגזרות מתאפסות. מן המשוואה השנייה \(v=-fu/\lambda\); הצבה בראשונה:

\[\boxed{u_\infty=\frac{A\lambda}{\lambda^2+f^2},\qquad v_\infty=-\frac{Af}{\lambda^2+f^2}}\quad\Rightarrow\quad \boxed{(u_\infty,v_\infty)=(0.10,\ -0.10)\ \mathrm{m/s}}\]

הגוף נע במצב המתמיד דרום־מזרחה, ב־\(45^\circ\) ימינה מכיוון הכוח.

סעיף ב. אחרי חיסור המצב המתמיד נשארת תגובה המסתובבת בתדירות \(f\) ודועכת בקצב \(\lambda\):

\[u(t)=u_\infty-e^{-\lambda t}\left(u_\infty\cos ft+v_\infty\sin ft\right)\]

\[v(t)=v_\infty-e^{-\lambda t}\left(v_\infty\cos ft-u_\infty\sin ft\right)\]

בדיקה: \(u(0)=v(0)=0\), ו־\(\dot u(0)=A\), \(\dot v(0)=0\).

סעיף ג. כוח קוריאוליס אינו מבצע עבודה. לאחר חלוקה במסה:

\[Au_\infty=\lambda\left(u_\infty^2+v_\infty^2\right):\qquad (2\times10^{-5})(0.10)=10^{-4}(0.02)=2\times10^{-6}\ \mathrm{W/kg}\ \checkmark\]

מסקנה: כוח קבוע מזרחה אינו יוצר מהירות סופית מזרחה בלבד; קוריאוליס מטה אותה ימינה. כשהגרר חלש (\(\lambda\ll f\)), הזרימה כמעט ניצבת לכוח — זה עיקרון ״איזון גאוסטרופי״ במטאורולוגיה ובאוקיינוגרפיה.

דוגמה 14.34: חציית קו המשווה

רמה ג | קוריאוליס המשתנה לאורך הדרך

שאלה

גוף נע צפונה במהירות מוכתבת \(V=20\ \mathrm{m/s}\) ברצועה צרה סביב קו המשווה. הוא מתחיל במרחק \(d=10\ \mathrm{km}\) מדרום למשווה, עם מהירות מזרחית אפס, ומסיים במרחק \(d\) מצפון לו. מנגנון אידיאלי שומר על המהירות הצפונית ועל גובה קבוע, אך אינו מפעיל כוח מזרחה או מערבה. השתמשו בקירוב \(y=R\varphi\) וברוחב קטן.

א. כתבו את התאוצה המזרחית כפונקציה של \(y\) (המרחק צפונה מן המשווה).

ב. מצאו את המהירות וההעתק מזרחה ברגע חציית המשווה ובסוף התנועה.

ג. בדקו את התוצאה באמצעות שימור התנע הזוויתי סביב ציר הארץ.

איור 34א. משמאל: הרצועה הצרה סביב המשווה
על הגלובוס (רוחבה מוגדל מאוד); הגוף נע צפונה. מימין: תאוצת קוריאוליס
המזרחית שלילית בדרום, מתאפסת במשווה וחיובית בצפון.
הצגת הפתרון

סעיף א. קרוב למשווה \(\sin\varphi\simeq y/R\), ולכן \(f(y)\simeq\beta_Ey\) עם \(\beta_E=2\Omega_E/R=2.289\times10^{-11}\ \mathrm{m^{-1}s^{-1}}\). מן הרכיב המזרחי (ג5):

\[\dot u_E=f(y)\,V=\beta_EVy,\qquad y(t)=-d+Vt\]

סעיף ב. נוח לשלב לפי \(y\), בעזרת \(dt=dy/V\):

\[u_E(y)=\int_{-d}^{y}\beta_Ey^{\prime}\,dy^{\prime}=\frac{\Omega_E}{R}\left(y^2-d^2\right)\]

ובזמן: \(x(t)=\beta_EV\left(-\tfrac12dt^2+\tfrac16Vt^3\right)\). רגע החצייה \(t_m=d/V=500\ \mathrm{s}\), ורגע הסיום \(T=2d/V=1000\ \mathrm{s}\):

\[\boxed{u_E(t_m)=-\frac{\Omega_Ed^2}{R}=-1.14\times10^{-3}\ \mathrm{m/s}},\qquad \boxed{x(t_m)=-\frac{2\Omega_Ed^3}{3RV}=-0.382\ \mathrm{m}}\]

\[\boxed{u_E(T)=0},\qquad \boxed{x(T)=-\frac{4\Omega_Ed^3}{3RV}=-0.763\ \mathrm{m}}\]

הגוף מסיים בלי מהירות מזרחית, אך 0.76 מטר מערבה למרידיאן ההתחלתי.

סעיף ג. לכוחות הממשיים אין רכיב מזרחי, ולכן אין מומנט סביב ציר הסיבוב, והתנע הזוויתי ליחידת מסה נשמר:

\[R\cos\varphi\left(\Omega_ER\cos\varphi+u_E\right)=\Omega_ER^2\cos^2\varphi_0\quad\Rightarrow\quad u_E=\Omega_ER\,\frac{\cos^2\varphi_0-\cos^2\varphi}{\cos\varphi}\]

פיתוח לזוויות קטנות, עם \(\varphi_0=-d/R\), מחזיר \(u_E\simeq(\Omega_E/R)(y^2-d^2)\). זו בדיקה בלתי תלויה באינטגרציה המקומית.

איור 34ב. המהירות המזרחית כתלות במרחק
צפונה מן המשווה. במשווה התאוצה מתאפסת, אך המהירות עדיין מערבה; רק בהמשך,
בחצי הכדור הצפוני, היא חוזרת לאפס.

מסקנה: סימן התאוצה אינו קובע לבדו את סימן המהירות או ההעתק. בחצי הכדור הצפוני התאוצה מזרחה, אך תחילה היא רק מאטה מהירות מערבית שכבר נצברה. טווח הרוחבים כאן הוא \(\pm0.09^\circ\) בלבד.

דוגמה 14.35: כיור, הוריקן ומספר רוסבי

רמה ב | הערכת סדרי גודל — דוגמה חדשה

שאלה

נאמר לעיתים שהמים בכיור מסתחררים בכיוון שונה בצפון ובדרום, בגלל קוריאוליס. כדי לבדוק זאת משווים את התאוצה ״הרגילה״ של זורם, בסדר גודל \(U^2/L\) (\(U\) — מהירות אופיינית, \(L\) — גודל אופייני), לתאוצת קוריאוליס \(fU\). היחס ביניהן הוא מספר רוסבי:

\[Ro=\frac{U^2/L}{fU}=\frac{U}{fL}\]

א. חשבו את \(Ro\) עבור מים בכיור בקו רוחב \(32^\circ\) צפון: \(U\approx0.1\ \mathrm{m/s}\), \(L\approx0.3\ \mathrm{m}\).

ב. חשבו את \(Ro\) עבור הוריקן בקו רוחב \(25^\circ\): \(U\approx30\ \mathrm{m/s}\), \(L\approx300\ \mathrm{km}\).

ג. חשבו את \(Ro\) עבור מערכת מזג אוויר רחבה בקו רוחב \(45^\circ\): \(U\approx10\ \mathrm{m/s}\), \(L\approx1000\ \mathrm{km}\).

ד. מה ניתן להסיק? הסבירו מדוע שקע ברומטרי בחצי הכדור הצפוני מסתובב נגד כיוון השעון.

איור 35. משמאל: כיור — זמן הניקוז קצר
מאוד ביחס ל־1/f, וכיוון המערבולת נקבע בעיקר מתנאי ההתחלה ומצורת הכיור.
מימין: שקע ברומטרי בחצי הכדור הצפוני — האוויר זורם פנימה (כחול),
קוריאוליס מסיט אותו ימינה (אדום), ונוצר סיבוב
הצגת הפתרון

סעיף א. \(f=2\Omega_E\sin32^\circ=7.73\times10^{-5}\ \mathrm{s^{-1}}\):

\[\boxed{Ro_{sink}=\frac{0.1}{\left(7.73\times10^{-5}\right)(0.3)}\approx4\times10^3}\]

סעיף ב. \(f=2\Omega_E\sin25^\circ=6.16\times10^{-5}\ \mathrm{s^{-1}}\):

\[\boxed{Ro_{hurricane}=\frac{30}{\left(6.16\times10^{-5}\right)\left(3\times10^5\right)}\approx1.6}\]

סעיף ג. \(f=2\Omega_E\sin45^\circ=1.03\times10^{-4}\ \mathrm{s^{-1}}\):

\[\boxed{Ro_{weather}=\frac{10}{\left(1.03\times10^{-4}\right)\left(10^6\right)}\approx0.1}\]

סעיף ד. בכיור \(Ro\gg1\): קוריאוליס קטן פי אלפים מן התאוצות האחרות. גם סולם הזמן מראה זאת: \(1/f\approx3.6\) שעות, בעוד שהכיור מתרוקן בתוך עשרות שניות. כיוון המערבולת נקבע מתנועה שנותרה במים, מצורת הכיור וממיקום הברז. בהוריקן \(Ro\sim1\), ובמערכות רחבות \(Ro\ll1\) — שם קוריאוליס הוא גורם מרכזי.

בשקע ברומטרי האוויר זורם פנימה, אל הלחץ הנמוך. בחצי הכדור הצפוני קוריאוליס מסיט כל זרם ימינה; זרמים הנכנסים מכל הכיוונים ומוסטים ימינה יוצרים יחד סיבוב נגד כיוון השעון. בחצי הכדור הדרומי הכיוון הפוך.

מסקנה: השאלה אינה ״האם יש קוריאוליס״ — הוא קיים תמיד בתנועה על הארץ — אלא מה גודלו ביחס לתאוצות אחרות. מספר רוסבי עונה על כך בחישוב של שורה אחת. ניסויים זהירים במים שהושקטו במשך יממה הראו את השפעת קוריאוליס גם במכלים, אך לא בכיור ביתי רגיל.

דוגמה 14.36: מטוטלת פוקו

רמה ד | שני סולמות זמן ופרצסיה

שאלה

מטוטלת שאורכה \(L=25\ \mathrm{m}\) תלויה בקו רוחב \(32^\circ\) צפון. היא משתחררת ממנוחה ביחס לקרקע מהעתק אופקי קטן: \(x(0)=a=0.20\ \mathrm{m}\), \(y(0)=0\). הניחו תנודות קטנות וללא ריסון.

א. כתבו את משוואות התנועה האופקיות. איזה רכיב של \(\vec\Omega_E\) משפיע עליהן?

ב. פתרו את המשוואות.

ג. מצאו את קצב הסיבוב של מישור התנודה ואת הזמן לסיבוב מלא, והשוו לזמן מחזור התנודה.

איור 36א. משמאל: האתר בקו רוחב 32° צפון
על הגלובוס; וקטור הסיבוב מפורק לרכיב אנכי Ω sinφ ולרכיב אופקי Ω cosφ. רק
הרכיב האנכי מסובב את מישור התנודה. מימין: מישור התנודה במבט מלמעלה לאחר
0, 3 ו־6 שעות.
הצגת הפתרון

סעיף א. נגדיר \(\omega_0=\sqrt{g/L}\) ו־\(\omega_p=\Omega_E\sin\varphi\). בתנודות קטנות המהירות כמעט אופקית, ולכן מתאוצת קוריאוליס נשארים רק האיברים עם \(\sin\varphi\) — כלומר עם הרכיב האנכי של הסיבוב: [2]

\[\ddot x+\omega_0^2x=2\omega_p\dot y,\qquad \ddot y+\omega_0^2y=-2\omega_p\dot x\]

סעיף ב. נגדיר משתנה מרוכב \(Z=x+iy\). שתי המשוואות מתאחדות:

\[\ddot Z+2i\omega_p\dot Z+\omega_0^2Z=0\]

ההצבה \(Z=e^{-i\omega_pt}\,W\) מסירה את הנגזרת הראשונה: \(\ddot W+\sigma^2W=0\), עם \(\sigma=\sqrt{\omega_0^2+\omega_p^2}\). מן התנאים \(Z(0)=a\) ו־\(\dot Z(0)=0\):

\[\boxed{Z(t)=a\,e^{-i\omega_pt}\left[\cos\sigma t+i\,\frac{\omega_p}{\sigma}\sin\sigma t\right]}\]

הגורם \(e^{-i\omega_pt}\) מסובב את המישור; האיבר השני בסוגריים נדרש כדי לקיים \(\dot Z(0)=0\).

סעיף ג. מכיוון ש־\(\omega_p\ll\omega_0\), מישור התנודה מסתובב בקצב:

\[\boxed{\Omega_{prec}=-\Omega_E\sin\varphi=-7.97^\circ/\mathrm{h}}\]

הסימן השלילי פירושו סיבוב עם כיוון השעון במבט מלמעלה.

\[\boxed{T_{prec}=\frac{2\pi}{\Omega_E\sin\varphi}=45.2\ \mathrm{h}},\qquad T_0=2\pi\sqrt{\frac Lg}=10.03\ \mathrm{s}\]

איור 36ב. משמאל: הגאומטריה והכוחות
הממשיים במבט צד (זווית ההטיה מוגדלת). מימין: כיוון מישור התנודה במבט
מלמעלה לאחר 0, 3 ו־6 שעות; הוא מסתובב עם כיוון השעון.

מסקנה: התנודה המהירה (10 שניות) וסיבוב המישור האיטי (45 שעות) הם שני תהליכים שונים. בקוטב המישור משלים סיבוב ביממה אחת (בקירוב); במשווה אינו מסתובב כלל, כי שם \(\sin\varphi=0\).

14.7 המעבדה הווירטואלית

כאן מרוכזות כל הסימולציות במצב חופשי. בכל אחת אפשר לעצור, לאפס ולשנות את מהירות ההרצה, לכבות את כוח קוריאוליס ולהשוות בין המסלול איתו ובלעדיו, ולשנות פרמטרים בזמן הריצה. פרמטר שמסומן בנקודה מתחיל את התנועה מחדש; האחרים משפיעים מיד.

בעורך הפונקציות אפשר להגדיר גדלים התלויים בזמן — כוח, מסה, קצב סיבוב המערכת, מומנט או מקום מוכתב — בכתיב מתמטי רגיל. לכל ביטוי מוצג גרף מקדים, ושגיאת תחביר מסומנת מיד. כמה פונקציות פועלות במקביל, ומשתנים שהגדרתם בתיבת "משתנים שלי" זמינים בכולן.

במה מסתובבת: כוח, מסה, מומנט ותנועה מוכתבת

זריקה ונפילה על כדור הארץ

תנועה אופקית ממושכת

מטוטלת פוקו

יציבות גירוסקופית

14.8 נספחים

נ1. דף נוסחאות מסכם

כוחות אינרציה במערכת מסתובבת לפיתוח (ראשית לא מאיצה):

\[\vec F_C=-2m\,\vec\Omega\times\vec v^{\prime},\qquad \vec F_{cf}=-m\,\vec\Omega\times\left(\vec\Omega\times\vec r\right),\qquad \vec F_E=-m\,\dot{\vec\Omega}\times\vec r\]

דסקה, \(\vec\Omega=\Omega\hat z\): לפיתוח \(\hat z\times\hat e_r=\hat e_\theta\), \(\hat z\times\hat e_\theta=-\hat e_r\); בסיבוב נגד כיוון השעון הסטייה ימינה.

כדור הארץ, צירים מזרח־צפון־מעלה: לפיתוח

\[\vec\Omega_E=\Omega_E(0,\cos\varphi,\sin\varphi),\qquad \Omega_E=7.292\times10^{-5}\ \mathrm{rad/s}\]

\[a_{C,x}=2\Omega_E\left(v_y\sin\varphi-v_z\cos\varphi\right),\qquad a_{C,y}=-2\Omega_Ev_x\sin\varphi,\qquad a_{C,z}=2\Omega_Ev_x\cos\varphi\]

מודל אופקי: לפיתוח \(f=2\Omega_E\sin\varphi\), \(\dot u=fv\), \(\dot v=-fu\); רדיוס אינרציאלי \(U/f\), מחזור \(2\pi/f\).

פירוק מהירות: לפיתוח \(U=V_0\cos\theta\sin A\), \(V=V_0\cos\theta\cos A\), \(W=V_0\sin\theta\).

תיקונים מסדר ראשון בזריקה (ג8–ג9): לפיתוח

\[\delta x=\Omega_E(V\sin\varphi-W\cos\varphi)t^2+\tfrac13\Omega_Eg\cos\varphi\,t^3,\qquad \delta y=-\Omega_EU\sin\varphi\,t^2,\qquad \delta z=\Omega_EU\cos\varphi\,t^2\]

\[\delta T=\frac{\delta z(T_0)}{Q},\qquad \delta x_{hit}=\delta x(T_0)+U\delta T,\qquad \delta y_{hit}=\delta y(T_0)+V\delta T\]

תוצאות שימושיות: לפיתוח

מצב סטייה בעת הפגיעה
נפילה מגובה \(H\) \(\tfrac{2\sqrt2}{3}\,\Omega_EH^{3/2}\cos\varphi/\sqrt g\) מזרחה
זריקה אנכית במהירות \(W\) \(\tfrac43\,\Omega_EW^3\cos\varphi/g^2\) מערבה
תנועה אופקית במהירות \(V\) במשך \(t\) \(\tfrac12 fVt^2\) ימינה (בצפון)

כובד ומשקל נראה: לפיתוח

\[\vec g_0=\vec g_{grav}-\vec\Omega_E\times(\vec\Omega_E\times\vec r),\qquad g_0(\varphi,h)\simeq\gamma(\varphi)-\Gamma h,\qquad \Gamma=3.086\times10^{-6}\ \mathrm{s^{-2}}\]

תיקון אטווש:

\[\frac Nm\simeq g_0-2\Omega_Ev_E\cos\varphi-\frac{v_E^2+v_N^2}{R+h}\]

מספר רוסבי: לפיתוח \(Ro=U/(fL)\); קוריאוליס חשוב כאשר \(Ro\lesssim1\).

יחידות: לפיתוח \(1^{\prime\prime}=4.848\times10^{-6}\ \mathrm{rad}\); שניית קשת של רוחב \(\approx30.9\ \mathrm{m}\); \(1\ \mathrm{mGal}=10^{-5}\ \mathrm{m/s^2}\); \(R=6.371\times10^6\ \mathrm{m}\).

נ2. מקורות לעיון והרחבה

המקורות משמשים להגדרות, לקבועי הייחוס ולרקע לנוסחאות. ניסוחי השאלות, הנתונים המספריים והאיורים חוברו לצורכי הוראה ואינם העתק של איורי המקורות.

[1] כוח קוריאוליס ותנועה בליסטית. Richard Fitzpatrick, University of Texas at Austin, Coriolis Force (2011). משוואות הכוח ושיטת חישוב סטיית נפילה בסדר ראשון; כיווני הצירים במקור שונים מן המוסכמה שבחוברת. https://farside.ph.utexas.edu/teaching/336k/lectures/node58.html

[2] מטוטלת פוקו. Richard Fitzpatrick, Foucault Pendulum (2011). המשוואות האופקיות המקורבות והפרצסיה. https://farside.ph.utexas.edu/teaching/336k/lectures/node59.html

[3] תנודות אינרציאליות ומודלים גאופיזיקליים. James F. Price, MIT OpenCourseWare, A Coriolis Tutorial, בקורס Topics in Fluid Dynamics (2024). https://ocw.mit.edu/courses/res-12-001-topics-in-fluid-dynamics-fall-2024/pages/essay-3-a-coriolis-tutorial/

[4] קבועי סיבוב כדור הארץ. IERS / Paris Observatory, Useful Constants. בחוברת נעשה שימוש בערך מעוגל. https://hpiers.obspm.fr/eop-pc/index.php?index=constants&lang=en

[5] חיישני סיבוב רוטטים. Jeff Watson, Analog Devices, MEMS Gyroscope Provides Precision Inertial Sensing in Harsh, High Temperature Environments (2016). https://www.analog.com/en/resources/technical-articles/mems-gyroscope-provides-precision-inertial-sensing.html

[6] יחידות זווית ומייל ימי. NIST, Guide to the SI, Special Publication 811, Chapter 5. https://www.nist.gov/pml/special-publication-811/nist-guide-si-chapter-5-units-outside-si

[7] מרחקים וקואורדינטות גאוגרפיות. U.S. Geological Survey, How much distance does a degree, minute, and second cover on your maps? https://www.usgs.gov/faqs/how-much-distance-does-a-degree-minute-and-second-cover-your-maps

[8] גאואיד, אליפסואיד וגובה. NOAA National Geodetic Survey, The Geopotential Surface. https://www.ngs.noaa.gov/research/geopotential-datums/geopotential-surface.shtml

[9] אזימוט והגבהה. NOAA Global Monitoring Laboratory, Solar Calculator Glossary, הערך Azimuth and elevation. https://gml.noaa.gov/grad/solcalc/glossary.html

[10] כובד נורמלי ותיקון גובה. NOAA NGS, GRAV-D General Airborne Gravity Data User Manual, v2.1 (2017), עורכים T. M. Damiani, M. Youngman, J. Johnson; טבלה 5 וסעיפים 3.1–3.2. https://www.ngs.noaa.gov/GRAV-D/data/NGS_GRAV-D_General_Airborne_Gravity_Data_User_Manual_v2.1.pdf

[11] מסגרת הייחוס WGS 84. NGA Office of Geomatics, World Geodetic System 1984. https://earth-info.nga.mil/index.php?action=wgs84&dir=wgs84

[12] אפקט אטווש במדידות כובד. Charles L. Bérubé, Polytechnique Montréal, GLQ2200, סעיף 2.3.6: Correction d’Eötvös. בדוגמאות 14.21–22 התיקון נגזר ישירות ממשוואת התנועה. https://glq2200.clberube.org/chapitres/docs/gravi-corr-eotvos

כוח קוריאוליס — ספר לימוד אינטראקטיבי. הסימולציות פותרות את משוואות התנועה בשיטת רונגה־קוטה מסדר רביעי בדפדפן.

פרק 15 – סיכום הקורס: “מה למדנו” ודף נוסחאות

15.1 המסלול הלוגי של הקורס

  1. קינמטיקה (פרקים 1–4) – תיארנו תנועה של גוף נקודתי בעזרת השלשה הקינמטית \(\vec r,\vec v,\vec a\). ראינו שמהתאוצה ותנאי ההתחלה אפשר לשחזר הכל; פירקנו את התאוצה לרכיב משיקי (משנה גודל מהירות) ולרכיב נורמלי (משנה כיוון); הפרדנו בין דרך להעתק; ויישמנו בזריקה משופעת, בתנועה מעגלית ובתנועה יחסית.
  2. דינמיקה (פרקים 5–6) – שאלנו מה יוצר את התאוצה. ניוטון קרא לגורם “כוח”: \(\Sigma\vec F=m\vec a\). כאשר הכוח תלוי בזמן במפורש – מבצעים אינטגרציה ישירה; כאשר הוא תלוי במהירות – מפרידים משתנים. טיפלנו באילוצים (חוטים, גלגלות, מדרונות) ובחיכוך סטטי וקינטי.
  3. עבודה ואנרגיה (פרקים 7–8) – כשמעניין רק המצב בסוף התהליך: \(W_{\Sigma F}=\Delta E_k\); כוחות משמרים (\(\vec F=-\nabla U\)) ושימור אנרגיה מכנית \(E_T^i+W_{nc}=E_T^f\).
  4. מתקף ותנע (פרק 9) – פעולת כוח לאורך זמן: \(\vec J=\Delta\vec p\); שימור תנע במערכת סגורה; התנגשויות; מרכז המסה מואץ רק על ידי כוחות חיצוניים. הגדרת המערכת קובעת אם היא סגורה.
  5. תנודות (פרק 10) – \(\ddot x+\omega^2x=0\); כוח קבוע רק מזיז את נקודת שיווי המשקל.
  6. גרביטציה ותנע זוויתי (פרק 11) – כוח מרכזי משמר; שימור אנרגיה ותנע זוויתי קובעים את סוג המסלול.
  7. גוף קשיח (פרק 12) – תנועת מרכז המסה ועוד סיבוב סביבו; \(\Sigma\tau=I\alpha\); גלגול ללא החלקה.

15.2 איזה כלי לבחור?

השאלה שואלת על… הכלי המתאים
ערך ברגע מסוים, “מתי?” חוק שני + אינטגרציה בזמן (1.2, 5.2)
מהירות במקום מסוים, אחרי מסלול עבודה–אנרגיה / שימור אנרגיה (7.2, 8.3)
התנגשות, פיצוץ, כוח קצר וחזק מתקף ושימור תנע (9.1)
מערכת שלמה עם כוחות פנימיים מסובכים מרכז מסה (9.4)
תנועה סביב מרכז משיכה שימור אנרגיה + שימור תנע זוויתי (11.4)
גוף מתגלגל או מסתובב \(\Sigma\tau=I\alpha\) + אילוץ גלגול (12.5)

15.3 דף נוסחאות

נושא נוסחאות
קינמטיקה \(\vec v=\dot{\vec r}\), \(\vec a=\dot{\vec v}\), \(\vec v(t)=\vec v_0+\int\vec a\,dt\), \(s=\int|\vec v|dt\)
תאוצה משיקית/נורמלית \(a_t=\dfrac{\vec a\cdot\vec v}{|\vec v|}=\dfrac{d|\vec v|}{dt}\), \(a_N=\sqrt{a^2-a_t^2}\)
תנועה מעגלית \(v=r\omega\), \(a_t=r\alpha\), \(a_N=\omega^2r=v^2/r\), \(\omega=2\pi/T\)
תנועה יחסית \(\vec v_{A,B}=\vec v_A-\vec v_B\)
זריקה \(x=x_0+v_{0x}t\), \(y=y_0+v_{0y}t-\tfrac12gt^2\), \(R=\tfrac{v_0^2}{g}\sin2\theta\)
ניוטון \(\Sigma\vec F=m\vec a\), \(\vec F_{12}=-\vec F_{21}\)
חיכוך \(f_s\le\mu_sN\), \(f_k=\mu_kN\)
עבודה ואנרגיה \(W=\int\vec F\cdot d\vec l\), \(W_{\Sigma F}=\Delta E_k\), \(\vec F=-\nabla U\), \(E_T^i+W_{nc}=E_T^f\), \(P=\vec F\cdot\vec v\)
אנרגיות פוטנציאליות \(mgh\), \(\tfrac12k\Delta l^2\), \(-\dfrac{GMm}{r}\)
תנע ומתקף \(\vec p=m\vec v\), \(\vec J=\int\vec F dt=\Delta\vec p\), אלסטית חזיתית: \(v_1+u_1=v_2+u_2\)
מרכז מסה \(\vec R_{cm}=\dfrac{\sum m_i\vec r_i}{M}\), \(\Sigma\vec F_{ext}=M\vec A_{cm}\)
תנודות \(\omega=\sqrt{k/m}\), \(T=2\pi\sqrt{m/k}\), מטוטלת \(T=2\pi\sqrt{L/g}\)
גרביטציה \(F=\dfrac{GMm}{r^2}\), \(v_c=\sqrt{\dfrac{GM}{r}}\), \(v_{esc}=\sqrt{\dfrac{2GM}{r}}\), \(T^2=\dfrac{4\pi^2r^3}{GM}\)
תנע זוויתי \(\vec L=\vec r\times\vec p\), \(\vec\tau=\vec r\times\vec F=d\vec L/dt\)
גוף קשיח \(I=\sum mr^2\), \(I=I_{cm}+Md^2\), \(E_k=\tfrac12MV_{cm}^2+\tfrac12I\omega^2\), \(\Sigma\tau=I\alpha\), \(V_{cm}=R\omega\)

קבועים: \(g=9.8\,\text{m/s}^2\); \(G=6.67\times10^{-11}\,\text{N·m}^2/\text{kg}^2\); \(M_E=5.97\times10^{24}\,\text{kg}\); \(R_E=6.37\times10^6\,\text{m}\).

15.4 כוחות מדומים, מערכות מסתובבות וכוח קוריאוליס

את החוק השני של ניוטון אפשר לכתוב גם במערכת ייחוס שאינה אינרציאלית – מעלית מואצת, קרון, קרוסלה או כדור הארץ – בתנאי שמוסיפים לכוחות הממשיים כוחות מדומים (פרק 13, פרק 14). לכוח מדומה אין מקור פיזיקלי ואין זוג לפי החוק השלישי; הוא מופיע רק משום שאנחנו מתארים את התנועה ממערכת מואצת, ונעלם כשמתארים אותה ממערכת אינרציאלית. במערכת שמרכזה מואץ בתאוצה \(\vec A\) ומסתובבת במהירות זוויתית \(\vec\Omega\):

\[m\vec a\,'=\sum\vec F_{\text{ממשי}}\;-\;m\vec A\;-\;m\dot{\vec\Omega}\times\vec r\,'\;-\;2m\vec\Omega\times\vec v\,'\;-\;m\vec\Omega\times(\vec\Omega\times\vec r\,')\]

הכוח המדומה ביטוי מתי הוא קיים המשמעות הפיזיקלית
כוח ההתמדה של תאוצת המערכת \(-m\vec A\) מרכז המערכת מואץ “דוחף” לכיוון ההפוך לתאוצה; קובע את הכבידה האפקטיבית \(\vec g_{\text{eff}}=\vec g-\vec A\) והמשקל הנראה
כוח צנטריפוגלי \(-m\vec\Omega\times(\vec\Omega\times\vec r\,')\) המערכת מסתובבת מכוון הרחק מציר הסיבוב, גודלו \(m\Omega^2r_\perp\); תלוי רק במקום. על פני הארץ הוא כלול ב-\(g\)
כוח קוריאוליס \(-2m\vec\Omega\times\vec v\,'\) הגוף נע ביחס למערכת מסתובבת ניצב למהירות היחסית ולכן אינו מבצע עבודה; מסיט ימינה בחצי הכדור הצפוני ושמאלה בדרומי
כוח אוילר \(-m\dot{\vec\Omega}\times\vec r\,'\) קצב הסיבוב או כיוונו משתנים משיקי למעגל הסיבוב; אפס כשקצב הסיבוב קבוע (למשל כדור הארץ)

רעיונות מרכזיים:

  • במערכת אינרציאלית אין כוחות מדומים; את אותה תנועה אפשר לפתור בשתי הדרכים, והתוצאה הפיזיקלית זהה.
  • מעלית ומשקל נראה: המאזניים מודדים \(N=m(g+a)\) כשהמעלית מואצת כלפי מעלה, ו-\(N=0\) בנפילה חופשית (דוגמה 13.1).
  • כדור הארץ: \(\Omega=7.29\times10^{-5}\,\text{rad/s}\). פרמטר קוריאוליס \(f=2\Omega\sin\varphi\) קובע את הסטייה האופקית: ימינה מכיוון התנועה בצפון, שמאלה בדרום, ואין סטייה אופקית בקו המשווה.
  • גוף נופל מוסט מזרחה בכל חצי כדור: \(x_E\approx\tfrac13\Omega g t^3\cos\varphi\) – כ-12 מ"מ בנפילה מ-80 מ' בקו רוחב \(40^\circ\).
  • קנה מידה: מספר רוסבי \(Ro=U/(fL)\). כשהוא קטן (הוריקנים, זרמי אוקיינוס) קוריאוליס קובע את הכיוון – הוריקנים מסתובבים נגד כיוון השעון בצפון; כשהוא גדול (כיור, אמבטיה) השפעתו זניחה.
  • מטוטלת פוקו: מישור התנודה מסתובב ביחס לקרקע בקצב \(\Omega\sin\varphi\) – הוכחה ישירה לסיבוב הארץ.

תרגילי חזרה (התשובות בסוף כל תרגיל):

  1. אדם שמסתו 70 ק"ג עומד על מאזניים במעלית היורדת בתאוצה \(2\,\text{m/s}^2\). מה מראים המאזניים? תשובה: \(N=m(g-a)=70\cdot7.8=546\,\text{N}\) (“מסה נראית” של 55.7 ק"ג).
  2. דסקית נעה במהירות \(3\,\text{m/s}\) ביחס לקרוסלה המסתובבת ב-\(\Omega=0.5\,\text{rad/s}\), במרחק \(2\,\text{m}\) מהציר. מהן תאוצת קוריאוליס והתאוצה הצנטריפוגלית? תשובה: \(2\Omega v'=3\,\text{m/s}^2\), ניצבת למהירות; \(\Omega^2r=0.5\,\text{m/s}^2\), הרחק מהציר.
  3. אבן נופלת מגובה 100 מ' בקו רוחב \(32^\circ\). בכמה היא מוסטת ולאן? תשובה: \(t=\sqrt{2h/g}=4.52\,\text{s}\), \(x_E=\tfrac13\Omega g t^3\cos\varphi\approx1.9\,\text{cm}\) מזרחה.
  4. תוך כמה זמן מסתובב מישור התנודה של מטוטלת פוקו סיבוב שלם בקו רוחב \(32^\circ\)? תשובה: \(T=T_{\text{יום כוכבי}}/\sin\varphi=23.93\,\text{h}/0.530\approx45\,\text{h}\).

15.5 מעבדה וירטואלית – בנו ניסוי משלכם

המעבדה הווירטואלית נמצאת עכשיו בתחילת הספר, כדי שאפשר יהיה לחזור אליה מכל פרק. נסו לשחזר בה דוגמאות מהספר – למשל דוגמה 5.4, דוגמה 6.5 ותרגיל 5.1 – ולהשוות לפתרון האנליטי; המדריכים הוויזואליים מסבירים צעד אחר צעד איך לבנות מערכות.

נספח א – מילון מונחים

מונח English הגדרה ראו
אזימוט Azimuth זווית כיוון אופקית הנמדדת מן הצפון האמיתי עם כיוון השעון: צפון \(0^\circ\), מזרח \(90^\circ\). סעיף 14.ג4
אינרציה (התמדה) Inertia נטיית גוף לשמור על מהירותו; המסה היא מדד לה. סעיף 5.1, סעיף 5.2
אמפליטודה (משרעת) Amplitude המרחק המרבי מנקודת שיווי המשקל בתנודה. סעיף 10.2
אנרגיה מכנית Mechanical energy \(E_T=E_k+U\); נשמרת כאשר הכוחות הלא-משמרים אינם עושים עבודה. סעיף 8.3
אנרגיה פוטנציאלית Potential energy פונקציה \(U\) שעבורה \(\vec F=-\nabla U\); עבודת כוח משמר היא \(-\Delta U\). סעיף 8.2, סעיף 11.2
אנרגיה קינטית Kinetic energy \(E_k=\tfrac12mv^2\); משתנה בשיעור עבודת שקול הכוחות. סעיף 7.2, סעיף 12.3
אפקט אטווש Eötvös effect שינוי בקריאת מדי כובד ומאזניים נעים עקב קוריאוליס – ליניארי במהירות מזרחה. סעיף 14.ג7, דוגמה 14.16
גאואיד Geoid משטח שווה-פוטנציאל של שדה הכובד, הקרוב למפלס הים הממוצע. סעיף 14.ג2
גוף קשיח Rigid body מערכת חלקיקים שהמרחקים ביניהם קבועים. פרק 12
גלגול ללא החלקה Rolling without slipping גלגול שבו נקודת המגע נחה רגעית: \(V_{cm}=R\omega\). סעיף 12.5
גרדיאנט Gradient וקטור הנגזרות החלקיות של פונקציה סקלרית; מצביע לכיוון העלייה המהירה ביותר. סעיף 8.1
דרך Distance (path length) סך המרחק לאורך המסלול – סקלר חיובי. סעיף 1.3
הספק Power קצב ביצוע עבודה: \(P=\vec F\cdot\vec v\). סעיף 8.6
העתק Displacement וקטור מנקודת המוצא לנקודת היעד. סעיף 1.3
התנגשות אלסטית Elastic collision התנגשות שבה נשמרים גם התנע וגם האנרגיה הקינטית. סעיף 9.2
התנגשות פלסטית Perfectly inelastic collision התנגשות שבה הגופים נדבקים; הפסד אנרגיה מרבי. סעיף 9.2
וקטור Vector גודל בעל גודל וכיוון. סעיף 0.3
וקטור יחידה Unit vector וקטור שגודלו 1: \(\hat a=\vec a/|\vec a|\). סעיף 0.6
זווית הגבהה Elevation angle הזווית של כיוון השיגור מעל האופק המקומי. סעיף 14.ג4
זמן מחזור Period הזמן שבו התנועה חוזרת על עצמה: \(T=2\pi/\omega\). סעיף 2.1, סעיף 10.1
חוט אידיאלי Ideal string חוט חסר מסה שאינו מתארך; המתיחות בו אחידה. סעיף 5.5
חוקי קפלר Kepler’s laws שלושה חוקים על תנועת כוכבי לכת: אליפסות, שטחים שווים, \(T^2\propto r^3\). סעיף 11.5
חיכוך סטטי Static friction חיכוך ללא תנועה יחסית; \(f_s\le\mu_sN\). סעיף 6.1
חיכוך קינטי Kinetic friction חיכוך בזמן החלקה; \(f_k=\mu_kN\). סעיף 6.1
כבידה אפקטיבית Effective gravity \(\vec g_{eff}=\vec g-\vec A\) – הכובד יחד עם הכוח המדומה; קובעת את כיוון ה”למטה” במערכת המואצת. סעיף 13 – כבידה אפקטיבית ומשקל נראה, דוגמה 13.7
כובד אפקטיבי Effective gravity \(\vec g_0=\vec g_{grav}+\Omega^2\vec r_\perp\): הכבידה יחד עם האיבר הצנטריפוגלי – מה שמודדים חוט אנך ומאזניים. סעיף 14.א10, דוגמה 14.20
כובד נורמלי Normal gravity כובד הייחוס על אליפסואיד WGS 84 (נוסחת סומיליאנה) כפונקציה של קו הרוחב. סעיף 14.ג7
כוח Force הגורם לשינוי מהירות של גוף. סעיף 5.1
כוח אוילר Euler force כוח אינרציה \(-m\,\dot{\vec\Omega}\times\vec r\), הקיים רק כשקצב הסיבוב או כיוונו משתנים. סעיף 14.א6, דוגמה 14.7
כוח מדומה (כוח אינרציה) Fictitious (inertial) force איבר \(-m\vec A\) שנוסף למשוואת התנועה כשכותבים אותה במערכת ייחוס מואצת; אין לו מקור פיזיקלי ואין לו זוג לפי החוק השלישי. סעיף 13 – גזירת הכוח המדומה במערכת שאינה, סעיף 13 – מדוע הכוח נקרא מדומה
כוח מרכזי Central force כוח המכוון לאורך הרדיוס-וקטור; משמר תנע זוויתי. סעיף 11.4
כוח משמר Conservative force כוח שעבודתו אינה תלויה במסלול; \(\nabla\times\vec F=0\). סעיף 8.2
כוח נורמלי Normal force כוח המגע הניצב למשטח. סעיף 6.1, סעיף 9.3
כוח צנטריפוגלי Centrifugal force כוח אינרציה \(m\Omega^2 r_\perp\) הפונה הרחק מציר הסיבוב; תלוי רק במקום, לא במהירות. סעיף 14.א6
כוח קוריאוליס Coriolis force כוח אינרציה \(\vec F=-2m\,\vec\Omega\times\vec v'\) על גוף הנע ביחס למערכת מסתובבת; ניצב למהירות היחסית ולכן אינו מבצע עבודה. סעיף 14.א6, דוגמה 14.1
כוחות פנימיים Internal forces כוחות פעולה-תגובה בין חלקי המערכת; סכומם אפס. סעיף 5.3, סעיף 9.4
מהירות Velocity \(\vec v=d\vec r/dt\). סעיף 1.1
מהירות זוויתית Angular velocity \(\omega=d\theta/dt\) – קצב שינוי הזווית. סעיף 2.1
מהירות יחסית (במערכת מסתובבת) Relative velocity מהירות הגוף כפי שנמדדת במערכת המסתובבת, \(\vec v'\); רק היא נכנסת לכוח קוריאוליס. סעיף 14.א4
מהירות מילוט Escape velocity \(v_{esc}=\sqrt{2GM/r}\) – מינימום להגעה לאינסוף. סעיף 11.2
מומנט התמד Moment of inertia \(I=\sum m_ir_i^2\) – ההתמדה בסיבוב. סעיף 12.2
מומנט כוח Torque \(\vec\tau=\vec r\times\vec F\) – קצב שינוי התנע הזוויתי. סעיף 11.4, סעיף 12.4
מטוטלת מתמטית Simple pendulum מסה נקודתית על חוט; \(T=2\pi\sqrt{L/g}\) בזוויות קטנות. סעיף 10.4
מטוטלת פוקו Foucault pendulum מטוטלת שמישור תנודתה מסתובב ביחס לקרקע בקצב \(\Omega\sin\varphi\) – הוכחה לסיבוב הארץ. דוגמה 14.36
מיקום (וקטור מיקום) Position vector \(\vec r(t)\) – מקומו של הגוף. סעיף 1.1
מכפלה וקטורית Cross product וקטור הניצב לשני הגורמים, גודלו \(|a||b|\sin\theta\). סעיף 0.8
מכפלה סקלרית Dot product \(\vec a\cdot\vec b=|a||b|\cos\theta\). סעיף 0.7
מספר רוסבי Rossby number יחס בין התאוצה האינרציאלית לתאוצת קוריאוליס, \(Ro=U/(fL)\); קטן – קוריאוליס חשוב (הוריקן), גדול – זניח (כיור). דוגמה 14.35
מערכת אינרציאלית Inertial frame מערכת ייחוס שבה מתקיים החוק הראשון. סעיף 5.1
מערכת ייחוס אינרציאלית Inertial reference frame מערכת שבה גוף שלא פועלים עליו כוחות נע בקו ישר במהירות קבועה; בה חל החוק השני בלי תוספות. סעיף 13 – מערכת ייחוס אינרציאלית ומערכת
מערכת ייחוס מואצת Accelerated (non-inertial) frame מערכת הנעה בתאוצה \(\vec A\) או מסתובבת ביחס למערכת אינרציאלית; כדי להשתמש בה בחוק השני מוסיפים כוחות מדומים. סעיף 13 – מערכת ייחוס אינרציאלית ומערכת, סעיף 13 – כוחות מדומים במערכת מסתובבת
מערכת ייחוס מסתובבת Rotating reference frame מערכת צירים המסתובבת במהירות זוויתית \(\vec\Omega\) ביחס למערכת אינרציאלית; בה מופיעים כוחות אינרציה. סעיף 14.א1, סעיף 14.א5
מערכת סגורה Closed system מערכת ששקול הכוחות החיצוניים עליה אפס. סעיף 5.3, סעיף 9.1
מרכז מסה Center of mass \(\vec R_{cm}=\sum m_i\vec r_i/M\); מואץ רק בכוחות חיצוניים. סעיף 9.4
משוואת אילוץ Constraint equation קשר גאומטרי בין התאוצות (חוט, גלגלת). סעיף 5.5
משפט ההעברה Transport theorem \(\left(\tfrac{d\vec A}{dt}\right)_{in}=\left(\tfrac{d\vec A}{dt}\right)_{rot}+\vec\Omega\times\vec A\) – הקשר בין נגזרות בזמן בשתי המערכות. סעיף 14.א3
משפט עבודה–אנרגיה Work–energy theorem \(W_{\Sigma F}=\Delta E_k\). סעיף 7.2
משפט שטיינר Parallel-axis theorem \(I=I_{cm}+Md^2\). סעיף 12.2
משקל נראה Apparent weight הכוח שמודדים מאזניים או קפיץ במערכת המואצת: \(m\,|\vec g-\vec A|\) (למשל במעלית מואצת). סעיף 13 – כבידה אפקטיבית ומשקל נראה, דוגמה 13.1
מתקף Impulse \(\vec J=\int\vec F\,dt=\Delta\vec p\). סעיף 9.3
נקודת שיווי משקל Equilibrium point נקודה שבה שקול הכוחות מתאפס. סעיף 8.5, סעיף 10.3
סקלר Scalar גודל ללא כיוון. סעיף 0.3
עבודה Work \(W=\int\vec F\cdot d\vec l\). סעיף 7.1
פאזה התחלתית Initial phase \(\varphi\) ב-\(x=C\cos(\omega t+\varphi)\). סעיף 10.2
פרמטר קוריאוליס Coriolis parameter \(f=2\Omega\sin\varphi\) – הרכיב האנכי של סיבוב הארץ כפול 2; קובע את ההסטה האופקית. סעיף 14.א11
קו אורך Longitude הזווית \(\lambda\) במישור המשווה מן המרידיאן הראשי; חיובית מזרחה. סעיף 14.ג1
קו רוחב Latitude הזווית \(\varphi\) בין הרדיוס (או הנורמל) לבין מישור קו המשווה; חיובית בצפון. סעיף 14.ג1
רוטור (קרל) Curl \(\nabla\times\vec F\); מתאפס לכוח משמר. סעיף 8.1, סעיף 8.2
שיטת ההפרעות Perturbation method פתרון בסדר ראשון ב-\(\Omega\): מציבים בכוח קוריאוליס את המהירות של הפתרון ללא סיבוב. סעיף 14.א11
שימור תנע Momentum conservation במערכת סגורה התנע הכולל קבוע. סעיף 9.1
שימור תנע זוויתי Angular-momentum conservation כאשר המומנט החיצוני אפס, \(\vec L\) קבוע. סעיף 11.4
שניית קשת Arcsecond \(1/3600\) של מעלה, כ-\(4.848\times10^{-6}\) רדיאן; אינה יחידת זמן. סעיף 14.ג3
שקול כוחות Net force הסכום הווקטורי של כל הכוחות על גוף. סעיף 0.9, סעיף 5.2
תאוצה Acceleration \(\vec a=d\vec v/dt\). סעיף 1.1
תאוצה זוויתית Angular acceleration \(\alpha=d\omega/dt\). סעיף 2.2, סעיף 12.4
תאוצה משיקית Tangential acceleration רכיב התאוצה בכיוון המהירות; משנה את גודלה. סעיף 1.4, סעיף 2.2
תאוצה נורמלית (רדיאלית) Normal (centripetal) acceleration רכיב התאוצה הניצב למהירות; משנה את כיוונה. סעיף 1.4, סעיף 2.2
תנודה הרמונית פשוטה Simple harmonic motion תנועה המקיימת \(\ddot x+\omega^2x=0\). סעיף 10.1
תנודות אינרציאליות Inertial oscillations תנועה מעגלית של גוף חופשי במישור אופקי על הארץ, במחזור \(2\pi/f\). דוגמה 14.32
תנועה יחסית Relative motion תיאור תנועה ממערכת ייחוס נעה: \(\vec v_{A,B}=\vec v_A-\vec v_B\). סעיף 3.1
תנע Linear momentum \(\vec p=m\vec v\). סעיף 9.1
תנע זוויתי Angular momentum \(\vec L=\vec r\times\vec p\). סעיף 11.4, סעיף 12.3

נספח ב – מפתח עניינים

מונח מופיע ב-
אזימוט סעיף 14.ג4
אינרציה (התמדה) סעיף 5.1, סעיף 5.2
אליפסואיד סעיף 14.ג2
אמפליטודה (משרעת) סעיף 10.2
אנרגיה מכנית סעיף 8.3
אנרגיה פוטנציאלית סעיף 8.2, סעיף 11.2
אנרגיה קינטית סעיף 7.2, סעיף 12.3
אפקט אטווש סעיף 14.ג7, דוגמה 14.16
בלון הליום בקרון דוגמה 13.8
גאואיד סעיף 14.ג2
גוף קשיח פרק 12
גלגול ללא החלקה סעיף 12.5
גלגלת סעיף 5.5, דוגמה 12.1
גרדיאנט סעיף 8.1
דסקה מסתובבת דוגמה 14.1, דוגמה 14.8
דרך סעיף 1.3
הוריקן דוגמה 14.35
הספק סעיף 8.6
העתק סעיף 1.3
הצגה פולרית סעיף 0.4
הצגה קרטזית סעיף 0.4
התנגשות אלסטית סעיף 9.2
התנגשות פלסטית סעיף 9.2
וקטור סעיף 0.3
וקטור יחידה סעיף 0.6
זוויות משלימות דוגמה 4.1
זווית הגבהה סעיף 14.ג4
זמן מחזור סעיף 2.1, סעיף 10.1
זריקה משופעת סעיף 4.1, סעיף 4.3
חוט אידיאלי סעיף 5.5
חוקי קפלר סעיף 11.5
חיישן סיבוב (ג’ירוסקופ קוריאוליס) דוגמה 14.11
חיכוך סטטי סעיף 6.1
חיכוך קינטי סעיף 6.1
טווח סעיף 4.3
כבידה אפקטיבית סעיף 13 – כבידה אפקטיבית ומשקל נראה, דוגמה 13.7
כובד סעיף 8.2, סעיף 11.1
כובד אפקטיבי סעיף 14.א10, דוגמה 14.20
כובד נורמלי סעיף 14.ג7
כוח סעיף 5.1
כוח אוילר סעיף 14.א6, דוגמה 14.7
כוח מדומה (כוח אינרציה) סעיף 13 – גזירת הכוח המדומה במערכת שאינה, סעיף 13 – מדוע הכוח נקרא מדומה
כוח מרכזי סעיף 11.4
כוח משמר סעיף 8.2
כוח נורמלי סעיף 6.1, סעיף 9.3
כוח צנטריפוגלי סעיף 14.א6
כוח קוריאוליס סעיף 14.א6, דוגמה 14.1
כוח תלוי במהירות דוגמה 5.2, דוגמה 5.3
כוחות פנימיים סעיף 5.3, סעיף 9.4
כוכב כפול דוגמה 11.7
לוויין סעיף 11.1, דוגמה 11.3
לופ (מעגל אנכי) סעיף 8.4
מדרון דוגמה 6.4, דוגמה 6.5, דוגמה 12.2
מהירות סעיף 1.1
מהירות זוויתית סעיף 2.1
מהירות יחסית (במערכת מסתובבת) סעיף 14.א4
מהירות מילוט סעיף 11.2
מומנט התמד סעיף 12.2
מומנט כוח סעיף 11.4, סעיף 12.4
מטוטלת בליסטית דוגמה 10.4, תרגיל 9.1
מטוטלת מתמטית סעיף 10.4
מטוטלת פוקו דוגמה 14.36
מיקום (וקטור מיקום) סעיף 1.1
מכונת אטווד תרגיל 5.1, דוגמה 12.1
מכפלה וקטורית סעיף 0.8
מכפלה סקלרית סעיף 0.7
מסלולים (מעגל, אליפסה, פרבולה, היפרבולה) סעיף 11.3
מספר רוסבי דוגמה 14.35
מעלית דוגמה 6.2
מעלית מואצת דוגמה 13.1, דוגמה 13.10, דוגמה 13.21
מערכת אינרציאלית סעיף 5.1
מערכת ייחוס אינרציאלית סעיף 13 – מערכת ייחוס אינרציאלית ומערכת
מערכת ייחוס מואצת סעיף 13 – מערכת ייחוס אינרציאלית ומערכת, סעיף 13 – כוחות מדומים במערכת מסתובבת
מערכת ייחוס מסתובבת סעיף 14.א1, סעיף 14.א5
מערכת סגורה סעיף 5.3, סעיף 9.1
מרכז מסה סעיף 9.4
משוואת אילוץ סעיף 5.5
משפט ההעברה סעיף 14.א3
משפט עבודה–אנרגיה סעיף 7.2
משפט קניג סעיף 12.3
משפט שטיינר סעיף 12.2
משקל נראה סעיף 13 – כבידה אפקטיבית ומשקל נראה, דוגמה 13.1
מתקף סעיף 9.3
ניתוק מהמסילה דוגמה 8.6
נפילה מראש מגדל (סטייה מזרחה) דוגמה 14.23
נקודת שיווי משקל סעיף 8.5, סעיף 10.3
סקלר סעיף 0.3
עבודה סעיף 7.1
פאזה התחלתית סעיף 10.2
פיצוץ סעיף 9.2, דוגמה 9.5, דוגמה 11.5
פני נוזל במכל מואץ / מסתובב דוגמה 13.7, דוגמה 13.15
פרבולה – משוואת המסלול סעיף 4.2
פרמטר קוריאוליס סעיף 14.א11
קו אורך סעיף 14.ג1
קו רוחב סעיף 14.ג1
קפיץ סעיף 8.2, סעיף 10.1
קרון מואץ דוגמה 13.3, דוגמה 13.11, דוגמה 13.12, דוגמה 13.13
קרוסלה דוגמה 14.5, תרגיל 13.1, תרגיל 13.9
רוטור (קרל) סעיף 8.1, סעיף 8.2
שיטת ההפרעות סעיף 14.א11
שימור תנע סעיף 9.1
שימור תנע זוויתי סעיף 11.4
שיפוע סעיף 0.2
שניית קשת סעיף 14.ג3
שקול כוחות סעיף 0.9, סעיף 5.2
תאוצה סעיף 1.1
תאוצה זוויתית סעיף 2.2, סעיף 12.4
תאוצה משיקית סעיף 1.4, סעיף 2.2
תאוצה נורמלית (רדיאלית) סעיף 1.4, סעיף 2.2
תחנת חלל מסתובבת תרגיל 13.6, תרגיל 13.10
תנודה הרמונית פשוטה סעיף 10.1
תנודות אינרציאליות דוגמה 14.32
תנועה יחסית סעיף 3.1
תנע סעיף 9.1
תנע זוויתי סעיף 11.4, סעיף 12.3

נספח ג – רשימת סימולציות ואנימציות

נושא מקום בספר אנימציה (GIF) סימולציה אינטראקטיבית (HTML)
מעבדה וירטואלית: גופים קשיחים בצורות שונות, התנגשויות, חיכוך, מומנטים וסיבוב, גלגלות עם מסה וחיכוך, כוחות תלויי זמן, אנרגיה ותנע – וכל אפקט ניתן להפעלה או לכיבוי מעבדה וירטואלית – בנו ניסוי משלכם – כן
מעבדת וקטורים: דו-ממד או תלת-ממד, הזנה קרטזית או פולרית/ספרית עם המרה מיידית, גרירת חצים, סכום, זוויות ומכפלות סעיף 0.5 – כן
פעולות בין וקטורים: מכפלה סקלרית (שלבי החישוב והיטל), מכפלה וקטורית (כלל יד ימין) וזווית במעלות וברדיאנים – בייצוג קרטזי או ספרי סעיף 0.8 – כן
מעבדת קינמטיקה וקטורית: מסלול, מקום, העתק, מהירות, תאוצה, aₜ ו-aₙ, עקמומיות, השוואת רגעים ותנועות, תנועה מעגלית ותרגול “נחש את הווקטור” סעיף 1.5 – כן
תנועה מעגלית עם תאוצה זוויתית: וקטורי מהירות, תאוצה משיקית ותאוצה נורמלית סעיף 2.2 כן כן
סירה בנהר: מהירות ביחס למים, מהירות הזרם ומהירות ביחס לחוף סעיף 3.1 – כן
תנועה יחסית של כמה גופים: הגדרת התנועה דרך r(t), דרך v(t) ומיקום ברגע נתון, או דרך a(t) ומהירות ומיקום ברגעים נתונים – שחזור הגדלים הקינמטיים, מסלולים ומהירויות יחסיות סעיף 3.1 – כן
זריקה משופעת: שנו מהירות, זווית, גובה התחלתי, \(g\) והתנגדות אוויר סעיף 4.3 כן כן
בונה מערכות גלגלות: הוספה והסרה של משקולות, גלגלות וחוטים, מסות ומקדמי חיכוך – פתרון כללי עם משוואות אילוץ סעיף 5.5 – כן
המערכת של דוגמה 5.4: מסות, מקדמי חיכוך בכל שולחן, תאוצת הכובד ומהירויות התחלתיות – תאוצות, מתיחות ומצבי החיכוך דוגמה 5.4 – כן
גוף על גוף: זווית ואורך המשטח, מסות וממדים, מקדמי חיכוך בין הגופים ומול המשטח, וכוחות כפונקציות של הזמן דוגמה 6.3 – כן
גוף על מדרון: מסה, זווית, חיכוך סטטי וקינטי, מהירות התחלתית וכוח חיצוני דוגמה 6.4 – כן
מעבדת האופרטור נבלה: גרדיאנט, נגזרת מכוונת, דיברגנס (שטף), רוטור (סירקולציה וגלגל כפות), לפלסיאן וזהויות – לכל שדה סקלרי או וקטורי שתקלידו סעיף 8.1 – כן
אופרטור נבלה על עקומות, משטחים ונפחים: הגדירו פונקציה וגאומטריה וראו גרדיאנט, דיברגנס, רוטור ולפלסיאן עליהן, עם אינטגרלים ומשפטי סטוקס וגאוס סעיף 8.1 – כן
לופ אנכי: גובה שחרור, רדיוס ומסה – כוח נורמלי ונקודת הניתוק סעיף 8.4 כן כן
התנגשויות במישור: מסות, גודל וכיוון מהירויות, פרמטר פגיעה ומקדם השבה – כולל דיאגרמת תנע לפני ואחרי סעיף 9.2 כן כן
שתי מסות וקפיץ: מרכז המסה נע במהירות קבועה, והמסות מתנודדות סביבו דוגמה 9.9 – כן
מסה על קפיץ: מסה, קבוע קפיץ, כוח קבוע, ריסון ותנאי התחלה – גרפים של x, v ואנרגיות סעיף 10.2 כן כן
מטוטלת: אורך, זווית התחלתית, g, מסה וריסון – השוואה בין הפתרון המדויק לקירוב הזוויות הקטנות סעיף 10.4 כן כן
כבידה בין שני גופים: מסות ורדיוסים, גודל וכיוון המהירות ההתחלתית, סוג המסלול, זיהוי התנגשות והקפאת מצבים להשוואה סעיף 11.3 כן כן
מירוץ גלגול: השוואה בין כמה גופים, מקדמי חיכוך לכל גוף, שיפוע, מהירות וסיבוב התחלתיים ועקבות – גלגול טהור מול החלקה סעיף 12.5 כן כן

נספח – מדריכים ויזואליים למעבדה הווירטואלית

שני המדריכים בונים, צעד אחר צעד, מערכות מכניות במעבדה הווירטואלית – מסביבה ריקה ועד מודל פועל ומאומת. בכל צילום מסך: מסגרת אדומה ממוספרת – כפתור או שדה שלוחצים עליו או ממלאים; עיגול אדום – לחיצה בתוך ההדמיה; חץ כתום – גרירה בעכבר. המספרים בצילום תואמים לסדר הפעולות בשלב.

מושגי יסוד: לחיצה – לחיצה אחת על כפתור או על אובייקט; גרירה – לחיצה, הזזת העכבר כשהלחצן לחוץ ושחרור; בחירה – לחיצה על אובייקט בהדמיה, שמסמנת אותו בטבעת כתומה ופותחת את הלשונית “מאפייני אובייקט”; סרגל הכלים – שורת הכפתורים בראש ההדמיה (הזזה, סיבוב, ציור, עיגון ◎ גלגלת, ⌇ קפיץ, 🧵 חוט, ✔ סיום, ✕ ביטול, ▶ הפעלה).

כלי מיקום וחיבור – קיצורי דרך

הדרך המהירה – ציור וגרירה, כמו בתוכנות סימולציה מקצועיות (למשל SimPhy):

  • ▭ / ◯ / ▬ – גוררים בהדמיה: מפינה לפינה – גוף מלבני; מהמרכז החוצה – גוף עגול; מקצה לקצה – משטח קבוע או מדרון (הזווית נקבעת לפי כיוון הגרירה). בזמן הגרירה מוצגים הממדים.
  • 🧵 חוט בגרירה – לוחצים על הנקודה בגוף שבה החוט יתחבר, גוררים, ומעבירים את הסמן מעל הגלגלת (או מתחתיה) – הגלגלת מתווספת לחוט בצד שבו עברתם – ומשחררים על הגוף השני. שחרור במקום ריק מחבר את החוט לנקודה קבועה. כשהחוט יוצא מגוף אל החלק העליון של גלגלת, נקודת החיבור מיושרת אוטומטית לגובה הגלגלת – החוט אופקי.
  • חוט באורך קבוע – בסרגל הכלים בוחרים “🧵 אורך קבוע” וקובעים את האורך L (במטרים). מיד מופיעות על הגופים ועל נקודות העיגון נקודות קשירה (טבעות חומות). מציירים את החוט ביד חופשית מנקודת קשירה אחת, דרך הגלגלות, אל נקודת קשירה בגוף אחר – ובסוף החוט “מתיישר” למסלולו האמיתי. אורך החוט נשאר L לאורך כל התנועה (אם L ארוך מהמרחק – החוט רפוי ומצויר שקוע עד שהוא נמתח). את האורך של כל חוט אפשר לשנות גם ברשימה “חוטים וגלגלות”. כל הסימולציות בספר מתחילות במצב עצור – מפעילים ב-▶.
  • שינוי אורך החוט גם בזמן הניסוי – ברשימה “חוטים וגלגלות” מוצג לכל חוט אורכו הנוכחי, ולידו הכפתורים −0.1 ו-+0.1 (לחיצה ממושכת – קיצור או הארכה רציפים, כמו כננת) ושדה “אורך L”. ב-t = 0 השינוי הוא חלק מהגדרת הניסוי; אחרי שהניסוי התחיל (בזמן ריצה או בהשהיה) השינוי חל מיד והניסוי ממשיך מהמצב הנוכחי – חוט שהוארך נעשה רפוי, וחוט שקוצר מושך את הגופים אליו בהדרגה. ⏮ מחזיר את הניסוי לאורך שהוגדר בהתחלה. שימו לב: העבודה שמבצעת “הכננת” אינה נרשמת במאזן האנרגיה.
  • גלגלת היא נקודת מעבר, לא נקודת חיבור – חוט תמיד מתחיל ומסתיים בגוף או בנקודת עיגון, ועובר על היקף הגלגלות שבדרך. אם משחררים את הגרירה על גלגלת, החוט “נכרך” עליה וממשיך ממנה: לוחצים על הגלגלות הבאות (חצי עליון – מעל, חצי תחתון – מתחת) ולבסוף על הגוף שבקצה – או על מקום ריק כדי לקבע את הקצה לנקודה קבועה. מחיקה ועריכה של אובייקטים אינן מפעילות את הסימולציה.
  • בלי ליפופים לא מכוונים – כברירת מחדל החוט רק נשען על הגלגלת ומחליק עליה (מספר ליפופים = 0): הוא עובר מעליה או מתחתיה במסלול הקצר ביותר, ואורכו נמדד לפי הקטעים הישרים והקשת שבמגע. החוט אף פעם לא נכרך יותר מחצי סיבוב (בערך) סביב גלגלת אם לא ביקשתם ליפופים: גם אם נבחר “מעל” או “מתחת”, כשהבחירה הייתה מובילה לכריכה – נבחר הצד השני. אם בזמן התנועה גוף עובר לצד השני של הגלגלת, החוט עובר לצד השני שלה – ולא נכרך סביבה. לפני כל הרצה (▶ מ-t = 0) המערכת בודקת שאין ליפופים לא מכוונים, שקטעי החוט אינם חוצים זה את זה ושהמסלול רציף, ומדווחת ביומן.
  • ליפופים מבוקרים – אם רוצים במפורש חוט שכרוך על הגלגלת: ברשימה “חוטים וגלגלות” יש ליד כל גלגלת שבחוט שדה “ליפופים” (N = 0 כברירת מחדל, 1, 2…), ובסרגל הכלים אפשר לקבוע N לחוטים חדשים. אורך החוט כולל את ההקפות (\(2\pi R N\) לכל גלגלת), הכריכות נשמרות לאורך כל התנועה ומוצגות כלולאות על הגלגלת.
  • איך החוט מוצג ומחושב – החוט נכרך סביב הגלגלות בקשתות אמיתיות, והקטעים הישרים יוצאים מנקודות ההשקה המדויקות. אורך החוט כולל את הקשתות. חוט שנוצר בלחיצות מתחבר ל”וו” על הפאה של הגוף שפונה אל החוט (לרוב באמצע הפאה העליונה, או בגובה הגלגלת – כך שהחוט אופקי). לכל חוט מוצגת המתיחות T לידו.
  • ⌇ קפיץ בגרירה – מנקודה בגוף אל גוף אחר או אל נקודה קבועה (למשל קיר); הקפיץ נוצר רפוי, באורכו הטבעי.
  • סרגל ההפעלה בתחתית ההדמיה – ↺ חזרה למצב ההתחלתי, ▶/⏸, ⏭ צעד של 0.02 s (גם במקש Q), ושעון הזמן.

גודל משבצות הרקע: הכפתור ▦ בפינה השמאלית-התחתונה של כל הדמיה (ליד 🎥) פותח את “משבצות הרקע”: מבטלים את “אוטומטי” וקובעים את גודל המשבצת בזחלן (מ-1 ס”מ עד 10 m, בסולם לוגריתמי) או מקלידים אותו במטרים. ההגדרה חלה על כל הסימולציות בספר ונשמרת; “אוטומטי” מחזיר כל סימולציה לרשת המקורית שלה.

🧊 ללא חיכוך: כפתור בסרגל ההפעלה שבתחתית המעבדה מבטל בלחיצה אחת את כל החיכוך במערכת: בין גופים למשטחים, בין גופים לגופים, בחיבורים המחליקים, בין החוטים לגלגלות ובצירי הגלגלות (הגלגלות נעשות אידיאליות). לחיצה נוספת מחזירה את החיכוך לפי ההגדרות של כל גוף וגלגלת – שהערכים שלהם לא נמחקים. אפשר להחליף מצב גם בזמן הניסוי. (ריסון של קפיצים אינו חיכוך ואינו מושפע.) שימו לב: גם בלי חיכוך אנרגיה יכולה לאבד בהתנגשויות לא אלסטיות – למשל כדור שמונח מעט מעל דופן הקערה ונוחת עליה (מקדם ההשבה \(e<1\)). כדי לבדוק שימור אנרגיה, הניחו את הגוף צמוד למשטח (“⚖ ייצוב אוטומטי”) או קבעו \(e=1\). דפנות מעגליות (קערה, רבע קערה) מחושבות כקשת מעגל מדויקת, כך שגוף שמחליק בתוכן אינו מאבד אנרגיה במעבר בין “קטעים”.

⚪ התנגשות אלסטית: הכפתור שליד “🧊 ללא חיכוך” הופך את כל ההתנגשויות במערכת לאלסטיות (\(e=1\)) – בין גופים, ובין גופים למשטחים – כך שבכל התנגשות נשמרים התנע והאנרגיה הקינטית (כדור שנופל על הרצפה חוזר לגובה ההתחלתי). לחיצה נוספת מחזירה את מקדם ההשבה של כל גוף ואת סוג ההתנגשות שנבחר. המעבר מתבצע מיד, גם בזמן הניסוי, בלי לאתחל. יחד עם “ללא חיכוך” מתקבלת מערכת שומרת אנרגיה.

שמירה, טעינה וייצוא ל-HTML: בלשונית ההגדרות, בתיבה “💾 שמירה, טעינה וייצוא”:

  • 💾 שמירת ניסוי – קובץ ‎.mechlab.json עם כל הניסוי: הגופים והמשטחים (צורה, מידות, מיקום, מסה, חיכוך, מקדם השבה…), הגלגלות (כולל מצב סיבוב, חיכוך וגלגלת בקודקוד), החוטים (מסלול, צד מעבר, ליפופים, אורך), הקפיצים, החיבורים, \(g\) וקצב ההדמיה, הגדרות המנוע וההתנגשויות, התצוגה, הגרפים והמצלמה. עם הסימון “כולל המצב הנוכחי” נשמרים גם המיקומים והמהירויות ברגע הנוכחי של הניסוי, וההמשך ממנו.
  • 📂 טעינת ניסוי – טוען קובץ ‎.mechlab.json או קובץ HTML שיוצא מהמעבדה; הניסוי משוחזר במלואו וממשיכים לעבוד ממנו.
  • 🌐 ייצוא ל-HTML – קובץ HTML עצמאי שמכיל את המעבדה ואת הניסוי. פותחים אותו ישירות בדפדפן, והניסוי מוכן להפעלה, לעצירה, לעריכה ולשמירה מחדש – בלי הספר ובלי לבנות את המערכת שוב.

ביטול ושחזור: הכפתורים ↶ (ביטול, Ctrl+Z) ו-↷ (שחזור, Ctrl+Y) בסרגל הכלים מבטלים ומשחזרים שינויים בבניית הניסוי – הוספה, מחיקה, הזזה, סיבוב, שינוי גודל, שינוי מאפיינים, חוטים, ייצוב וטעינת ניסוי מוכן – עד 300 צעדים אחורה. גרירה אחת או הקלדה רצופה בשדה נחשבות לצעד אחד. הכפתור ⏮ (לשעבר ↺) אינו ביטול: הוא רק מחזיר את הניסוי לזמן t = 0.

השורה השנייה של סרגל הכלים מרכזת כלים שחוסכים הקלדת מספרים:

  • 📏 יישור (פעיל כברירת מחדל) – בגרירה, גוף “נצמד” לגובה של אובייקטים אחרים: התחתית שלו לפני השטח של קרש, המרכז שלו לגובה המרכז של גוף אחר או של גלגלת. קו ורוד מקווקו מסמן את ההצמדה.
  • # רשת וצעד הרשת (0.05–1 m) – בגרירה המיקום מעוגל לצעד הרשת.
  • ⤓ הנח על משטח – מוריד את הגוף הנבחר עד שהוא נח על המשטח או הגוף שמתחתיו (גם על מדרון).
  • בחירה מרובה ויישור – Ctrl+לחיצה מוסיפה אובייקט לבחירה (טבעת כחולה). כשנבחרו שניים או יותר מופיעים: ⬌ מפלס (מרכזים בגובה זהה), ▁ תחתיות, ▔ עליונות, ⊥ על הראשון (מניח את כולם על הראשון שנבחר) ו-⬍ אותו x. הראשון שנבחר הוא קנה המידה.
  • גלגלת ליד קצה קרש – לחיצה עם כלי ◎ קרוב לקצה של קרש מצמידה את הגלגלת לקצה. בלשונית “חוטים וגלגלות” יש לכל גלגלת שני כפתורים: ⇥ לקצה קרש, ו-↔︎ חוט אופקי – מזיז את הגלגלת כך שהחוט מהגוף שעל הקרש יגיע אליה בדיוק אופקית.
  • בניית חוט – בזמן שהכלי 🧵 פעיל: האובייקט שמתחת לעכבר מסומן בטבעת ירוקה; החוט שנבנה מוצג בכתום עם מספור הצמתים, וקו מקווקו מראה את ההמשך עד העכבר. בגלגלת, המקום שבו לוחצים קובע את צד המעבר: לחיצה בחצי העליון – החוט עובר מעל הגלגלת, בחצי התחתון – מתחת, ובצדדים – משמאל או מימין (הכיתוב הירוק “החוט יעבור מעל” מראה זאת לפני הלחיצה). Enter מסיים, Backspace מבטל את הצומת האחרון, Esc מבטל הכול. אחרי היצירה אפשר לשנות את צד המעבר בכל גלגלת מהרשימה “חוטים וגלגלות”.

מדרון כפול וגלגלת על מעמד

בספריית הגופים יש עכשיו שתי גלגלות קבועות: גלגלת נייחת (תלויה מהתקרה) וגלגלת נייחת הפוכה (מותקנת על מעמד, מתחתיה). את אופן ההתקנה של כל גלגלת אפשר לשנות גם ברשימה “חוטים וגלגלות”. למשולש ולטרפז קובעים את זוויות הבסיס \(\alpha\) ו-\(\beta\) (ואת אורך הבסיס, ובטרפז גם את הגובה) – והזוויות מסומנות על הצורה. משולש סטטי משמש כמדרון כפול.

בונה מדרון כפול: בלשונית ההגדרות, בתיבה “⛰ מדרון כפול עם גלגלת בקודקוד”, קובעים זווית נפרדת לכל מישור (\(\alpha\), \(\beta\)), את אורך הבסיס, את רדיוס הגלגלת, ולכל מסה את המסה ואת מקדם החיכוך – ו”בנה”. נוצר משטח עם שני מישורים משופעים, גלגלת על מעמד בקודקוד המשותף, מסה על כל מישור, וחוט שעובר מעל הגלגלת ומתפצל לשני מקטעים – כל אחד מקביל למישור שלו. ברשימה “חוטים וגלגלות” מוצגים שני המקטעים: הזווית של כל מקטע לאופק, זווית המישור שמתחתיו, וסימון “✓ מקביל”. לכל מקטע אפשר לקבוע זווית משלו בשדה “זווית רצויה” (נקודת הקשירה זזה לאורך פאת הגוף, בלי להשפיע על המקטע השני), או ללחוץ “∥ למישור” כדי להחזיר אותו להיות מקביל למישור.

הניסוי המוכן “מדרון כפול עם גלגלת בקודקוד (α, β)” בונה את המערכת: שתי מסות על שני צידי המדרון, חוט שעובר מעל גלגלת הפוכה בקודקוד, והחוט מקביל לכל אחת מהפאות. לבנייה עצמית: משולש מהספרייה ← “סטטי”, זוויות ובסיס ← גלגלת נייחת הפוכה ← שתי קוביות בזווית הפאה ← חוט בגרירה מגוף לגוף מעל הגלגלת. בדיקה (בלי חיכוך): \(a=g\dfrac{m_2\sin\beta-m_1\sin\alpha}{m_1+m_2}\) – לערכים \(\alpha=35^\circ\), \(\beta=50^\circ\), \(m_1=m_2=2\) ק”ג מתקבל \(a=0.944\) m/s² ו-\(T=13.14\) N, בדיוק כמו בסימולציה.

שינוי גודל של גופים

כל גוף – מלבן, משולש, טרפז, עיגול, קרש, מצולע, גוף תלת-ממדי או גלגלת נעה – אפשר להגדיל או להקטין, למשל כדי להפוך משולש קטן מהספרייה למדרון גדול שגופים אחרים מחליקים עליו:

  • גרירה: כשגוף נבחר והסימולציה עצורה, בפינה הימנית-העליונה שלו מופיע ריבוע כחול ⤡. גוררים אותו החוצה כדי להגדיל, פנימה כדי להקטין; ליד הריבוע מוצג קנה המידה (למשל “× 1.20”).
  • כפתורים: בלשונית “מאפייני אובייקט”, בשורה “גודל” – ×0.5, ×0.8, ×1.25, ×2, ×3, או קנה מידה חופשי ו”החל”.

כל המידות של הצורה מוכפלות באותו גורם, הזוויות (למשל α ו-β של משולש) נשמרות, ומרכז המסה נשאר במקומו. אם המסה מוגדרת “לפי צפיפות” – היא גדלה עם השטח; אם “לפי מסה” – היא נשארת. אחרי שינוי גודל כדאי ללחוץ “⤓ הנח על משטח” או “⚖ ייצוב מערכת”.

ייצוב מערכת – הצמדת דפנות לפני ניסוי

לפני ניסוי, משטחים שאמורים לגעת זה בזה לא תמיד נוגעים: משולש שנשען על הרצפה רק בקודקוד, משולש שמרחף מעל המשטח, או קובייה שמונחת עקום על מדרון. ייצוב מצמיד את הדפנות: מגע מלא, בלי חדירה, והנורמלים של שתי הדפנות מנוגדים (כלומר הגוף מונח על הדופן ולא בתוכה). בסרגל ההפעלה שבתחתית המעבדה יש שתי אפשרויות:

🔗 ידני – בוחרים בעצמכם את הדפנות.

  1. לוחצים “🔗 ידני” (או הכלי 🔗 בסרגל העליון).
  2. מצביעים על הגוף שיוזז – הדופן הקרובה לעכבר מסומנת בכחול, וחץ מראה את הכיוון החוצה ממנה – ולוחצים: הדופן נבחרת ונצבעת בכתום.
  3. מצביעים על הדופן בגוף השני (מסומנת בירוק) ולוחצים.
  4. הגוף הראשון מסתובב ומוזז כך שהדופן שלו מונחת במלואה על הדופן שנבחרה, באמצע החפיפה ביניהן. אפשר להמשיך לזוג דפנות נוסף; Esc מסיים.

לגוף עגול “הדופן” היא ההיקף – הוא מונח משיק לדופן שנבחרה.

⚖ אוטומטי – המערכת בוחרת את זוג הדפנות. לכל גוף חופשי, מהנמוך לגבוה, נבחר זוג הדפנות המתאים ביותר: דופן תומכת שפונה כלפי מעלה ונמצאת מתחת לגוף, במרחק המינימלי, ובהפרש הזוויות הקטן ביותר (עד 50°) – והן מוצמדות. גוף שמרחף באוויר מורד אל התומך שמתחתיו; גוף שקשור לחוט או לקפיץ מוצמד רק אם הוא קרוב (עד 0.6 m) לתומך – אחרת הוא נשאר תלוי. בנוסף החוטים מתיישרים (נקודת הקשירה במרכז הפאה, גלגלת שליד גוף מונח זזה כך שהחוט מקביל למשטח) וחוט באורך קבוע נמתח.

בלי ייצוב: ▶ מתחיל את הניסוי מהמצב הגיאומטרי כפי שהוגדר. אם המגע נוצר רק במהלך התנועה – למשל משולש שנופל על הרצפה ונוחת על קודקוד ומתהפך – הוא מחושב בזמן הריצה לפי המודל הפיזיקלי.

יישור חוטים וחיבורים קבועים

📐 יישור חוטים (בסרגל ההפעלה שבתחתית): כל קטע חוט שיוצא מגוף שמונח על משטח נעשה מקביל למשטח, וכל קטע שיורד אל גוף תלוי נעשה אנכי. לשם כך הגלגלת הקבועה זזה – ואם אי אפשר לקיים את כל הדרישות רק בהזזה, גם הרדיוס שלה משתנה; המערכת בוחרת את השינוי הקטן ביותר במיקום וברדיוס יחד. אפשר ליישר לפני הניסוי וגם בזמן הניסוי – אז הניסוי ממשיך מהמצב הנוכחי.

🔒 חיבורים קבועים (הכלי 🔒 בסרגל הכלים; סוג החיבור נבחר בשורה השנייה):

  • 🔩 Weld / ✂ Unweld (בשורה השנייה של סרגל הכלים) – לוחצים על הגוף הראשון, מחזיקים Ctrl ולוחצים על השני, ואז Weld: שני הגופים נעים כגוף קשיח אחד – בלי תזוזה ובלי סיבוב יחסי; התנע והתנע הזוויתי של הזוג נשמרים, והם מסתובבים יחד סביב מרכז המסה המשותף. כדי לפרק: מסמנים את שני הגופים באותה דרך ולוחצים Unweld. Weld פעיל רק כשמסומנים בדיוק שני גופים שאינם מרותכים, ו-Unweld – רק כשהם מרותכים. ליד מקום הריתוך מופיע כיתוב קטן “🔩 מרותך”. הריתוך עובד בכל מצב – גם “ללא חיכוך” וגם בזמן הניסוי.
  • ריתוך בכלי 🔒 (נעים יחד) – לוחצים על גוף ואחר כך על גוף אחר או על משטח. שני הגופים נעים כגוף אחד: המרחק והזווית ביניהם קבועים, והתנע נשמר. גוף שמרותך למשטח קבוע נשאר צמוד אליו במקום.
  • צמוד לדופן (מחליק) – לוחצים על הדופן של הגוף, ואחר כך על הדופן במשטח או בגוף השני. הגוף מוצמד לדופן ומחליק לאורכה (עם חיכוך), אבל לא יכול להתנתק ממנה – גם אם הוא נזרק ממנה או תלוי מתחתיה.

את החיבורים אפשר להוסיף ולהסיר בכל זמן, גם בזמן הניסוי; הרשימה מופיעה בלשונית ההגדרות (“🔒 חיבורים”), עם ✕ להסרה. בהדמיה, ליד ריתוך מופיע הכיתוב הקטן “🔩 מרותך”, וחיבור מחליק מסומן בקו טורקיז לאורך הדופן ו-📎. גוף נבחר מודגש בקו דק לאורך המתאר שלו (ולא בעיגול).

גלגלת בקודקוד של גוף

הכלי 📍 בסרגל הכלים מציב גלגלת בפינה של גוף – משולש, טרפז, מצולע או כל גוף בעל פינות: בוחרים את הכלי, ופינות כל הגופים מסומנות בטבעות חומות; לוחצים ליד הקודקוד הרצוי, ומרכז הגלגלת מוצמד בדיוק לקודקוד. הגלגלת קשורה לגוף: אם מזיזים אותו, מסובבים אותו או משנים את גודלו – היא זזה איתו, גם בזמן הניסוי (והחוט מושך את הגוף דרכה).

ברשימה “חוטים וגלגלות” לכל גלגלת שתי הגדרות בלתי תלויות:

  • סיבוב: מסתובבת (סביב צירה, עם מסה ומומנט התמד אם הוגדרו) או נעולה 🔒 (לא מסתובבת; החוט יכול רק להחליק עליה).
  • מגע החוט עם הגלגלת: ללא חיכוך – החוט מחליק בלי כוחות חיכוך ובלי איבודי אנרגיה; עם חיכוך – לפי מקדם החיכוך “μ חבל”: גלגלת מסתובבת נגררת על-ידי החוט, וגלגלת נעולה מחזיקה אותו עד שיחס המתיחויות עובר את \(e^{\mu\theta}\) (נוסחת הקבסטן, \(\theta\) – זווית המגע), ואז החוט מחליק כשהיחס נשאר \(e^{\mu\theta}\).

בדיקה (אטווד על קודקוד של משולש, \(m_1=1\), \(m_2=3\) ק”ג): ללא חיכוך – \(a=4.905\) m/s²; מסתובבת עם חיכוך ומסה 2 ק”ג – \(a=3.924\); נעולה עם \(\mu=0.3\) – החוט מחליק ו-\(a=0.764\), \(T_2/T_1=e^{0.3\pi}\); נעולה עם \(\mu=0.4\) – המערכת נשארת במנוחה. כל הערכים זהים לחישוב התאורטי.

מחברים, מסה נקודתית ומדידות

מסה נקודתית או גוף בעל ממדים: בלשונית המאפיינים של גוף יש תיבת סימון “מסה נקודתית”. גוף נקודתי מצויר כנקודה קטנה, אינו מסתובב, ורק המסה שלו קובעת את התנועה; בלי הסימון הגוף הוא גוף קשיח בעל צורה, מומנט התמד והתנגשויות מלאות. כל הממדים ניתנים להקלדה מדויקת: אורך וזווית של מדרון (קרש), אורך, רוחב וגובה של גופים, רדיוס הגלגלות (הקוטר מוצג בחלון המדידות), אורך החוט ועוד.

🧷 מחברים (הכלי בסרגל העליון; הסוג נבחר בשורה השנייה; לוחצים על שתי נקודות חיבור – נקודה על גוף, נקודת עיגון, או מקום ריק שהופך לציר קבוע):

  • מוט חסר מסה – שומר מרחק קבוע בין שתי הנקודות (גם בלחיצה וגם במשיכה); גוף המחובר לציר קבוע מסתובב סביבו בחופשיות.
  • מוט בעל מסה – מסה, אורך והתפלגות מסה (אחידה, \(I=mL^2/12\) סביב המרכז, או גדלה לינארית לכיוון הקצה, \(I=mL^2/18\)); המוט מחובר בצירים לשתי הנקודות, ומומנט ההתמד, התאוצה הזוויתית והאנרגיה הסיבובית מחושבים במלואם.
  • חוט בעל מסה ושרשרת – מורכבים ממקטעים רבים (מספרם נקבע ע”י המשתמש) שאורך כל אחד מהם אינו גדל; מגדירים אורך כולל, מסה כוללת או מסה ליחידת אורך \(\lambda\). משקל החוט, המתיחות לאורכו (גדולה בקצה העליון) והאנרגיה הקינטית והפוטנציאלית שלו נכללים בחישוב.
  • גומי אלסטי – אורך מנוחה, קבוע קפיץ \(k\), ריסון, התארכות מרבית (מעבר לה הגומי אינו נמתח), מסה כוללת או ליחידת אורך, ומספר מקטעים. עם מסה 0 הוא גומי אידיאלי (חוק הוק, מושך בלבד); עם מסה – גומי בעל מסה עם תנודות וגלים לאורכו. מוצגים כוח המתיחה, ההתארכות והאנרגיה האלסטית, והצבע משתנה עם המתיחות.

חוט אידיאלי שאינו מתארך: אורכו נשמר תמיד – גם כשגוררים אחד הגופים בעכבר: הגוף בקצה השני זז מיד לאורך החוט כך שהאורך נשאר קבוע (ליד החוט מוצג “L = … m 🔒”).

📏 מדידות: הכפתור בסרגל ההפעלה פותח חלון (אפשר להגדיל ב-–, לסגור ב-×, ולגרור בכותרת) שמציג בזמן אמת, ביחידות SI ובמספר ספרות לבחירה: לגוף נבחר – מקום, העתק, זווית, מהירות, תאוצה, מהירות ותאוצה זוויתיות, הכוח השקול, כוח החוטים, המומנט השקול ואנרגיות; לשני גופים מסומנים (Ctrl) – המרחק והזווית ביניהם; לגלגלת – הרדיוס, הקוטר והמתיחויות משני צידיה; ולמערכת – אנרגיה קינטית, פוטנציאלית, אלסטית וכוללת, התנע הכולל ומצב כל מחבר.

ניסויי התנגשות

בלשונית “⚙ הגדרות וכלים” של המעבדה, בתיבה 💥 סוג התנגשות, בוחרים אחד משישה סוגים: אלסטית, לא אלסטית או פלסטית – חזיתית או לא חזיתית. קובעים את המסות \(m_1,m_2\), את המהירויות ההתחלתיות \(v_1,v_2\), ובהתנגשות לא חזיתית גם את פרמטר הפגיעה \(b/(r_1+r_2)\) (0 – חזיתית, קרוב ל-1 – פגיעה משיקה); בהתנגשות לא אלסטית – את מקדם ההשבה \(e\). הכפתור “בנה את ניסוי ההתנגשות” מציב שתי דסקיות על שולחן אוויר (\(g=0\), ללא חיכוך), ו-▶ מריץ.

  • אלסטית (\(e=1\)): נשמרים התנע והאנרגיה הקינטית.
  • לא אלסטית (\(0<e<1\)): נשמר התנע בלבד; חלק מהאנרגיה הקינטית אובד.
  • פלסטית: הגופים נצמדים ונעים יחד במהירות \(\vec v=\vec P/(m_1+m_2)\); נשמר התנע בלבד.

אחרי ההתנגשות נפתחת הלשונית “תוצאות” עם ניתוח ההתנגשות: מהירויות לפני ואחרי, החישוב התאורטי והסטייה ממנו, התנע הכולל לפני ואחרי, והאנרגיה הקינטית שנשמרה או אבדה. סוג ההתנגשות שנבחר חל גם על כל ניסוי אחר במעבדה (“לפי מקדם ההשבה של כל גוף” – ברירת המחדל).

מדריך א – שתי מסות על שולחנות וגלגלת נעה

מטרת המודל. שתי מסות \(m_1\) ו-\(m_2\) מונחות על שני שולחנות חלקים. חוט אחד עובר מ-\(m_1\) דרך גלגלת קבועה \(P_1\), מתחת לגלגלת נעה, דרך גלגלת קבועה \(P_2\) אל \(m_2\); מהגלגלת הנעה תלויה המסה \(m_3\). המודל מדגים אילוץ של חוט: \(a_1+a_2=2a_3\), ומתיחות אחידה לאורך חוט אידיאלי.

רכיבים נדרשים: 2 קרשים (שולחנות) · 2 גלגלות קבועות · 3 קוביות (\(m_1=2\), \(m_2=3\), \(m_3=4\) ק”ג) · דסקה (הגלגלת הנעה, 0.2 ק”ג) · 2 חוטים.

שלב 1 – סביבה ריקה. בלשונית “⚙ הגדרות וכלים” (1) לחצו “🗑 סביבה ריקה” (2). נשארת רצפה בלבד.

שלב 1: מעבר ללשונית ההגדרות וניקוי הסביבה.

שלב 2 – הוספת השולחן השמאלי. בספריית הגופים לחצו על “קרש / משטח ישר” (1). הקרש מופיע בהדמיה ונבחר אוטומטית.

שלב 2: הוספת קרש מהספרייה.

שלב 3 – הגדרת השולחן. בלשונית “מאפייני אובייקט” ודאו שהסוג הוא סטטי (קבוע במקום) (1), הקלידו אורך 6 (2), x = −4 (3), y = 5 (4). בקבוצה “חיכוך” קבעו μs = μk = 0 (5) – שולחן חלק.

שלב 3: מיקום, אורך וחיכוך של השולחן.

שלב 4 – השולחן הימני. חזרו על שלבים 2–3 עם x = +4. בהדמיה מופיעים שני שולחנות בגובה 5 m.

שלב 4: שני השולחנות במקומם.

שלב 5 – הוספת הגלגלות הקבועות. בסרגל הכלים לחצו ◎ “גלגלת” (1) ולחצו בהדמיה ליד הקצה הפנימי של השולחן השמאלי (2). חזרו על כך ליד השולחן הימני.

שלב 5: כלי הגלגלת ולחיצה במקום ההצבה.

שלב 6 – מיקום מדויק של הגלגלות. בלשונית ההגדרות פתחו “חוטים וגלגלות” והקלידו: P1 – x = −0.85, y = 5.35, r = 0.25 (1); P2 – x = 0.85, y = 5.35, r = 0.25 (2). השאירו M = 0 (גלגלת חסרת מסה).

שלב 6: נתוני הגלגלות.

שלב 7 – הוספת מסה. בספרייה לחצו “קובייה” (1).

שלב 7: הוספת קובייה.

שלב 8 – הגדרת המסה \(m_1\). שם: m1 (1); m = 2 (2); x = −4, y = 5.35 (3) – הקובייה מונחת על השולחן; בטלו “סיבוב מופעל” (4) – גוף נקודתי בתנועה קווית. קבעו גם μs = μk = 0.

שלב 8: מאפייני m1.

שלב 9 – שאר הגופים. באותה דרך הוסיפו: m2 (קובייה, 3 ק”ג, x = 4, y = 5.35, ללא חיכוך); “גלגלת נעה” – הפריט “גלגלת נעה” בספרייה (או הכלי ⊚ בסרגל) (1), עם m = 0.2, x = 0, y = 3.6; m3 (קובייה, 4 ק”ג, x = 0, y = 2.4).

שלב 9: כל הגופים במקומם.

שלב 10 – החוט הראשי. לחצו 🧵 “חוט” (1), ואז לחצו בהדמיה לפי הסדר על: m1 (2) → P1, בחצי העליון שלה (3) → הגלגלת הנעה, בחצי התחתון שלה (4) → P2, בחצי העליון (5) → m2 (6). לסיום לחצו ✔ (7) או Enter. סדר הלחיצות הוא מסלול החוט, ומקום הלחיצה על כל גלגלת קובע אם החוט עובר מעליה או מתחתיה.

שלב 10: יצירת החוט m1–P1–גלגלת נעה–P2–m2.

שלב 11 – החוט של \(m_3\). שוב 🧵 (1), לחיצה על הגלגלת הנעה (2) ועל m3 (3), ו-✔ (4).

שלב 11: חיבור m3 לגלגלת הנעה.

שלב 12 – אילוצים: גלגלות אידיאליות. ב”בקרת מנוע” בטלו את “גלגלות ממשיות” (1): הגלגלות חסרות מסה וחיכוך והמתיחות זהה לכל אורך החוט. ודאו ש”זיהוי מגע” פעיל – כך המסות נשענות על השולחנות.

שלב 12: בקרת המנוע.

שלב 13 – הרצה. לחצו ▶ (1). \(m_1\) ו-\(m_2\) נמשכות אל הגלגלות, והגלגלת הנעה ו-\(m_3\) יורדות.

שלב 13: הפעלת הסימולציה.

שלב 14 – קריאת התוצאות. עצרו (⏸) לפני שהמסות מגיעות לגלגלות, ופתחו את הלשונית “תוצאות” (1): התאוצות בטבלה (2), ומתיחויות החוטים T1, T2 בתיבת הנתונים (3).

שלב 14: תוצאות הסימולציה.

בדיקות סופיות (Validation Checklist). החישוב התאורטי: \(m_1a_1=T\), \(m_2a_2=T\), \((m_3+m_p)a_3=(m_3+m_p)g-2T\) ו-\(a_1+a_2=2a_3\), ולכן \(T=\dfrac{Mg}{2+\tfrac{M}{2}\left(\tfrac1{m_1}+\tfrac1{m_2}\right)}\) עם \(M=m_3+m_p=4.2\) ק”ג.

תקלות נפוצות ופתרונות.

  • החוט לא נוצר – לא לחצתם ✔, או לחצתם על מקום ריק במקום על הגוף. לחצו ✕ ובנו את החוט מחדש.
  • החוט עובר במסלול שגוי – סדר הלחיצות שגוי; מחקו אותו (“חוטים וגלגלות” ← ✕) וצרו שוב לפי הסדר m1→P1→גלגלת נעה→P2→m2.
  • \(m_3\) לא זזה – היא נוגעת ברצפה; הגביהו את כל המערכת (y גבוה יותר) או הקטינו את y של הגלגלת הנעה פחות.
  • המסות קופצות בתחילת ההרצה – גוף נוצר בתוך השולחן; ודאו ש-y של הקובייה הוא גובה השולחן + 0.1 + חצי צלע.
  • המתיחויות שונות בין P1 ל-P2 – “גלגלות ממשיות” מופעל ולגלגלות יש מסה; בטלו אותו או קבעו M = 0.
  • כלי נשאר פעיל ולחיצות יוצרות רכיבים – לחצו ✕ או Esc.
  • הגופים נופלים מעצמם תוך כדי עריכה – לחצו ⏸; עריכת מאפיינים לפני ההתחלה משאירה את הסימולציה עצורה.

מדריך ב – מסה על מדרון משופע עם קפיץ

מטרת המודל. קובייה בת 1 ק”ג על מדרון חלק בשיפוע 30°, קשורה בקפיץ (k = 40 N/m) לנקודת עיגון בראש המדרון. המודל מדגים שיווי משקל על מדרון ותנודה הרמונית לאורכו.

רכיבים נדרשים: קרש (המדרון) · קובייה · נקודת עיגון · קפיץ.

שלב 1 – המדרון. אחרי “סביבה ריקה” הוסיפו קרש, קראו לו “מדרון”, אורך 7, x = 0, y = 2. כדי לסובב אותו בעכבר גררו את הידית הכתומה ↻ (1) – או הקלידו את הזווית בשדה “זווית°” (2).

שלב 1: סיבוב הקרש בגרירת הידית או בהקלדת הזווית.

שלב 2 – זווית וחיכוך. הקלידו זווית 30 (1), ו-μs = μk = 0 (2).

שלב 2: זווית המדרון והחיכוך.

שלב 3 – המסה על המדרון. הוסיפו קובייה בשם A: x = 0.69, y = 2.8 (1) – כך היא מונחת על פני המדרון; זווית 30 (2) – מקבילה למדרון; m = 1 (3); בטלו סיבוב וקבעו חיכוך 0.

שלב 3: מיקום הקובייה על המדרון.

שלב 4 – נקודת עיגון. לחצו ⚓ (1) ולחצו בהדמיה ליד ראש המדרון (2). את המיקום המדויק (x = 2.6, y = 3.9) קובעים בלשונית המאפיינים של העיגון (לחיצה עליו).

שלב 4: הצבת נקודת העיגון.

שלב 5 – הקפיץ. לחצו ⌇ “קפיץ” (1), לחצו על העיגון (2) ואחר כך על הקובייה (3). הקפיץ נוצר מיד.

שלב 5: חיבור הקפיץ בין העיגון לקובייה.

שלב 6 – פרמטרי הקפיץ. ב”קפיצים” קבעו: אורך טבעי L₀ = 1.5 m (1), k = 40 N/m (2), ריסון כבוי (3), ונקודת החיבור בקובייה (0.25, 0) – מרכז הפאה העליונה (4).

שלב 6: אורך טבעי, קבוע הקפיץ ונקודות החיבור.

שלב 7 – גרפים. בלשונית “גרפים וייצוא” בחרו בגרף הראשון “קפיץ 1” (1) ובשני את הקובייה A (2), כדי לראות את כוח הקפיץ ואת מהירות הקובייה כתלות בזמן.

שלב 7: בחירת הגרפים.

שלב 8 – הרצה ואימות. לחצו ▶ והמתינו כמה מחזורים. הגרף (1) מראה תנודה; בתיבת הנתונים (2) מופיע כוח הקפיץ.

שלב 8: התנודה בגרף ובתיבת הנתונים.

בדיקות סופיות (Validation Checklist).

תקלות נפוצות ופתרונות.

  • הקובייה “קופצת” מהמדרון בתחילת ההרצה – היא נוצרה בתוך הקרש או בזווית שונה ממנו; התאימו x, y וזווית (30°).
  • הקובייה מסתובבת ומתהפכת – “סיבוב מופעל” לא בוטל, או שנקודת החיבור של הקפיץ אינה במרכז הפאה.
  • הקפיץ לא נוצר – הלחיצה השנייה לא נפלה על הקובייה; לחצו ✕ ונסו שוב.
  • התנודה גדולה מאוד – L₀ קטן מדי (הקפיץ מתוח מאוד בהתחלה); קבעו L₀ קרוב למרחק בין העיגון לקובייה.
  • זמן המחזור לא תואם – בדקו שהמסה 1 ק”ג ו-k = 40, ושהחיכוך והריסון כבויים.